אחַי ורעַי, לוחמי ומפקדי הפלוגה, לאחר 12 שנות שירות מילואים בפלוגה, מאז מבצע חומת מגן ועד האימון הלא רגיל באליקים לפני כשנה, ולאחר התלבטות קשה, אני מסיים את שירותי בפלוגה. מזה מספר שנים, מאז נולד ילדנו השישי, הנני במעמד מתנדב (ברוך השם, כחודש לאחר המילואים הקודם נולד בננו השביעי) - כאשר המתנדבת האמיתית היא אשתי שבעורף, שהעמיסה על כתפיה לבדה את כל שגרת חיי הבית בימי היעדרותי ("הבעל יוצא לאימונים, האישה יוצאת לקרב". הגדרה מדויקת של אליאור אלכביר). מתוך רצון להמשיך ולהתנדב במערך המילואים גם בשנים הבאות, גם לאחר גיל 40 הממשמש ובא, ובהתחשב ברף ההולך ועולה של רמת הכושר והחוזק הפיזי הנדרשים בחטיבה, ביקשתי לעבור לגדוד חי"ר של חטמ"ר בנימין - קרוב יותר לבית בירושלים, ורף קלאסי יותר של כושר נדרש. כמה מילים מהלב: צה"ל בכלל, ומערך המילואים בפרט, הוא בעיני שיאה של אהבת ישראל בדור שלנו, ושיאה של אהבת המדינה. עלית על מדים - השארת בצד את כל הפרטיות והאנוכיות, השתחררת מכל חילוקי הדעות הקלים והקשים בין חלקי עמֵנו האהוב ומכל המהומה הפוליטית (בלי לזלזל), והתעלית אישית לגובה אחר - לגובה הכללי של העם, של לאומיות ישראל. במיוחד ביחידות הלוחמות, בהן כל אחד מסור כל-כולו לחבריו ולעמו, עד כדי נכונות למסירות הנפש עבורם, ובאופן מיוחד יותר ביחידות המילואים - שביסודן הן התנדבותיות לאין ערוך לעומת המערך הסדיר. "חזק ונתחזק בעד עמנו ובעד ערי אלוקינו" (הרמטכ"ל לשעבר יואב בן-צרויה, שר צבא דוד המלך). תכל'ס, ליבי אתכם, ובאמת אשמח לשמור על קשר - בדגש על ביקורים מזדמנים בכל עת בביתי בירושלים העתיקה, 5 דקות מהכותל המערבי (...המלצות אפשר לשמוע מאשר אסרף מח' 2). שלכם באהבה רבה, ובהצלחה באימון הקרוב, נחמיה לביא