הרצל והיהודים משפחתו של אביו של תיאודור הרצל חיה בעיר זמלין שבסרביה, בה גרו משפחות עשירות. באותה תקופה חקקו שליטי הארץ שבעיר יורשו להתגורר רק עשרים וחמש משפחות יהודיות. משפחת הסבא שגרה בכפר ונשאה את שם המשפחה לבל, שינתה את השם ל-הרצל, על-מנת שתוכל לעבור לזמלין. שנים אחדות אחר-כך, עברה המשפחה לבודפשט בירת הונגריה, בה נולד הרצל (1860), ולאחר מכן העבירה את מושבה לווינה, שם התבגר תיאודור הרצל הצעיר, רכש השכלה והקים את משפחתו. לאחר שנפטר, בשנת 1904, הוא לא השאיר אחריו דור המשך, למרות שהוליד שני בנים ובת. נכדו היחיד, שנולד מבתו ושירת בצבא הבריטי, התאבד לאחר ששמע כי הוריו נרצחו בשואה במחנה טריזינשטט. תאודור הרצל נולד למשפחה יהודית מתבוללת, והוא עצמו לא מל את בנו הנס. בצעירותו החל לחשוב על פתרון לבעיית היהודים, עוד לפני פעילותו להגשמת הציונות. ביומניו מופיע הרעיון שכל יהודי אוסטריה יתנצרו בגאון ובנוכחות הארכיהגמון. זמן לא רב אחר כך הוא עצמו ביטל רעיון זה. לפי דעה אחת, הרצל החל להתוודע לציונות כתוצאה ממשפט דרייפוס, כשנשלח לסקר את המשפט בפריז מטעם העיתון האוסטרי "נויה פרסה". לדעתו של ההיסטוריון הישראלי פרופ' אבינרי הרצל הושפע מקריאת ספר אנטישמי, ולדבריו משפט דרייפוס כמעט לא מוזכר ביומניו או בכתבות ששלח מפריז לווינה. הרצל, שהיה גם סופר נחשב, כתב ופרסם את הספר 'מדינת היהודים' שממנו החלה הפעילות המעשית להגשמת הציונות ה לכה למעשה . הוא עמד בראש הקונגרסים הציוניים הראשונים, פעל באופן דיפלומטי מול מנהיגי אירופה וטורקיה, ולמעשה היה 'עמוד השידרה' של התנועה הציונית עד מותו בגיל 44 ונחשב לחוזה מדינת היהודים מאז ועד היום. עם מותו של הרצל נשארה משפחתו מרוששת. אשתו נאלצה למכור את חדר העבודה שלו על-מנת להתקיים. את ספרייתו קנה יהודי אמיד בשם וולפסון, נשיא ההסתדרות הציונית, אשר העביר אותה לעיר מגוריו, קלן.