צייד לבן, כסף שחור

ציד מלווה את האדם משחר קיומו. במשך 99.9 אחוז מההיסטוריה שלו היה אדם צייד-לקט, ולכן אין פלא שסצנות ציד מעטרות את קירותיהם של שוכני המערות הפרהיסטוריים ברחבי העולם. גם במאות השנים האחרונות שרדה מסורת ענפה של ציד ברחבי העולם. נטלו בה חלק הרפתקנים כמו הסופר ארנסט המינגוויי, ראשי מדינות כמו נשיא ארה"ב תאודור רוזוולט ומלך ספרד חואן קרלוס ורבים אחרים, שהצטלמו בגאווה ליד גופותיהם של קרנפים, אריות ופילים בסוואנה אפריקנית כזו או אחרת. אך מה שהיה בעבר סמל לעוצמה גברית, נחשב היום למעשה שנוי במחלוקת. מסעות הציד היקרים של חואן קרלוס, למשל, היו טריגר משמעותי בדרכו להעביר את כתר המלכות לבנו. האריה הידוע בשם ססיל, אחד מסמליה הלאומיים של זימבבווה, נהרג לפני כשבוע על-ידי צייד אמריקני בשמורת הטבע הלאומית הואנגה. הוא מת בדרך אכזרית במיוחד: הצייד ומלויו פיתו אותו אל מחוץ לשמורה באמצעות קשירת גופה מדממת לג'יפ שלהם. לאחר שהוציאו אותו מהשמורה, ירה בו הצייד האמריקני באמצעות חץ וקשת. במשך יומיים הצליח ססיל הפצוע לחמוק מהצייד, עד שלבסוף נורה על ידו וראשו נערף. גופתו נותרה בשטח. מותו של ססיל קומם את ההמונים ברחבי העולם. תרמה לכך גם העובדה שאת הסמל הלאומי של זימבבואה, דיקטטורה נחשלת בדרום יבשת אפריקה, הרג רופא שיניים אמריקני בשם וולטר פאלמר, בן לאומה שמתיימרת להוביל את המאבק העולמי בשמירת טבע ובשינוי האקלים. אילו היה הורג את ססיל בן שבט ילידים מקומי, שרצה לספק מזון יקר ערך למשפחתו, ייתכן שהסיפור לא היה מגיע לאוזניים מערביות לעולם. אך את ססיל הרג אזרח זר ששילם לשם כך 55 אלף דולר. עם כל הצער על מותו של הטראגי של ססיל, אריה זכר מרשים בעל רעמה זהובה-שחורה, ייתכן שמותו הצליח להעלות לדיון את אחת התופעות השנויות במחלוקת ביותר הנוגעות לשמירת חיות בר, שהיא לכאורה חוקית לחלוטין ומתרחשת באפריקה ובמקומות נוספים בעולם מדי יום.

ססיל ניצוד במסגרת פעילות שמכונה "ציד ספורטיבי" (Trophy hunting). השם הלועזי של ה"ספורט" מרמז על מטרתו: חוץ מהריגוש שבמהלך הציד עצמו, הצייד זוכה לעטר את ביתו, או את בקתת הציד שלו, בפרס בדמות ראשה המפוחלץ של החיה הניצודה. ציד ספורטיבי הוא פעולה חוקית ומפוקחת, שמוסדרת בתקנות מקומיות ובינלאומיות. מדובר בפעולה חוקית, שמצריכה אומנם ביורוקרטיה רבה ויקרה אך רווחת מאוד בעולם. התהליך מתחיל ברכישת רישיון ציד במדינת היעד, על-פי רוב באפריקה; ממשיך בשכירת ציוד ומדריכים בעלי היכרות עם שמורת הטבע המיועדת; ומסתיים בקבלת אישור להעברת ה"פרס" - חלקי הגופה - בחזרה הביתה, אישור שמונפק על-ידי הוועדה הבינלאומית לסחר במינים בסיכון (CITES). על ממדיה האדירים של התופעה תעיד העובדה שבין השנים 2009-2013 הועברו 1,962 חלקי אריות מאפריקה לארה"ב בלבד. אך לא רק אריות ניצודים במסגרת ציד ספורטיבי: לצדם פופולריים גם פילים, קרנפים, היפופוטמים ותנינים. בדצמבר שעבר, למשל, נרכשה הזכות לצוד קרנף שחור בנמיביה תמורת סכום בלתי נתפס של 350 אלף דולר.

האריה ססיל לא היה רק סמל לאומי, אלא גם חלק מפרויקט מחקר מדעי של אוניברסיטת אוקספורד. ססיל סומן בקולר שעליו משדר לוויני, שנועד במקור לאסוף מידע על חייו והרגליו, וסייע בסופו של דבר גם במציאת גופתו. למרבה האירוניה, כעת מתברר שחלק מתקציב מחקר האריות של אוניברסיטת אוקסופרד מגיע מארגון הציד הבינלאומי DSC (Dallas Safari Club), שהודיע שתרם בחמש השנים האחרונות חמישה מיליון דולר ליוזמות של שימור, הסברה ומניעה של ציד בלתי חוקי ברחבי העולם. הציידים החוקיים מתהדרים בכך שהתחביב היקר שלהם מסייע למדינות מתפתחות להגביר את מאמצי האכיפה נגד ציד לא-חוקי; הארגונים לשמירה על חיות הבר, מנגד, טוענים שרוב הכסף מתעשיית הציד מגיע לידיהם של פקידים בכירים בממשלות מושחתות. מחקרים שנערכו בשנים האחרונות מראים תוצאות מעורבות באשר להשפעת הציד הספורטיבי על חיות הבר. מחקר שערך האיגוד הבינלאומי לשמירה על הטבע מראה שבאזורים שבהם התרחש ציד ספורטיבי, מאמצי השימור היו אפקטיביים פחות ובעלי החיים היו חשופים יותר ללחצים חיצוניים. דוח שהוכן בעבור הקואליציה האפריקנית למען האריה הראה גם שרק שלושה אחוזים מהכסף שמגויס באמצעות ציד מסייע לתמיכה באוכלוסיות מקומיות, שנהגו לצוד למחייתם בעבר. מנגד, ארגונים שעוסקים בשמירה על חיות הבר באפריקה ממשיכים לטעון שציד ספורטיבי הוא דרך אפקטיבית ביותר לגיוס כספים למטרה שלשמה הם פועלים.

בישראל אין שום פעילות חוקית של "ציד ספורטיבי" של חיות בר. הציד היחיד שמותר בארץ הוא ציד של כמה מיני ברווזים, שמתאפשר בעונת הציד שנמתחת בין ספטמבר לינואר. לפני עונת הציד מתפרסמות הודעות בעיתונות שמסדירות את כלי הנשק, שיטות הציד ומיני הברווזים המותרים. בנוסף לציד זה, ניתנים מדי פעם היתרים נקודתיים לציד חזירי בר. היתרים אלה מאפשרים לדלל את אוכלוסיית חזירי הבר במקומות שבהם הם גורמים נזק לחקלאים. גם בציד הזה חלה חובת דיווח של הציידים לגבי השלל. ד"ר נעם לידר, מנהל אגף אקולוגיה ברשות הטבע והגנים, מסביר שחזירי הבר פוגעים בגידולים בשדות ואף טורפים עופרי צבאים, ולכן חשוב לווסת את אוכלוסייתם כחלק משמירה על המערכת האקולוגית ומניעת פגיעה בחקלאות. הדילול ה"טבעי" של חזירי הבר באמצעות טורפים גדולים אינו קיים בארץ, מפני שהם, כאמור, נכחדו מזמן. אך מה שמטריד את לידר ואת פקחי רשות הטבע והגנים במיוחד הוא הציד הלא-חוקי, שבמקרים מסוימים יוצר איום אמיתי על חיות הבר בארץ. אוכלוסיית הצבי הארץ-ישראלי, למשל, מונה על-פי הספירה האחרונה 2,000 פרטים בלבד, ואלה מאוימים בעקביות על-ידי צמצום בתי הגידול הטבעיים וציד בלתי-חוקי. "בשר הצבי יקר, והציידים הלא חוקיים מוכרים אותו תמורת 1,500 שקל לצבי", מסביר לידר. "הקנסות הנמוכים שהם מקבלים במקרה שהם נתפסים לא מרתיעים אותם מלהמשיך לצוד". לצד ציד הצבאים, מתקיים בארץ ציד של דורבנים למאכל על-ידי ציידים דרוזים בצפון, כמו גם ציד חוגלות וציד זוחלים על-ידי פועלים תאילנדים. המאבק בין פקחי הרשות לציידים כבר הסלים לדרגת מלחמה של ממש, שבה הצדדים משתמשים באמצעים טכנולוגיים מתקדמים כמו משקפות לראיית לילה ומערכות ניווט לוויניות, לצד אמצעים "פרימיטיביים" אך יעילים של ציד באמצעות כלבי סלוקי, שנפוץ בפזורה הבדואית, או באמצעות מלכודות מאולתרות, שנפוץ אצל הפועלים מתאילנד. "מדובר במאבק שמתרחש מדי לילה ושנמצא עדיין בעיצומו", אומר לידר.

בישראל אין מסורת של ציד, כפי שניתן למצוא בארה"ב או בקולוניות הבריטיות באפריקה. לכן, לא מפתיע שהקבוצות העיקריות שעוסקות בציד לא חוקי בישראל כיום הן בני חברות שיש להן מסורת ציד - הדרוזים, הבדואים והתאילנדים. האם ציד ספורטיבי הוא משהו שיוכל לסייע גם לשמירה על חיות הבר המקומיות? "לשמחתי אנחנו לא חשופים לדילמה הזאת", אומר לידר. "כשאתה נמצא במשבר של שמירה על המגוון הביולוגי כמו באפריקה, צעדים של הנפקת רישיונות לציד ספורטיבי באים בחשבון. בארץ אין מסורת של ציד ספורטיבי, אבל יש לנו יש בעיות משמעותיות אחרות, ובראשן המאבק בציד הלא-חוקי". מותו של ססיל התפתח בינתיים לקרב משפטי בין זימבבווה לארצות הברית לגבי הסגרתו של רופא השיניים. גם אם ייתפס ויישפט, ראוי שהמקרה יפנה את תשומת הלב העולמית לניצוד, ולא לצייד.