בישראל אין שום פעילות חוקית של "ציד ספורטיבי" של חיות בר. הציד היחיד שמותר בארץ הוא ציד של כמה מיני ברווזים, שמתאפשר בעונת הציד שנמתחת בין ספטמבר לינואר. לפני עונת הציד מתפרסמות הודעות בעיתונות שמסדירות את כלי הנשק, שיטות הציד ומיני הברווזים המותרים. בנוסף לציד זה, ניתנים מדי פעם היתרים נקודתיים לציד חזירי בר. היתרים אלה מאפשרים לדלל את אוכלוסיית חזירי הבר במקומות שבהם הם גורמים נזק לחקלאים. גם בציד הזה חלה חובת דיווח של הציידים לגבי השלל. ד"ר נעם לידר, מנהל אגף אקולוגיה ברשות הטבע והגנים, מסביר שחזירי הבר פוגעים בגידולים בשדות ואף טורפים עופרי צבאים, ולכן חשוב לווסת את אוכלוסייתם כחלק משמירה על המערכת האקולוגית ומניעת פגיעה בחקלאות. הדילול ה"טבעי" של חזירי הבר באמצעות טורפים גדולים אינו קיים בארץ, מפני שהם, כאמור, נכחדו מזמן.
אך מה שמטריד את לידר ואת פקחי רשות הטבע והגנים במיוחד הוא הציד הלא-חוקי, שבמקרים מסוימים יוצר איום אמיתי על חיות הבר בארץ. אוכלוסיית הצבי הארץ-ישראלי, למשל, מונה על-פי הספירה האחרונה 2,000 פרטים בלבד, ואלה מאוימים בעקביות על-ידי צמצום בתי הגידול הטבעיים וציד בלתי-חוקי. "בשר הצבי יקר, והציידים הלא חוקיים מוכרים אותו תמורת 1,500 שקל לצבי", מסביר לידר. "הקנסות הנמוכים שהם מקבלים במקרה שהם נתפסים לא מרתיעים אותם מלהמשיך לצוד". לצד ציד הצבאים, מתקיים בארץ ציד של דורבנים למאכל על-ידי ציידים דרוזים בצפון, כמו גם ציד חוגלות וציד זוחלים על-ידי פועלים תאילנדים. המאבק בין פקחי הרשות לציידים כבר הסלים לדרגת מלחמה של ממש, שבה הצדדים משתמשים באמצעים טכנולוגיים מתקדמים כמו משקפות לראיית לילה ומערכות ניווט לוויניות, לצד אמצעים "פרימיטיביים" אך יעילים של ציד באמצעות כלבי סלוקי, שנפוץ בפזורה הבדואית, או באמצעות מלכודות מאולתרות, שנפוץ אצל הפועלים מתאילנד. "מדובר במאבק שמתרחש מדי לילה ושנמצא עדיין בעיצומו", אומר לידר.