כדי להתקיים, עבד תחילה כצבעי בבתים. חבר הכיר לו את המבקר הנודע קלמנט גרינברג, ובסוף אותה שנה החל לעבוד על סדרת "הציורים השחורים" שלו. ב-1959 הציג בתערוכה בגלרית "טיבור דה נגי" בניו-יורק. מורו מהאוניברסיטה המליץ לאוצרת מ"
מומא" לבקר בתערוכה. מה שהביא לכך, שסטלה נבחר להיכלל בתערוכה במומא בשם "16 אמנים אמריקנים", ויצירה שלו נרכשה למוזאון על-ידי מנהלו אלפרד באר. כל זאת - כשהוא בן 23 בלבד. חברים הכירו לו את מיטב האמנים הנודעים אז, והיסטוריונים של אמנות, ולאחר המלצת רוברט רוזנבלום, ביקר בסטודיו שלו הגלריסט הנודע ליאו קסטלי, שצרף אותו לאמני הגלריה, שנפתחה שנתיים קודם לכן ברח' 57' ונפתחה מחדש בסוהו עם התערוכה בה הציג סטלה, כשקסטלי אימץ אליה את מיטב האמנים של אז.
כדי להבין את מהות התפתחות עבודתו, כדאי לבחון את ציוריו מימי הלימודים, בהם הקומפוזיציות הזכירו את מרק רותקו, אך תוך שימוש באלמנט הפסים. רק ב-1959 גיבש את סגנונו בציוריו השחורים, שהפסים שיחקו בהם בצורות גאומטריות, וחיברו אותו למופשט הגאומטרי, אך בכתב יד אישי. למרבה הפלא, פרנק סטלה לא נטה לשמור על "כתב יד" אופייני, וכל העת תר למצוא תוך נסיונות, פתרונות חדשניים לנושא האמנות. הייחוד שלו, שגם אם הוא נותן כבוד ביצירותיו לגדולים שקדמו לו, הוא יוצר בכל פעם, תוך התפתחות ושינויים - רק את מה שהוא עצמו חושב. כמו אלו עם הצורות הגאומטריות הלא רגילות, שסידרות מהן מוקדשות למקומות רבים בעולם בהם ביקר עם אשתו הראשונה ברברה רוז (שהייתה דמות מפתח בעולם האמנות האמריקנית), כמו ברחבי אירופה, במזרח התיכון ועוד. באופן יוצא דופן, סידרה מסוימת שלו ביצע בין 1971-74 במונוכרום בז' בלבד, בניגוד לצבעוניות העשירה המאפיינת את כל עבודותיו, ואותה הקדיש לבתי הכנסת שהושמדו ברחבי עיירות פולין. האם יש לחוסר הצבעוניות משהו שיש לו קשר לאובדן, לכליה שהמיט עליהם היטלר? באותה שנה בה החלה הקריירה שלו, 1959, נבחר על-ידי הצייר אדולף גוטליב להיכלל בתערוכה שערך מוזאון המטרופוליטן, בשם "תערוכת האמנים הצעירים של ה-met ", בה כל צייר נבחר על-ידי אמן מהולל ונודע.
לאחר שנה חשובה זו בחייו, לא שקט על שמריו, ועבר ליצור על אלומיניום ונחושת. תחילה, ציורי הצבע לא תמיד החזיקו מעמד, ותוך כדי תקופת נסיונות, שיפר ושיכלל את הטכניקה, עד שהצבעים היו עמידים והיו לחלק אחד מהחומר. השימוש במתכת כבסיס ליצירותיו היה מאז לנדבך חשוב ביצירתו. בתערוכה בויטני, נראה כאילו המתכת בידיו כחומר ביד היוצר. העקלתונים, הצורות המתפתלות, השילוב של צורות שונות, רשתות, ומה לא, כל אלה מפעימים את העין ויוצרים עושר אמנותי נדיר.