הסטטיסטיקה האכזרית מעידה כי כל תאונת דרכים חמישית בישראל נגרמת כתוצאה מהירדמות בנהיגה. ככל שהנהיגה ממושכת יותר - כך גם יורדת רמת-עירנותו של הנהג לתחתית, ובה במידה אף יורד זמן תגובתו.
מספרן של תאונות הדרכים הקטלניות, הגובות חיי אדם ופצועים, רק עולה משנה לשנה. עלותן הכספית של תאונות שכאלה מוערכת ב-12.5 מיליארד שקל בשנה, כשבראש גורמי התאונות ניצבים כלי הרכב הפרטיים (96%).
מזה עשור עוסקות חברות שונות, ועימן יצרני הרככ עצמם, בפיתוחן של מערכות התרעה, המאבחנות מבעוד מועד את כניסתו של הנהג למצב הירדמות. תוך כדי כך הן מונעות את המשכה של התופעה להדרדרות, העלולה לסכן את הנהג וגורמים נוספים בסביבתו.
הרופא הירושלמי, ד"ר אילן זמיר, שמחוץ לעיסוקו הרפואי התמחה, בין היתר, גם במגוון של המצאות טכנולוגיות, הצליח לא מכבר לפתח מערכת התרעה שכזו משלו, שנועדה למנוע הירדמות בנהיגה ולהקדים בכך רפואה למכה, אם חלילה תבוא.
אות-אזהרה
המערכת, הנושאת את השם don’t sleep, נועדה לזהות תנועות-היגוי בלתי-מבוקרות והרעדות קלות בירידה מהכביש. הדבר נעשה באמצעות חיישן זעיר, בקוטר 2.5 ס"מ, המוצמד מאחורי ההגה, בעזרת מדבקה מגנטית, כשהוא אינו מפריע לנהיגה ואיננו נראה כלל לעין. באמצעות יישום מיוחד, המותקן על הסמרטפון של הנהג, הוא שולח מיידית אות אל-בקר טלפוני, שאינו אלא אות-אזהרה למניעת הירדמות. אם הנהג מרכיב אוזניה - ישודר האות גם אליה ויגביר בכך את עירנותו.
במקביל נשלח האות גם אל מרכז הבקרה הטלפוני. כשמפעיל של אותו מרכז מבחין מי מהנהגים, הנמצא על הכביש, מצוי במצב נהיגה בלתי מבוקרת, ומאתר תוך כדי כך את מיקומו של הרכב. עם קבלת שלוש אותות אזהרה, שולח מרכז הבקרה הטלפוני, אוטומטית, אזהרה לנהג עם המלצות פעולה מתאימות.
כדי שהנהג שמאחורי ההגה יהיה תמיד במצב עירנות, מספק הבקר הטלפוני מגוון רחב של מנגינות עליזות במרווחי זמן אקראיים. עם שילובן של שתי שיטות הבקרה - אמורה להיות מושגת הגנה כמעט מלאה מפני הירדמות בנהיגה.