ניגוד אמונים מובנה ובעייתי

זר כי היה בוחן את התנהלות גורמי אכיפת החוק בשורה ארוכה של פרשות, היה משתומם, קרוב לוודאי, כיצד הפך היועץ המשפטי לממשלה, יהודה וינשטיין, לגורם המסרס אכיפת חוק. זר כי היה מנסה לבחון את פעולותיו הספציפיות של וינשטיין, היה מגלה כי וינשטיין פועל תוך ניגוד ענייני מובנה, פסול ואסור, וכי לפחות בחלק מהפרשות הגדולות שעמדו על-סדר היום הציבורי הוא פעל תוך הפרת אמונים. וינשטיין מצוי, שלא בטובת הציבור, בניגוד עניינים מובנה בעייתי, פסול ואסור, המעורר שאלות קשות. במיוחד מול ראש הממשלה בנימין נתניהו. גודש העניינים מלמד על "איכות" הניגודים. העובדה שנתניהו יוצא מגדרו כדי למנוע פיצול משרת היועמ"ש, כמצוותו של וינשטיין, מלמדת על רצונו למנוע ביזור הסיכונים בידי שני אישים (יועץ לממשלה, ותובע עצמאי). בנסיבות אלה, בל נתפלא אם בחודשים הקרובים נהיה עדים ל"עיכוב" במינוי יועץ משפטי לממשלה, ובמקביל להארכת כהונתו של וינשטיין (האמורה להסתיים בינואר 2016). בדיוק כפי שאירע בפרשת מינוי מפכ"ל חדש למשטרה. למרבה הצער, נוכח מעמדו הייחודי - ורצונם של מרבית שופטי העליון לשמר את כוחו ומעמדו של היועמ"ש, הוא זוכה, פעם אחר פעם, לגיבוי ולהגנה מצד שופטי בית המשפט העליון, שרואים בניגודים אלה כורח בל-יגונה. נפרט להלן, כדוגמה, כמה מהם:

• וינשטיין נמנע במשך זמן רב מאוד מהכרעה בתיק החקירה נגד הרמטכ"ל לשעבר, גבי אשכנזי, בחשדות נגדו בפרשת הרפז. ההימנעות גורמת לסחבת ולחוסר ודאות, ומונעת מאשכנזי - שנודע כאחד המועמדים הפוטנציאליים להתמודדות מול נתניהו - כניסה למערכת הפוליטית;

• וינשטיין נוקט סחבת ב"בדיקה" עליה הורה בנובמבר 2014 נגד אהוד ברק, ב"חשדות" שהעלה נגדו אהוד אולמרט כאילו קיבל שוחד, בעת שכיהן כראש ממשלה, בשורה של פרויקטים ועסקות ביטחוניות. ברק הודיע בעבר מספר פעמים כי הוא רואה עצמו מועמד ראוי לראשות הממשלה, אם וכאשר יחליט לשוב לזירה הפוליטית. ה"בדיקה" כופה על ברק הימנעות משיבה לזירה הפוליטית, ובמקביל גורמת לו נזק עצום בעסקיו הפרטיים ובהרצאות בחו"ל, בשל ה"עננה", כביכול, המרחפת מעל ראשו;

• וינשטיין הוא הגורם המוסמך היחיד, מכוח החוק, שבכוחו להכריע האם להורות על חקירת בני הזוג נתניהו בפרשות שונות המיוחסות להם. עד עתה חסם וינשטיין חקירת בני הזוג:

• בפרשת הנסיעות לחו"ל, מנע וינשטיין חקירתו של נתניהו וכפה על צוותו ועל הפרליטות ועל המשטרה לנהל הליך של "בדיקה" שנמרח על-פני שלוש שנים, שבסופו קבע שאין ראיות שיצדיקו חקירת בני הזוג נתניהו. אומנם נכון: העיתונאי רביב דרוקר פרסם בדותות, באופן זדוני ומקומם, בניסיון ליצור הקבלה בין נתניהו לבין אולמרט. דרוקר פעל מתוך מניעים זרים, ופרסם-הציג טיוטת ביקורת של מבקר המדינה - ועבר בכך על החוק - כאילו מדובר בדוח סופי. אולם הסחבת שנקט וינשטיין, שיצרה את הקרקע לשרלטנים מסוגו של דרוקר להפיץ בדותות ולצרוב אותן בקרב רבים וטובים משל מדובר בדברי אמת, הפכה את נתניהו עצמו לבין ערובה בידיו של וינשטיין;

• בפרשת מעונות ראש הממשלה נקט וינשטיין סחבת מכוונת. בתחילה הוא הורה על בדיקה משטרתית - למרות שמלכתחילה מובן היה כי מדובר בזוטי דברים ("פרשת החשמלאי"), שבסופה נקבע כי לא נמצאו ראיות נגד ראש הממשלה בנימין נתניהו. ביולי 2015 הורה על מעבר לחקירה משטרתית, תוך התמקדות בכמה עובדים בכירים במשרד ראש הממשלה, אך את העננה (והסיכון) משרה נתניהו לא הסיר. מה שמותיר את ראש הממשלה נתניהו כבן-ערובה בידיו של היועמ"ש וינשטיין.

וינשטיין נקלע, שלא בטובתו, למצב בעייתי. למרבה הצער, התחזיות הקודרות שהושמעו כשהוצגה מועמדותו לכהונת היועמ"ש, התגשמו. וינשטיין משאיר אחריו "מורשת" של טיוח, שיבוש הליכי חקירה ומשפט. וינשטיין העצים בתקופת כהונתו את תרבות השקר בקרב גורמי האכיפה והתביעה כשנתן ידו לחיפוי, לטיוח ולדיווחים כוזבים בשורה של פרשות. הבולטת שבהן: פרשת המנוח תנ"צ אפרים ברכה. וינשטיין הפר אמונים בשורה ארוכה של עניינים, כשהעדיף שיקולים זרים, במקום ביצוע מהיר והחלטי של חובותיו כיועץ המשפטי לממשלה. לדידו של הח"מ, וכפי שחשפנו כאן, אין בכך פלא. שכן וינשטיין, איש חסר עכבות, שהיה ועודו נגוע בעבירות מס חמורות - מחמת זאת שלא הקפיד לרשום כל הכנסות מלקוחותיו כששימש עורך דין פרטי, לא היה ראוי מלכתחילה להתמנות לתפקיד היועץ המשפטי לממשלה ולעמוד בראש התביעה בישראל.