תלאות של אומה - רשמי מסע

הישות המדינית הפולנית מופיעה בתחילת ימי הביניים, במאה ה-10 לספירה, סמוך מאוד לקבלת הנצרות על-ידי השבטים הסלאביים, במאה ה-9. מאז במשך קרוב לאלף שנים פולין ידעה תהפוכות קיצוניות, בין ממלכה חשובה לבין עם משועבד. הפולנים הצטיינו כחיילים ונטלו חלק במלחמות המעצמות, בין השאר בחילו של נפוליון. עם המצביאים נמנה גם גנרל דומברובסקי, שכינויו היה "מפקד חיל הפרשים" של נפוליון שלחם באיטליה ושמו ניזכר בהימנון הפולני. אולם המפורסם ביותר היה קושצ'יושקו. תדיאוש קושצ'יושקו היה לא רק גיבור פולני גדול אלא גיבור עולמי. בכך הוא קנה את שמו כאשר בשנת 1776 הוא הפליג לצפון אמריקה שבה השתתף בקרבות לצד "הצבא הקונטיננטאלי" שלחם לעצמאות ארה"ב. הוא הצטיין בקרב סראטוגה שנחשב למכריע במלחמה. קושצ'יושקו היה גם אדריכל צבאי נודע והוא היה אחראי להקמת מתקנים צבאיים שונים, וביצורים, כולל אלה שבאקדמיה הצבאית המפורסמת "ווסט פוינט". והוא לא היה היחיד. אשר על כן גשרים, מחלפים ודרכים בארה"ב, נקראים על שמותיהם. הפולנים הם שעצרו את הצבא העותמאני בשערי וינה. היה לנו גם גיבור יהודי פולני ברק יוסלביץ'.בֶרֶק (ברל) יוסלביץ' לחם בצבאו של קושצ'יושקו, שנטה חסד ליהודים. הוא נתן את אישורו להצעת יוסלביץ' להקים גדוד יהודי במסגרת המרד נגד הרוסים. הגדוד לחם באומץ רב, אך רובו הובס ויוסלביץ' נמלט ובשלב מאוחר יותר לחם בשורות הגנרל יאן דמברובסקי, שאותו הזכרנו, במאמץ לשחרור פולין. יוסלביץ' הוא היה היהודי היחיד שזכה לצלב הזהב של פולין ולעיטור הגבוה ביותר על אומץ לב. נכדי שון, אשר אביו יורם הוא אספן חיילי בדיל מכול הארצות והמלחמות- הוא צעיר סקרן מאוד.הוא בדק ומצא כי לפי רגליו של הסוס, בצילומי פורטרטים צבעוניים, ניתן לדעת באיזו צורה מת המצביא. סוסו של יוסלביץ' מרים שתים מרגליו, והוא אכן מת בקרב.

אולם לא בהיסטוריה הקלאסית עוסקים הפולנים כיום, אלא לתקופה שקרויה "הזמן החדש". לאמור המאה ה-20, ליתר דיוק מיד לאחר מלחמת העולם הראשונה ועד לפרוץ מלחמת העולם השנייה. מדובר בפולין חופשית במשך שלושים שנה בקרוב. זה הכול. אולם גם בפולין של אז נזרעו זרעי הפורענות. הייתי אומר כי פולין כמו גרמניה שייכים לפרדיגמה כיצד האופן שבו מסתיימת מלחמה אחת, מהווה שורש פורה למלחמה הבאה. הבעיה הראשונה הייתה קביעת גבולות. וככה בגבול המערבי, לפי הסכם וורסאי, חלק מפרוסיה עבר לפולין, והעיר דאנציג הגרמנית קבלה מעמד של "עיר חופשית". מטען הצד הראשון אשר שימש עילה להיטלר לפלוש למה ששייך ל"רייך". אשר למזרח, מעטים מודעים לכך שהמרשל פילסודסקי במסע להרחבת הגבול המזרחי התנגש בצבא הסובייטי הצעיר, וזה הגיע עד לשערי וורשה, אך צבא פולין הצליח להדוף חזרה את הסובייטים, שצבאם המהפכני עדיין היה בחיתוליו. ב"הסכם ריגה" חולקו ביאלורוס ואוקראינה בין הצדדים. עוד מורסה גיאופוליטית. בדרום, כול שטח גליציה שבירתה קרקוב, הבירה ההיסטורית של פולין, נכללו בגבולות המדינה. בצפון נפתרה בעיית וילנה של ליטא לאחר "משאל עם" שבו הרוב הצביע בעד הסתפחות לפולין. גדול סופרי פולין, אדם מיצקייביץ, ידוע בשירו "ווילנה מולדתי". אלה הוו המוקדים הגיאופוליטיים שקבעו את גורל פולין בפרוץ מלחמת העולם השנייה.

היו גם נקודות תורפה פוליטיות פנימיות. באווירה האנטי גרמנית הצליח רומן דמובסקי, מנהיג כריזמטי להקים את מפלגת "הדמוקרטים הלאומיים"- מפלגה לאומנית, גזענית ואנטישמית. הם היו ידועים כ "אנדקים". בקצה השני עמדה המפלגה הסוציאליסטית שעמה נמנה מי שעתיד להיות מנהיגה של פולין, המרשל יוזף פילסודסקי, אשר בחלקם נטשו את המפלגה יחד עם פילסודסקי והקימו מפלגה אנטי קומוניסטית. הייתה גם מפלגת האיכרים. מי שמחפש איזה משל היסטורי להתרחשויות הקואליציוניות אצלנו בארץ, לא יתקשה למצוא זאת בפולין שבין שתי המלחמות. יותר מזה, חילופי הממשלות דמה לאלה של ימינו באיטליה. גם מה שנקראה "החוקה החדשה", שחוקקה בשנת 1921 שאמורה הייתה לשמור על עליונות הסֵיים- בית הנבחרים הפולני, לא הועילה הרבה. המשבר הכלכלי העולמי, פגע קשות גם בפולין, האינפלציה הרימה ראש, הרפורמה האגרארית נכשלה ובעיית המיעוטים והקיטוב החמירו. האיש היחידי שמעמדו היה איתן, גם בפנים וגם בחוץ היה מפקד הצבא פילסודסקי. ואכן בלילה בין 11-12 במאי 1926 הוכרז מצב חרום ומספר יחידות עלית בצבא נשבעו אמונים לפילסודסקי, והאירועים שבאו לאחר מכן ידועים כ"מהפכת מאי" אשר ככול הנראה נרקמה עוד ב-3 במאי. ואני זוכר שכנער בבית הספר שרנו שיר witaj dniu 3 maja - "קבל בחדווה את השלושה במאי", שהסתיים במילים "השלושה במאי - גן עדן לפולנים". אינני חושב שהוא היה גן עדן לפולנים. ליהודים וודאי שלא. להלכה פילסודסקי היה שר הצבא למעשה הוא היה שליט פולין. כמו גנראל א-סיסי המצרי לפני שנבחר להיות נשיא מצרים. ברוב התמונות או הפסלים פילסודסקי מופיע כשהוא רכוב על הסוסה הערמונית. הפרש הזה דרס בין היתר את בית הנבחרים, עצר חלק מאנשי האופוזיציה והצליח להפנות את תסכול המיעוטים מצד אחד של האוקראינים נגד הרוסים הקומוניסטים ומצד שני נגד הגרמנים.לאחר שביסס את מעמדו הוא התיר חופש פעולה מסוים לאופוזיציה. היהודים ראו את המנהיג באור חיובי. פילסודסקי לא היה אנטישמי. בבית הספר שרנו שיר הלל לפילסודסקי "Jedzie jedzie na kasztance המצביא המהולל שרוכב על הסוסה הערמונית".

עם מותו של פילסודסקי בשנת 1935 תוקנה החוקה וחיזקה את כוחו של הנשיא, עם סמכויות כמו זאת של נשיא ארה"ב, אבל בלי עוצמת הרשויות המחוקקת, והשופטת. במילים אחרות משטר רודני בפועל. בראש השלטון עמדה שלישייה. הנשיא מושצ'יצקי, שר החוץ הקולונל יוזף בק( שראו בו אנטישמי ופרו נאצי) ושר ההגנה רידז שמיגלי. אלה שלטו בפולין עד לפרוץ המלחמה.באחד בספטמבר 1939 תקפו הנאצים את פולין ותוך כמה שבועות פולין נכבשה.ראוי לציין כי בשל מודיעין מדויק, קרוב לוודאי של מרגלים מקרב ה"פולקסדויטשים" אף מטוס קרב פולני לא יכול להמריא, כי כל שדות התעופה הופצצו. לפולין היה חיל אוויר, לא גדול אך יעיל, וטייסים מעולים. ממשלת גולה הוקמה בלונדון, וזה היה סופה של הרפובליקה הפולנית השנייה. גם בהקשר זה ראוי לציין כי העליות הראשונות,והעלייה הגדולה של שרידי השואה שבאו מפולין, לא ידעו דמוקרטיה מהי.ואגב זה חל על כול העליות שהגיעו לארץ.

בביקור בשלהי אוגוסט 2015 בפולין, לא התכוונתי לעסוק כלל בנושאים פוליטיים, אלא לטייל עם נכדי וחברתו. ובכול זאת בשעה שהצעירים יצאו לעתים בלי הליווי שלי, או כשהם ביקרו במשך כשלוש שעות במכרות המלח בוויאליצ'קה שליד קרקוב, יכולתי לחטוף אי-אלה שיחות עם כמה פולניות ופולנים. במלון השתדלתי במאמץ עליון להבין מה שכתוב ביומון הפולני Gazeta wyborcza כדי לעמוד על הלך הרוחות של פולין העכשווית. נכדי רשם לעצמו ביקור במכרות המלח בוויאליצ'קה שהם מיוחדים מסוגם, ואל בטן המכרה ואל מה שיש בו יורדים 800 מדרגות כדי לראות כיצד אגם פרה היסטורי הפך עם השנים למכרה, מעין ים המלח שלנו ששקע, או סתם ים שיָבָש ונותר בו מלח.עם הזמן אמני פולין הוסיפו מלאכת פיסול ועיצוב משלהם נוסף על הנטיפים הטבעיים .אני שהייתי בו פעם הספיק לי ונשארתי בחוץ. כפי שקורה בהמתנה ממושכת כזאת, מדברים עם השכנים שלך, אשר מן הסתם גם הם מלווים מישהו ומחכים. טבעי שבשיחה עם פולנים, שהתנהלה באנגלית, דיברנו בין השאר על הנושא הבוער ביותר באירופה נושא הפליטים מן המזרח התיכון יאנוש, בשמו הפרטי, מרצה בטכניון של שלזיה בקטוביצה, אמר כי לנוכח טראומות העבר, קשה יהיה לפולין לקבל פליטים. אולי קומץ סמלי, אבל לא משמעותי. יומיים לאחר מכן, אחד האישיים הבולטים בפולין, ומי שהיה נשיאה,לֶך וואוּאוסה אמר, כי "העולם צריך לזכור שפולין עברה מן הקומוניזם לדמוקרטיה רק לפני חצי יובל שנים. המשכורת שלנו והבתים שלנו הם עדיין קטנים יותר מאשר אלה במערב. במיוחד כאשר הציבור רואה כי תושבי המערב אפילו לבושים טוב יותר מאשר הפולנים". בשפה העממית שלו נתן וואלאוסה ביטוי, לתחושת מועקה, שעדיין קיימת כלפי גרמניה, שהיא הדוחפת שמדינות מזרח אירופה תהיינה שותפות לקליטת פליטים. חרף הפיוס בין פולין לגרמניה, קשה לפולנים, גם אלה אשר לא חוו את המשטר הנאצי, לשכוח את אשר עוללו להם הנאצים . אין כול ספק, ואני למדתי על כך מקרוב, כי עם כיבוש פולין, מספר שתיים ברשימת האויבים של היטלר, לאחר היהודים, היו הפולנים. גם האינטליגנציה, גם ראשי הכמורה וגם אנשי המקצועות החופשיים. הם נאסרו, נורו ונתלו. וזאת קשה לשכוח. הם גם לא שכחו כי ה"פולקסדויטשים" שחיו בקרב הפולנים ביו המלחמות ונהנו משגשוג, היוו גייס חמישי.עכשיו קנצלר גרמניה, שאותה הם מעריכים מנסה להכתיב לפולין מדיניות הגירה. ויש עוד דבר שהוא פצע פתוח בייחוד כאשר אתה מדבר עם פולני על המוזאון היהודי החדש שנמצא מול הפסל של גיבורי מרד גטו וורשה.שוחחתי על כך עם יז'י, רופא אורתופד. הוא מהעיר ז'שוב, ממזרח לקרקוב, וגם הוא לווה אורחים למכרות המלח,וישב וחיכה להם, כמוני. הוא כבר דור שלישי לאלה שחוו את תוצאות המרד הגדול בפולין בשנת 1944. "בישראל יודעים הרבה על מרד גטו וורשה,ואנו בפולין גאים על הגיבורים היהודים שלחמו עד האחרון שבהם נגד הנאצים ונפלו. אבל מן השיחות עם ישראלים, ואני פוגש ישראלים כאן ובישראל כי אצלכם יש מומחים עולמיים בתחום שלי, התרשמתי שאינכם יודעים הרבה על המרד הגדול של הפולנים נגד הנאצים". מה שקרה אז, נלמד גם בתולדות מדעי המדינה כאחד ממעשה הכחש והמרמה של בעלות הברית. יז'י שמע זאת מסבו, ששרד את המרד. מדובר בעיקר באנגליה וארה"ב, על שלא סייעו לפולנים במרד שכתוצאה ממנו נהרגו 200,000 פולנים וורשה שוטחה לחלוטין על-ידי הדחפורים והטנקים הנאציים. ומדובר בצבא הלאום ARMIA LUDOVA שמורדי וורשה לחמו בהנהגתה, אשר ישבה בלונדון. גם אם לוגיסטית קשה היה להצניח תגבורות למורדים, הפולנים בטוחים שצ'רצ'יל ורוזוולט יכלו ללחוץ על סטאלין שיכבוש את וורשה.בספרי "גשר של נייר" אני מציין כי בחודש אוגוסט 1944, ימים לפני חיסול גטו לודז' שמענו את רעם תותחי הצבא הסובייטי. ואני משער שאילו הצבא האדום היה מסתער על וורשה, אפשר ורבבות תושבי גטו לודז' ניצלו. האמת היסטורית היא שסטאלין ייחל שהמרד ייכשל והצבא הלאומי יובס, ואז הוא יכניס פנימה את "צבא העם", שאומן על-ידי הקומוניסטים ברוסיה. העניין של הצלת יהודים בוודאי שלא עניינה רוצח המונים זה. וושינגטון ולונדון שקטו, וורשה, למרבה הבושה, נכבשה רק בינואר 1945, והיא נכבשה על-ידי ה- ARMIA LUDOVA - " צבא העם" קרי צבא פולני בשליטת מוסקבה. וגם בנקודה זאת בעלות הברית, עצמו עיין, ליתר דיוק הנשיא רוזוולט, אף שמנהיג בריטניה ווינסטון צ'רצ'יל הזהיר אותו מפני כוונותיו של סטאלין בפולין אף שזאת בהסכמי יאלטה לא אמורה הייתה להיכלל בגוש הסובייטי.היות פולין גרורה של מוסקבה עדיין גורם להם רעד.

אולם בכול הקשור במציאות אתה רואה לפניך הפעם עם גאה וגם מחייך. ויש לכך קבלות. הפולנים גאים בהישגיהם הכלכליים, החברתיים והתרבותיים. מאז 2004 עת הצטרפה פולין לאיחוד האירופי. המשק הראה אחוזי צמיחה גבוהים, נחקקו חוקים שאפשרו הפרטה, התייעלות, אם כי לא מוחלטת במגזר החקלאי, שבענפים מסוימים היא היצרנית הגדולה ביותר באיחוד וכן צמצום במגזר הציבורי. בשל צמיחתה של הכלכלה ותנאים נוחים להשקעה, גם של גורמים ישראלים, פולין זכתה באשראי ענק. השותפה הגדולה של פולין בענייני כלכלה ומשק היא גרמניה. מדיניות הממשל היא שבכול הנוגע ליבוא הוא יופנה בראש וראשונה לאמצעי עזר לתעשיה המתפתחת. פולין עברה את המשבר הכלכלי העולמי ובעיקר האירופי מבלי שתיפגע. "אתה יודע שאנו הכלכלה השישית בגודלה באירופה"- אמר לי בגאווה רומֶק, מהנדס במקצוע שעובד בקטוביצה.והוא הוסיף בחיוך שאם אשאל אירופים רבים מה היא פולין יאמרו לי שהיא ארץ מישורית מאוד ורובה חקלאית". זה הדימוי שלנו, אולי גם אצלכם בישראל נכון שאחוז החקלאים עדיין גבוה, אבל יש לנו כלכלה מאוזנת ומפותחת בתחומי היצור,האנרגיה, המחקר והפיתוח". סיפר לי רומק בגאווה רבה. לפולין פוטנציאל של שדות פצלים, שמהם מופקים דלקים בהיקף שלערכת מומחים יספיק ל-200 שנה. יש לה גם מכרות פחם אך אלה כידוע מקור אנרגיה בעיתי, בהקשר הסביבתי. לפולין יש מוצא לים הבלטי, קטן למדי אולם לפי מידעון על פולין בהוצאת משרד החוץ הפולני,פולין שיש לה מוצא קטן לים נחשבת כמרכז של בניית יאכטות.הפולנים הם עם חרוץ. היא מצטיינת במהדסים, אדריכלים ובנאים טובים, שפועלים גם בארצות חוץ. אגב, כירושלמי בעבר ותושב שכונת קטמון הישנה, ראיתי בשעתו כיצד הווילה בפינת רחובות תל חי ורחל אמנו, שידועה כ"בית מילקן" ומשמש כ"מרכז ירושלמי לענייני ציבורי ומדינה" הוזז ממקומו כדי להקים במקומו בניין דירות יוקרתי, מלאכת הניסור של הבניין והעברתו נעשתה על-ידי מהנדסים ואדריכלים פולניים. ודאי שלאורח לרגע קשה לראות את פרטי הדברים, או לקרוא ולשמוע עליהם. אבל גם אורח לרגע, ובייחוד אורח כמוני שביקור מספר פעמים בארץ הזאת במהלך שלושה עשרים את השינויים שעברה ועוברת מדינה זאת. יתרה מזאת במסגרת ביקור קצר של שבוע בלבד לא יכולנו כמובן ליהנות משפע מוסדות התרבות, האמנות לסוגיה, המוזיקה ושאר ענפי הפנאי. שלא לדבר על האישים הדגולים שפולין של היום מנסה להבליט אותם לקבל השראה מהם. כמו קופרניקוס, שופן, מיצקייביץ', מאריה קרי, האפיופיור פאולוס השני, מילוש, רובינשטיין. ולא הזכרתי את כולם. ויש כמובן המצביאים המהוללים שהזכרנו, כמו קושצ'יושקו, דומברובסקי ואחרים. פולין תוססת תרבות. אני מתאר לעצמי שאין בכך משום הפתעה אם לאדם כמוני, כול ביקור בפולין מעלה אצלו ממצולות הזיכרון כילד משהו שלעולם הוא לא ישכח. וככה כשראיתי באחד המקומות (דומני בוורצלב), אזכור או פרסום קולנועי לבמאי הפולני המהולל, אנדז'יי וויידה.Andrze Waida- אינסטינקטיבית חיברתי אותו עם סרטו הנודע, "אפר ויהלומים" - על מלחמת העולם השנייה - שהוא ביים. הוא זכה לאוסקר על הישגיו הקולנועיים. הסרט אומנם הופק באמצע שנות ה-50 אבל האסוציאציה שלי הייתה קשורה לשנות ה-30 ובראשית המלחמה בהיותי ילד ונער צעיר. הנעימה שמלווה את הסרט היא הפולונז של שופן ב - אֵיי מאז'ור שהיא בקצב המארש, וידועה כ "פולונז הצבאי". אם זכרוני לא מטעה אותי שמעתי אותו ברדיו בעת ביקור אצל דודתי בלודז', כאשר כיוונתי את המחוגה והגעתי לרדיו קרקוב .בשידור, הנעימה נשמעה כקול אורלוגין. ועוד סיבה מאוחרת יותר והעיקרית בעצם. בפרוץ המלחמה הלכנו לשכנים לשמוע רדיו .אצלנו משום מה לא היה רדיו. אצל דודתי כאמור שמעתי פעם רדיו, וזאת לא הייתה שאלה של העדר אמצעים לרכישת רדיו. והמעניין שאני הנער הסקרן, תוהה מדוע לא שאלתי על העדר רדיו אצלנו . מכול מקום באותו יום שפרצה המלחמה, סבי, אמי, ואני לא זוכר מי עוד, הלכו לשכנים להאזין לרדיו, ואני נגררתי אחריהם. הם האזינו גם לבי בי סי וגם לרדיו פולין. את החדשות לא הבנתי אבל האזנתי למנגינה שרדיו פולין השמיע לפני כול מהדורת חדשות- "הפולונז הצבאי" של שופן. כיום אני מכור לשופן - כי אני שמאלצי מאוד כלומר רומנטי. אבל אז אהבתי מארשים. חסידי פולין לא שרו שירי נהי וערגה, אלא מארשים. ו"תזמורת בצורת" הייתה מורכבת מכפות, מזלגות, צלחות, סירים, מסרק עטוף בנייר דק, שבו נשפו ואגרופים בשולחן. זאת אני זוכר מן "הסעודה השלישית" שבהיגוי היידי נקראת "שָלישידעס" .הפולונז הזה, העלה בי, נער בן 10, גאווה ותקווה, של יהודי קטן בפולין הגדולה. הרהורים על פולין של פעם. בשנת 2015 לא הופתעתי להיווכח כי ישראל הקטנה ובעיקר היהודים תוספים מקום רב גם בהתייחסות הממסדית והציבורית, וגם בהתייחסות האישית. בראש כול אלה המאמצים הגדולים והבלתי פוסקים לשמר את המורשת היהודית העשירה של מה שפעם הייתה הקהילה היהודית הגדולה בתבל, ואיננה עוד.על כך ברשומה הבאה. אסיים הפעם בנעימת הפולונז "הצבאי" של שופן בביצוע תזמורתי בהרכב מיוחד ובהופעה חיה. צפייה והאזנה נעימה.