במסגרת הסכם השלום בין ישראל למצרים שעליו חתמו ב-26 במארס 1979 נשיא מצרים אנוואר סאדאת, ראש ממשלת ישראל
מנחם בגין ונשיא ארצות-הברית
ג'ימי קרטר, הוחלט על פירוז אזור הגבול ועל דילול כוחות צבא בחצי-האי סיני. כמו-כן הוחלט על הקמתו של כוח משקיפים רב-לאומי (כמ"ר), שמשימתו העיקרית היא שמירת השלום ופיקוח על קיום הנספח הצבאי להסכם השלום בין ישראל למצרים.
עם התערערות המצב הביטחוני והתגברות הפיגועים ברחבי מצרים בכלל ובסיני בפרט, המיוחסים רובם ככולם לארגוני האיסלאם הקיצוני כדוגמת דאעש בסיני, דווח ב-19.8.15 כי ארה"ב שוקלת לשנות את משימת הכוח הרב-לאומי שבו היא מהווה מאז הקמתו חלק משמעותי ביותר בהרכב כוחותיו.
דווקא עתה, כשהמצב במצרים מאתגר ובחצי-האי סיני מתערער, כשהמצרים מזרימים לסיני, באישור ישראל, כוחות צבא משמעותיים (בהיקף העולה על דיוויזיה) שלפחות עד עתה אינם מצליחים לבלום את התגברות הטרור והתקפות דאעש על מוסדות שלטון וכוחות הצבא המצריים, שוקלת ארה"ב את האפשרות לפנות את הכוח הרב-לאומי מסיני נוכח הסכנה.
אונדו"ף (UNDOF) כוח הפיקוח על ההפרדה מטעם האו"ם, הוא כוח שמירת שלום רב-לאומי שהוקם בחזית רמת הגולן, לאחר מלחמת יום-כיפור על-מנת לחצוץ בין סוריה לישראל.
בעקבות הקרבות בין נאמני אסד והמורדים המתרחשים בשנים האחרונות בגולן הסורי ובקרבת הגבול עם ישראל, החליטו כוחות אונדו"ף לדלל תחילה את תדירות הסיורים. עם התגברות מעשי האיבה ולאחר חטיפתם של פקחים מהכוח על-ידי ארגון מורדים, הוחלט על נסיגתם של חיילי הכוח ופקחיו מאדמת סוריה, בין אם למולדתם ובין אם לשטח מדינת ישראל, שאליה הועתקו המפקדה והמחנות.
אף על-פי שהכוח אינו יעיל ואינו רלוונטי, התקבלה במועצת הביטחון של האו"ם החלטה 2229 שבעקבות דאגה עמוקה מן המתח ברמת הגולן, מוארך המנדט של הכוח עד לסוף 2015 .
יוניפיל (UNIFIL) - "כוח האו"ם הזמני בלבנון", הוא כוח צבאי לשמירת שלום מטעם האו"ם שמוצב בדרום לבנון (בין נהר הליטני לגבול עם ישראל). יוניפיל הגיע ב-1978 לדרום לבנון בעקבות החלטה 425 של מועצת הביטחון לאחר "מבצע ליטני", ומאז כאמור עברה מדינת ישראל "רק" עוד שתי מלחמות, מספר מבצעים בלתי מבוטל ואירועים ביטחונים לא פשוטים. בדומה לאונדו"ף, גם המנדט של כוח זה מוארך כל חצי שנה, עם או בלי מלחמה, גלוייה או נסתרת, עם חיזבאללה על הקווים.
בסעיף 5 לאמנת "נאטו", הארגון בינלאומי לשיתוף פעולה ביטחוני, שהקימו ב-1949 ארה"ב, קנדה ומדינות מערב אירופה לאחר תום מלחמת העולם השנייה ובפתחה של המלחמה הקרה, נכתב כך: "המדינות החברות מסכימות שבכל מקרה של התקפה חמושה כנגד אחת או כנגד יותר מהן, באירופה או בצפון אמריקה, תיחשב התקפה כזו כהתקפה כנגד כולן. בהתאם לכך, הן מסכימות שבמקרה של התקפה כזו, כל אחת מהן, בהתאם לזכותה להגנה עצמית המוכרת על-פי סעיף 51 לאמנת האומות המאוחדות, תסייע לפי הנחוץ למדינה או למדינות שהותקפו, באופן עצמאי או בשיתוף פעולה עם המדינות האחרות. הסיוע יכול לכלול, לפי הנחוץ, גם שימוש בכוחות מזוינים. כל זאת, על-מנת להחזיר את הביטחון למדינות הברית הצפון אטלנטית".
החל משנת 2014 מתחוללים קרבות באוקראינה שבהם מעורבים כוחות רוסים התומכים בכוחות בדלנים מקומיים. במארס 2014 סופח חצי-האי קרים לרוסיה במהלך חד-צדדי רוסי שגרר הטלת סנקציות מצד מספר מדינות מערביות ותו לא.
למרות תמרונים צבאיים משותפים לאוקראינה ולנאטו והחלטות הרומזות על מתן סיוע בעת הצורך להגנת שלמותה ובטחונה של אוקראינה, כעת, לאחר למעלה משנה וחצי של קרבות, ממשיכה ברית נאטו לשבת על הגדר שעה שמקיזים דם באוקראינה.
נסיוננו ונסיונם של אחרים מלמד ברורות כי כוחות שמירת-השלום, שהם פרי הסכמי שלום, ישמרו קודם כל על שלומם שלהם עצמם. כוחות שמירת השלום לא מנעו באופן אפקטיבי ויעיל, וככל הנראה לא ימנעו גם בעתיד, מארגוני הטרור ואויביה של מדינת ישראל מלנסות לפגע באזרחיה ושומריה.
רק מנהיגים נבחרים המסוגלים ללכד את העם, הקוראים נכון את המציאות, חדורי אמונה, אמיצים ונחושים דיים להתמודד עם אתגרים מבית ומחוץ, הם שיעמדו כצוק איתן במזרח התיכון המשתנה תדיר, שבו מילים הן כמעט תמיד ריקות מתוכן.