יוסי ידין היה מראשוני ומבכירי שחקני תיאטרון הקאמרי. הוא חתן פרס ישראל לתיאטרון (1991). הוא נולד בשנת 1920 בירושלים, בנם של הארכיאולוג הנודע, פרופ' אליעזר ליפא סוקניק והגננת חסיה סוקניק, אחיו של הרמטכ"ל השני של צה"ל, פרופ' יגאל ידין. את קריירת המשחק שלו החל במסגרת הלהקה הצבאית של הצבא הבריטי בה שיחק ושר לצד חנה מרון, מי שהייתה אשתו במשך שש שנים. בשנת 1946 הצטרף ידין לתיאטרון הקאמרי ושיחק בו משך 55 שנים עד מותו בשנת 2001. במהלך אותן שנים גילם עשרות תפקידים, בהם ג'ו קלר ב"כולם היו בני", הרב פוקס ב"פליישר", סורין ב"השחף", טוביה ב"כנר על הגג", פלאסטף ב"הנרי הרביעי", מקס ב"הביתה" ועוד. תפקידו האחרון בתיאטרון היה בהצגת "המורדים", מאת עדנה מזי"א שבה בה שיחק ידין ממש עד לימיו האחרונים. כמו-כן, שיחק יוסי ידין גם במספר סרטים ובהם: "אבן על כל מיל" (1955) "גבעה 24 אינה עונה" (1955), "אלדורדו" (1963) ועוד. כמו-כן שיחק בהפקת הטלוויזיה של המחזה "עקידה" של עירא דביר, לצידו של גבי עמרני. יוסף ידין נפטר בשנת 2001 בגיל 81, ונטמן בבית העלמין במושב מכמורת. הוא הותיר אחריו את אשתו השנייה, הדי, ושני ילדים - נטעלי ומתי. מצבת קברו צנועה ונחרטו עליה שמו ושנות הולדתו ופטירתו בלבד.

בחלקה הצבאית בצדו הצפוני של בית העלמין נטמן לוחם השייטת, סא"ל יוסי קורקין, שנפל בקרב בלבנון. יוסי הוא צאצא למשפחת קורקין, משפחת גרים שעלתה לארץ לפני למעלה מ-120 שנה. משפחת קורקין עזבה את הכפר הקטן סלודניקי שבדרום-רוסיה, והגיעה לווילנה. שם הם התגיירו ושינו את שמם לשמות אברהם ושרה. הזוג קורקין ושנים-עשר ילדיהם הגיעו לחדרה, ולאחר-מכן עברו למושבה סג'רה. אברהם ושרה קורקין וילדיהם נטמעו בארץ והעמידו דורות של איכרים ולוחמים שורשיים. יוסי נולד ב-1964 בהרצליה, לשרה ואריה קורקין. בהיותו בן שלוש עבר עם משפחתו מהרצליה למכמורת, שם החל לימודיו בבית-הספר היסודי" ויתקין", בכפר ויתקין. יוסי סיים את לימודיו בבית-הספר התיכון האזורי רופין בעמק חפר. כבר מנעוריו היה יוסי נחוש להיות לוחם בקומנדו הימי. בקיץ שלפני כיתה י"ב עבר בהצלחה קורס גדנ"ע צלילה. בפברואר 1983 התגייס יוסי לצה"ל, לקומנדו הימי. הוא סיים מסלול של לוחם ולאחר-מכן קורס קצינים, ובהמשך שירת כמפקד צוות ולאחר-מכן כמפקד יחידה. בשנת 1988 השתחרר מצה"ל. כעבור שנתיים בשנת 1990, החליט יוסי לחזור לחיל-הים ולשרת בצבא הקבע. ב-1992 מונה למפקד ספינת-טילים, ובאפריל 1995 הועלה לדרגת סגן-אלוף. במהלך שירותו השתתף בפעולות צבאיות רבות ומגוונות. יוסי הפך לדמות נערצת בקרב אנשי השייטת, מנהיג טבעי, מוערך, אהוב וכריזמטי בכל מקום שנמצא בו. ביולי 1991 נישא לאיילת חברתו. הזוג בחר להתגורר במכמורת, קרוב להורים ולים. במאי 1997 נולד בנם הבכור נבו. ב-5 בספטמבר 1997 נפל סא"ל יוסי קורקין בעת שיצא עם לוחמיו לפעולה מבצעית אי-שם. הכח נתקל בשעת חשיכה במארב מחבלים ומספר מטענים אשר התפוצצו סמוך לכוח הביאו לנפילתם של 11 לוחמים, ובהם סא"ל יוסי קורקין. בן 33 היה יוסי במותו.

נחום בן גל נולד בשנת 1930 בשם נחום בלוגלובסקי, אביו עלה לארץ בשנת 1920 ועבד בנמל חיפה כמוביל חומרי בניין בעגלה רתומה לפרדות. נחום, שכונה בפי כל מכריו "חתולי", היה מבכירי השייטים בארץ, ומראשוני המורים בבית הספר "מבואות ים". חתולי התגורר במכמורת במשך רוב שנות חייו, ממש ליד הים והיה הישראלי הראשון שחצה את האוקיינוס האטלנטי עם יאכטה. את כינויו "חתולי", כך יודעים לספר, קיבל כילד בעקבות "תחביבו" למשוך בזנבות של חתולים בדרך מבית הספר הביתה. כבר מנעוריו נמשך נחום לים והצטרף ל"צופי הים" בחיפה. ב-1947, כשהיה בן 17, התגייס לפלי"ם ונטל חלק בהעלאת מעפילים ארצה, ובהברחת נשק להגנה. בצה"ל שירת בחיל הים והדריך מתגייסים לחיל. בסיום מלחמת העצמאות עלה עם חבריו להכשרת הצופים להתיישבות בקיבוץ יראון שבגליל, אך עזב לאחר שהיה שם שנה וחצי. הוא עבר לנהל את "צופי הים" בחיפה, ובהמשך ניהל את המרכז הארצי של "צופי הים". חתולי נמנה על ראשוני המורים בבית הספר הימי במכמורת, שהפך מאוחר יותר ל"מבואות ים". ב-1962 ייסד את המגמה לספורט ימי במכון וינגייט, וניהל אותה עד 1987. חתולי גם הקים את מתפרת המפרשים הראשונה בארץ. סמלה, החתול, מעטר מאז את המפרשים שלה. עד היום ישנן יאכטות רבות המפליגות עם מפרשי "חתולי". עד יומו האחרון הפליג לאורך חופי ישראל והמזרח התיכון על גבי היאכטה שלו "ניו וייב", והשתדל שלא להחמיץ השתתפות בשיוטים ובתחרויות שנערכו בישראל בשנים האחרונות. הוא נפטר בשנת 2014 בגיל 84. על מצבתו נחרטו המילים הבאות: "נחום בן גל (חתולי) איש של ים ורוח", ולידם מופיע ציור של חתול ובמרכזו מפרשית. הוא הותיר את גרושתו, ברוריה, ושתי בנות.

אלק נולד בארצות הברית בשנת 1951, להוריו סני (שרה) וראובן. בשנת 1957 עלה עם משפחתו לישראל. המשפחה התגוררה בתחילת דרכה בארץ בקיבוץ עינת, בהמשך בחולון ולבסוף השתקעה במכמורת. אלק למד בבית ספר יסודי בחולון ובתיכון "טשרניחובסקי" בנתניה. לקראת סיום לימודיו בשנת 1970 נפטר אביו המוסיקאי, רובי פרגמנט. בנעוריו, היה חבר בתנועת "הצופים". בשנת 1970 התגייס לצה"ל ושירת בחיל-האוויר כמפעיל ציוד אלקטרוני. עם סיום שירותו, החל ללמוד משפטים באוניברסיטת תל אביב ולאחר כשנתיים עבר ללמוד קרימינולוגיה ומדעי המדינה באוניברסיטת בר-אילן, וסיים תואר ראשון. במקביל ללימודיו שירת במשטרה. בשנת 1976 נשא לאישה את אלה, שמשפחתה התגוררה במכמורת, ונולדו להם שתי בנות: טל ותום. בשנת 1978, החל לעבוד בשירות הביטחון הכללי, כרכז-חוקר במרחב ירושלים, יהודה ושומרון. הוא נהרג באסון הפיגוע בצור ב-4 נובמבר 1983. בן 32 היה בנופלו. הניח אישה, שתי בנות, אם ואח. הוא קבור בבית העלמין במכמורת.

במרכזו של בית העלמין מכמורת נמצא קברה של טבענה לבית מטמון ישראלי. על המצבה נכתב: "אשת חיל לעמה ומשפחתה". טבענה נפטרה י"ב חשון תשמ"ה, בת 75 במותה. מבדיקה שערכתי, עולה כי מדובר בבתו של יהודה לייב מטמון-כהן, מחנך ואיש ציבור ידוע, מייסד הגימנסיה העברית "הרצליה" בתל אביב ונמנה עם ראשוני "אחוזת בית", היא ת"א. כמו-כן היה ממייסדי העיר רמת גן. אגב, הענקת שמות מיוחדים בבית יהודה לייב מטמון אינו דבר חריג .לאחותה של טבענה קרא לייב מטמון בשם עבריתה (גלצקי), שלימים הייתה מורה ומחנכת. נתקלתי בקברים נוספים בסיורי בבית העלמין מכמורת, שאני מעריך שיש מאחוריהם סיפור חיים מעניין אך קצרה היריעה מלפרט ולהרחיב על כל הקברים, ואסתפק בציטוט מכמה מצבות שנראות לי על פניו מעניינות ומסקרנות במיוחד:

• מרדכי פאיאנס בן משה חלוץ ומחנך (1913-1966)

• שמואל מאיר קלישר בן אפרים. האם יש לו קשר משפחתי למשפחת הרב צבי הירש קלישר ממבשרי הציונות?

• ברוך אפרתי (1920-2009), מראשוני מכמורת.

• גרטה בנדיקטוס בת יהודה ודינה ז"ל. על המצבה נכתב: "צנועה נדיבה ומתחשבת בזולת", (1897-1989). מי שיודע פרטים על האישה מוזמן לשתף זה מסקרן, כי ייתכן שיש כאן סיפור חיים מעניין.

• מרדכי שניצר-חלוץ, איש ספר ומחנך תנצב"ה.

הערה: מי שיודע להרחיב ולפרט על שמות אלה ואחרים הקבורים בבית העלמין מכמורת, מוזמן לעשות זאת במדור תגובות שמתחת לכתבה זו.