קרוב למאה שנות תרבות יהודית מפוארת, הנזקפות לזכות התיאטרון האידי של ניו-יורק, מתועדות בימים אלה בתערוכה נוסטלגית המתקיימת במוזאון העירוני, הממוקם בשדרה החמישית של מנהטן.
מאחורי התערוכה עומדת האוצרת שלה, פרופסור עדנה נחשון, שהיא עצמה מרצה לתיאטרון אידיש ותיאטרון יהודי בסמינר היהודי-תיאולוגי במנהטן. פרופ' נחשון, שחקרה בנושא לפני ולפנים, השקיעה בתערוכה מאמצי-מחקר ניכרים באיתור ובחשיפת ההיבטים של נושאיה, תוך שהיא נעזרת בארכיון האידישאי "איוו" ובאתרים מקצועיים שונים.
בתערוכה מציגה נחשון את כל ה"מי ומי" של עולם התיאטרון האידישאי: החל ביזמים, במוסיקאים ובבימאים, דרך השחקנים והזמרים, וכלה בחזנים האידישאים. מן הראוי לציין שחלקם של המשתתפים כלל לא היו יהודים, אך הפכו במרוצת הזמן לכוכבים נערצים על-ידי הקהל.
ללא חלופה
התערוכה מתמקדת במהגרים היהודים, דוברי השפה הזרה, שמוצאם ממזרח-אירופה ושהגיעו לניו-יורק כשהם מתגוררים בה בתנאי עוני גדולים וצפיפות מרובה.
ראוי לציין שבתקופת פריחתו של התיאטרון האידישאי בניו-יורק (1880-1950) לא קמה לו, מלבד מגבלת השפה הזרה, שום חלופה בידורית מתחרה. התיאטרון האידישאי שימש, בין השאר, גם כמקום למפגש חברתי, ונהרו אליו משפחות שלמות על ילדיהן.
בתקופת הזוהר של 14 תיאטרוני האידיש, שפעלו באותם הזמנים בניו-יורק, הם נשאו את שם החיבה "אידיש ברודוויי", בשל תרומתם הלא-מבוטלת למורשת התרבות האמריקנית. במסגרתם הועלו על הבימות דרמות, קומדיות ואופרטות בנושאים שהיו קשורים, בין היתר, לכור ההיתוך האמריקני.
האמריקניזציה, שחלה במרוצת הזמן במהגרים, ובעטיו של הדור השני - גווע לאיטו התיאטרון האידישאי, ותרבות ה"מאמאלושן" הפכה לשולית. עם נאמניה היחידים שעדיין נותרו, נמנים מוסדות האקדמיה, הספרות, וקומץ מ-14 תיאטרוני האידיש, שהם בעצם ספיחים מתקופת תור הזהב שלהם.