האם הציבור הרחב בעולמנו "בשל" למודעות ולהפנמה בדבר קיום תרבויות מתקדמות, אשר ביכולתן לממש אפשרות להגיע לכדור-הארץ? האם האדם ה"מודרני" מסוגל להכיל את המשמעויות וההשלכות של מציאות גורמים, בעלי יכולות ועוצמות כה גדולות?
כיצד יש להתייחס לדיווחים הרבים - מהם מפי בעלי הבנה ואמינות כטייסים ואנשי משטרה - בדבר ביצועים שלא-מן-העולם-הזה של עצמים מעופפים, המפגינים בבירור שילוב יכולות של שינויי כיוון חדים ומיידיים, מהירות עצומה ושהות באוויר בלי תנועה, אף ללא השמעת קול!?
בעולם מתוקשר של ידע וידיעות, קשה "להעלים" את כל הצטברות-החומרים רבת-ההיקף והמסקרנת בנושא, או להתעלם ממנה. לידיעות המופצות מדי פעם, זה שנים, התווספו כאן גם סרטי-קולנוע, ספרים, סדרות-טלוויזיה ומאמרים, ואפילו התבטאויות פומביות של רונלד רייגן בעת כהונתו כנשיא ארה"ב, התבטאויות אישיות מצד נשיאים-לשעבר של ארה"ב, וכן הודאה בלתי-נשכחת של רשות מוסמכת בארה"ב, מייד לאחר "אירוע רוזוול" שם ב-1947 (הודאה שממנה מיהר הממשל לחזור, אולם בתירוץ בלתי-משכנע).
מאידך-גיסא, ההכחשות העקביות, המגוחכות לעיתים, המועלות מול כל אלה מצד רשויות-ממשל, במיוחד בארה"ב, לא נבעו ואינן נובעות מחוסר-הבנה או מחוש-הומור בלתי-מוצלח, אלא מחוש-אחריות כלפי הציבור בכללו וכלפי כל אותם רבים, אשר אינם מסוגלים עדיין, נפשית-אישית וכחלק מחברה, להשלים עם אפשרות רבת-השלכות של אובדן "כתר העליונות" של האדם.
חשיבה והתחשבות, המאפיינות "מבקרים מהחלל", אם ישנם כאלה - מחייבות, בכל מקרה, את הרשויות, ומצריכות אותן "להתיישר" לפי החלק הפגיע יותר של הציבור בכל מדינה!
האם יש מקום - ואולי אף צורך - כי שתי הגישות המנוגדות יתקיימו זו בצד זו?
דומה כי המציאות מכתיבה, ממילא, תשובה חיובית לשאלה: לגבי רבים קיימת כבר מודעות בנושא, באופן שאין ממנו חזרה; לגבי האחרים - יש להמשיך באפשרות "עיגון" הכחשתם לנושא, בעזרתן של עמדות הגורמים הרשמיים במדינה. ברם, לשני ה"מחנות" נדרשת הכנה כלשהי, למקרה של הופעה מוחשית ברבים מצד "גורמי-חוץ", אם תהיה כזו - במכוון או עקב תקלה.
שאלה נפרדת נוגעת להשלכות מצב חדש כמתואר, על אמונות דתיות בעולם, ובמיוחד - סכנת השפעתו הקשה על מאמיני אותה דת, המנסה לשלב מרכיבים נוספים באמונה המונותיאיסטית. בעת משבר אצל המוני מאמיניה, בכל רחבי העולם, יהיה מקום לתמיכה ולעידוד גם מצד מנהיגי הדתות האחרות ומאמיניהן, בצעד של סולידריות כלל-אנושית, הגובר אפילו על משקעי-העבר הקשים והממושכים.
באשר לאמונה היהודית - כוחה לעמוד, עם מאמיניה, גם מול נוכחות "חוצנית" רבת-יכולות. כך, למשל, כבר לימד הרמב"ם, לגבי האמור בספר "איוב" (ד', י"ח) - "הן בעבדיו לא יאמין ובמלאכיו ישים תהלה": "...ודע ש'עבדיו' הנאמרים בפסוק זה אינם ממין האדם כלל.." - "מורה נבוכים", חלק שלישי, פרק י"ג.
ועוד מדברי הרמב"ם באותו פרק: "אין להאמין שכל הנמצאים הם בשביל מציאות האדם, אלא אף שאר הנמצאים מכוונים לעצמם, ולא בשביל דבר אחר... האל הביא לידי מציאות את כל חלקי העולם ברצונו: מהם מכוונים לעצמם, ומהם - בשביל דבר אחר... וכשם שהוא חפץ שמין האדם יהא נמצא, כן חפץ שיימצאו..." גם אחרים. "...הצמחים הובאו לידי מציאות בשביל בעלי-החיים, מכיוון שהם מוכרחים להיזון. לא כן הכוכבים. הם אינם למעננו...". "האדם הוא השלם והנכבד מבין מה שהתהווה מן החומר הזה, אך לא יותר. וכאשר משווים את מציאותו אל...מציאות הנבדלים - הוא בזוי מאוד מאוד".