אין ספק, שנסיעותיו הרבות עם משפחתו, ומגוריו בכמה ערים בצפון איטליה לתקופה קצרה, שהייתו בפאריס ובניו-יורק והכרותו את גדולי אמני המאה העשרים שהייתה אז בהתהוותה - נוכחות ביצירותיו בהשפעות הקוביסטיות, הגאומטריות, ויחד עם זה הפשטות הכפרית אותה מוצאים בכל ציור או פסל שלו.הוא עיבד באמנותו את כל ההתפתחויות הדרמטיות של הזרמים שקבעו מאז ועד היום את האמנות, וקיבל את הקול הייחודי שלו - מה שעשה אותו לאמן כה דגול.
בשנים 1923-1933 נטל טורס גרסיה חלק בכמה תנועות אוונגרדיות אירופיות מוקדמות, בבססו את חותמו האישי הפיקטוגרפי-קונסטרוקטיביסטי. מ-1935 עד 1943 כשחזר לאורוגוואי, למונטבידיאו עיר הולדתו (שם חי עד מותו ב 1949 )- אז יצר את הרפרטואר המופלא והכה מרשים של המופשט הסינטטי.
אתה מהלך באולמות התערוכה בקומה הששית של מומא, ונפעם מעוצמת גדלותו של טורס-גרסיה. ציורי הנוף האורבני בפאריס שהתחלפו בצבעים חמים ותוססים יותר בציורי הנוף האורבני של ניו-יורק, שאין לטעות במיקומם הגאוגרפי, כשאת תחילת הדרך שלו רואים בדיוקנאות המופלאים ביותר, ובשיא שלו - הציורים הארקדיים בהם מתמזגים יסודות הקלאסיקה היוונית עם ציורים תמימים של דמויות מהמיתולוגיה, כמו פאון ענק, ודמויות נשים. בהמשך, כשהכרונולוגיה היא המדריכה את הצבת העבודות, ציורי הנשים מקבלים אצלו את רוח הפרימיטיביזם והנאיביות שגוגן ביטא בה את ציוריו מטהיטי, ופיקאסו השתמש בדמויות הנשים ששאב מהפסלים האפריקנים הפרימיטיביים. מה שאפשר לראות ב"עלמות מאביניון", שמפאר גם הוא את קומת אוסף המיטב של מומא...
העושר הפלסטי של ציוריו, ריבוי הנושאים והאיפיונים הסגנוניים, יוצר מארג של דרך ארוכה ועשירת צבע של האמן שזכה לתערוכות רבות בינלאומיות, אך התמקדותו באמת הפנימית שלו, ואי רצונו להיות צייר לפי הזמנה; ונחישותו לשבץ בעיקר ברישומיו את דעותיו הפוליטיות הקשורות לקטלוניה, כשם שגויה עשה ברישומיו המפעימים - עשוהו לצייר ללא גבולות, כזה המדבר ללב כל צופה באשר הוא.
הקטלוג המפואר והכוללני, עם המאמרים העשירים במידע, בהם כל אחד שונה ממשנהו, מהווים נכס לכל אוהב אמנות, גם אם לא יצפה בתערוכה. אם כי, החוויה וההפתעה שהיא גרמה לי, בעיקר בשל אי-הכרותי את האמן שבמשך 45 שנה לא הוצג באמריקה, היו חוויה מרתקת וראויה שכל מי שמגיע לניו-יורק בחופשות החגים, מוטב לו להגיע למומא עד ה-15.2.16. ויש עוד סוכריה למבקרים במומא: תערוכת פסליו של פיקסו, שההמונים הגודשים אותה גרמו למכירת כרטיסים מוקדמת באון ליין כדי למנוע את העמידה בתורים הענקיים. לסיכום: אין כמו ניו-יורק בסתיו, במיוחד כשעבורנו התהפך והתחזה לאביב. עם שמש זורחת, מזג אוויר נעים שכיף להסתובב בו, ושופינג הכי שווה בעולם.