בדבריהם של המומחים והאישים שהשתתפו בכנס באו לידי ביטוי תפיסות שונות במהותן לגבי הבעיה האסטרטגית העיקרית שבפני ישראל. אמנם, כל המומחים ששיתפו את הקהל ואת יתר הדוברים בתמונת המצב צפו את המשך תהליך התפרקותו של הסדר המדינתי הישן במזרח התיכון, בלי כיוון התפתחות ברור וידוע. כן הודגש, שאין בידי ישראל מנופי השפעה שבאמצעותם תוכל לעצב סדר חדש שיקנה יותר יציבות, יצמצם את השפעת הגורמים הרדיקליים וייתן לשחקנים האחראים יותר כוח והשפעה גוברת במרחב. בנוסף, כולם ביטאו הערכה שהתהליך יימשך זמן רב ולכן נדרשת סבלנות, לצד גמישות ויכולת הסתגלות מהירה למצבים החדשים.
אולם, מומחים מחו"ל וגם מישראל הצביעו על 'המדינה האיסלאמית'/דאעש, כבעיה האסטרטגית המרכזית שבפני העולם בכלל, המזרח התיכון בפרט וגם כזו שבפני ישראל. זאת, בראייה רחבה של הגלובליזציה של הסלפיה-ג'יהאדיה, שזכתה לכינוי 'מלחמת עולם שלישית'. נשיא המדינה מר ראובן (רובי) ריבלין עצמו הצביע על דאעש כאתגר המרכזי, והדגיש שהארגון, מעבר לנוכחותו בגבולות ישראל, כבר נמצא בבית - באמצעות השפעתו והשראתו על שולי החברה הערבית בישראל. לפיכך, בראיית הנשיא, המשימה העיקרית הניצבת בפני מדינת ישראל, היא השקעה בציבור הערבי, כדי למנוע משוליו המתרחבים לאמץ את הרעיונות ההרסניים והמפתים של דאעש. כן הדגיש את אחריותה של מדינת ישראל למנוע את התרחבות התופעה, ולא להפנות אצבע מאשימה כלפי אחרים.
לעומת זאת, שר הביטחון משה יעלון הדגיש, כי אירן, היא האתגר המרכזי לישראל ואף הבהיר, כי הוא מעדיף את דאעש ברמת הגולן על פני אירן ושלוחיה - משטר אסד, חיזבאללה וכוח קודס האירני. בהקשר זה יצוין, כי מרבית המומחים שהשתתפו בכנס גרסו שהסכם הגרעין שנחתם בין אירן למעצמות לא ירסן את תמיכת אירן בגורמי טרור, את פעילותה החתרנית על פני המזרח התיכון וחתירתה להשגת הגמוניה אזורית. לא רק זאת, כך הודגש, הסכם הגרעין מעניק לאירן הלכה למעשה הכשר למעורבות בסכסוכים האזוריים ומפנה לה משאבים שיאפשרו לה לתמוך בגורמים הסוררים. הרמטכ"ל, רב-אלוף גדי איזנקוט, מצדו, הגדיר את חיזבאללה כאתגר הצבאי המרכזי שניצב בפני ישראל בעת הזו, לאחר שבשנים האחרונות התעצם כוחו של הארגון בעשרות אלפי טילים, רקטות וכלי טיס בלתי-מאוישים, המאיימים על עורף המדינה. כמו-כן טען הרמטכ"ל שחיזבאללה צובר בימים אלה ניסיון מבצעי רב, בזמן הלחימה שהוא מנהל בסוריה לצד כוחותיו של המשטר.
בה בעת, בין הדוברים היו שהצביעו על הנושא הפלשתיני כאתגר האסטרטגי המרכזי שבפני מדינת ישראל. להערכה זו שותפים רבים בציבור בישראל, לפי סקר דעת קהל שערך המכון באחרונה. בראייה זו, הסטטוס-קוו, שנבחר כאופציה העדיפה של ממשלת ישראל, אינו מתקיים בפועל - מה שמתבטא בהתפרצות טרור של יחידים (שקשה מאוד להתריע מפניו ולסכלו), שניזון מהקצנה בחברה הפלשתינית ובעליית אחוזי התמיכה ב'מדינה האיסלאמית'. לכך השלכות שליליות גם על החברה הישראלית, דרך פגיעה בתחושת הביטחון האישי, הקצנה וקיטוב. בהקשר זה צלצל הסופר דוד גרוסמן בפעמון האזהרה, כשהתריע על התפרקות הבית בעקבות מעשיה של מדינת ישראל, או יותר נכון - בשל אוזלת ידה.
ניתן להגדיר את היעדרה של הגדרה מוסכמת לבעיה האסטרטגית שבפני ישראל, לצד תיעדוף שונה של האיומים והיעדר הצבעה על הזדמנויות, כ'מבוכה אסטרטגית'. במילים חריפות יותר: הכאוס בסביבתה האסטרטגית של מדינת ישראל גורם לכאוס מחשבתי ולבחירה בתפיסת הסטטוס-קוו כאופציה העדיפה. אופציות חלופיות דורשות יוזמה ופרו-אקטיביות, שתכליתן עיצוב מציאות אחרת - הגם שכרוכה בהן רמה גבוהה של אי-ודאות. כפי הנראה, בהערכת המצב של קובעי המדיניות בישראל בעת הנוכחית, הסיכונים הכרוכים באופציות שאינן סטטוס-קוו גוברים על הסיכויים וההזדמנויות הגלומים בהן.