פעם בשנה חוגגים לו יומולדת, החג הנחוג ביותר בעולם, הקדוש ביותר, אלא שכמו כל דבר אחר, גם יום זה התמסחר. זה הוא יום שמשך למעלה משלושה שבועות עומלים על מכירות, והכל לכבודו.
חג המולד הוא כמובן הרבה מעבר לקניות של מתנות (והחזרתן מיד לאחר החג), או המתנה עד היום שאחרי, שכן אז כל מה שקנינו שלשום עולה חצי מחיר וגם פחות.
חג המולד הוא חג שמהותו זורמת בעורקי האמריקנים, ואמריקה נוסדה מתחילתה כמדינה אדוקה, מאמינה.
דברים רבים השתנו, ולאו-דווקא לטובה. קיימת הפרדה בין דת למדינה, ומי נושא הדגל להקפיד על ולדרוש את זו ההפרדה? כמובן שגוף יהודי (הליגה נגד השמצה). ההסברים שלהם מפורטים, חוברות שלמות הם פרסמו, אך אותי הכל מבלבל, מטריד, משאיר חסר מנוח, כועס וזועף. שיפסיקו להם היהודים להתערב בכל רקמות החיים כאן בארה"ב.
בנוסף, האופנה המחייבת בשנים האחרונות היא להיות "פוליטיקלי קורקט," לא לסטות שעל ימינה או שמאלה מהמקובל. אוי לנו אם נעליב את זו או נפגע ברגשות הסופר-עדינים של הזולת, חייבים אנו לנסות להבינו, לקבלו כפי שהוא, להסתגל לכל גחמותיו ודרישותיו.
כך קרה שחג ההודיה נהפך ל"חג האסיף" ואת קריסטמס סירסו, הס מלהזכיר את שמו. עד כדי כך הצליחו הסופר-ליברלים במלאכתם שהאותות נראים בכל מקום.
במייסיז, רשת חנויות שפעם היו מקושטות לכבוד החג, הצבע האדום-לבן-ירוק שלט בכל (משקיות-מתנה המפרסמות את שם הרשת לסידור המוצרים והתפאורה במחלקות השונות) וברקע התנגנו מנגינות החג, ניתן למצוא היום רק שרידים בודדים לאותו עבר חם, מזמין ומפואר של פעם.
במקדונלד'ס לא שמעו על קריסטמס, לפחות לא בא במידה שרשת אין-אנד-אווט מקבלת את פניו. כל עטיפה של המבורגר וכל שקית של אוכל מראה לנו את סנטה על המגלשה המובלת על-ידי צביים ושלל ברכות לחג הנקרא בשמו - בעוד שבכל מקום אחר "הס מלהזכיר!"
בדרום קליפורניה בה אני נמצא, תחנת רדיו אחת של מוזיקה קלאסית. פעם היו שתי תחנות בלוס אנג'לס רבתי, היום נשארה רק אחת, והיא חלק מאוניברסיטת דרום קליפורניה. אסיר תודה אני להם שמאז תחילת דצמבר, ואולי אף מיד אחרי חג ההודיה, התחילו לשדר מוזיקת חג המולד.
מדי בוקר בבוקרו, אצלנו מתחיל היום - לחילוניים ולדתיים כאחד - בקריאת "שמע", וכאן בדרום קליפורניה בצלילי חג המולד.
ככלל, החנויות בחג המולד עדין סגורות, אך רשתות רבות לא מתביישות ופותחות את דלתותיהן לקהל הרחב כבר בחצי היום.
לאט-לאט הולך ונשחק החג, וכה חבל.
אך פה ושם עדיין ניתן למצוא הדים של אותם צלילים חמים, מנגינה המתפשטת וגורמת לנו להרגיש טוב כלפי עצמנו, משפחתנו, שכנינו וכל אדם זר שאין אנו מכירים אפילו.
ברשת הבנייה והבית "הום דיפוט", לדוגמה, מצאתי תור של אנשים הממתינים ל"גיזום" והכנת עצי חג המולד שהם בחרו. מתחם עצום מתוך מגרש החניה הפך ליער ריחני להפליא של עצי אשוח, וילדים ומבוגרים כאחד טיילו בין המחוזות השונים, פה מודדים, שם מתפעלים, כאן נעצרים לשוחח ושם להעלות זכרונות.
משפחות עם שיער בלונדיני, משפחות עם צבע עור שחור, משפחות לטיניות, ערב רב שממנו עשויה המדינה הזו, כולם כאחד עולצים ושמחים על מלאכת בחירת עץ האשוח.
זו שמחה מהולה בעצב, שכן חג משפחתי הוא זה, וזוכרים הם את אלו שאינם, ורואים הם אותם באים ומבקרים, מלווים אותם במלאכת הבחירה, משתתפים בשמחה של חג המולד ועוד מעט קט גם בהצבת העץ ובקישוטו, הכנתו לקבל את פני החג.
עשיתי סיבוב, שיכור מהריח, ההמולה מסביבי והשמחה העצורה, ולרגע שכחתי את כל הנסיונות לבטל ולמזער, להסיר ולהרחיק את חג המולד.
ארץ נפלאה היא ארה"ב, ואושיותיה איתנות, שכן חצובות הן באמונה שלמה, אמונה תמימה במשיח, שלפיה כבר היה ועוד עומד לחזור.