ד"ר מרדכי קידר מאוניברסיטת בר-אילן הרצה במכינת עצם בה הוא נתן הסבר מחקרי מדוע ירושלים נתפשת בעיני המוסלמים כעיר קדושה למרות שהיא אינה מופיעה בקוראן, כשגם מייסד האימפריה המוסלמית (שהיה חברו של מוחמד בעודו בחיים), החליף השני, עומר בן אל-ח'טאב, לא התייחס להר-הבית כמקום קדוש לאיסלאם או בעל חשיבות לנביא מוחמד. לכן, ד"ר מרדכי קידר שואף לענות על שאלה מרכזית אחת - כיצד ירושלים נהפכה להיות עיר קדושה למוסלמים?
לפני כן, מסביר ד"ר קידר מה המקור של מסגד אל-אקצה באיסלאם - בקוראן מסופר כי כפר של מאמינים בדרכו של מוחמד היה על הדרך למדינה, שם היו להם שני מסגדים - המסגד בגדה הקרובה של הנהר שנקרא "אל מסג'יד אל-אדנא" (המסגד הקרוב), והמסגד בגדה הרחוקה של הנהר שנקרא "אל מסג'יד אל-אקצה" (המסגד הרחוק). בפרק 7 בקוראן מסופר כיצד אלוהים לקח את מוחמד באמצע הלילה מהכפר בו בילה את הלילה אל המסגד הרחוק. בני תקופתו של מוחמד הבינו את הסיפור הזה פשוטו כמשמעו מכיוון שהם ידעו היכן מסגדים אלו נמצאים.
בנוסף, ד"ר קידר אף מוסיף גם סיפור על החליף השני - עומר בן אל-ח'טאב, אשר כובש את אזור "השאם" (סוריה, לבנון, ירדן וישראל) ומגיע לירושלים. יחד איתו מגיע יהודי ממוצא תימני בשם כעב (שהיה גם מקורב למוחמד עוד מתחילת דרכו). כאשר הם מגיעים להר-הבית, כעב מסיר את נעליו עקב קדושת המקום. עומר שואל אותו מה פשר מעשיו? כעב עונה כי מדובר במקום קדוש, עומר בתגובה מתעצבן ואומר לכעב שהוא מנסה להחדיר רעיונות יהודיים לתוך האיסלאם ועליו לשים מיד את נעליו, וכעב מכורח האילוץ שם בחזרה שאת נעליו. משמע, עומר (שהיה גם הוא מקורב למוחמד), במאה ה-7, עדיין לא יודע שירושלים היא מקום קדוש למוסלמים.
אם כן, לפי גרסתו של ד"ר קידר, איך ירושלים נהפכה להיות עיר קדושה למוסלמים?
חטאים רבים
בשלב מסוים עקב שיקולים סביבתיים הוחלט להעביר את הבירה של האימפריה המוסלמית ממכה לדמשק. החלטה זו גרמה לכך שכל אוצרות העולם הנוצרי אשר נבזזו מהכנסיות של האימפריה הביזנטית הועברו לדמשק, מה שגרם לתושבי דמשק, שלא יצאו למלחמה, להיות מאוד עשירים.
העושר הכספי של תושבי דמשק גרם להם לנהוג בדרך של הילולה, הכללה שורה של מעשים אשר אינם תואמים את מצוות האיסלאם. אך עם כל חטאיהם, הם האמינו שאם הם הולכים למכה פעם בשנה ומבצעים את מצוות החאג' (המהווה מצוות יסוד באיסלאם) הם מחפים על העוולות שהם עושים.
חטאיהם הרבים של תושבי דמשק פשטו בקרב כל האימפריה המוסלמית, ולכן בשלב מסוים הבדואים במכה לא הסכימו לתת לאנשים מדמשק לעלות למכה ולבצע את מצוות החאג' תחת הטיעון כי קודם הם צריכים להפסיק לבצע חטאים בדמשק ואז לעלות לחאג', ולכן, חכמי הדת בדמשק הציעו את ירושלים כמכה חלופית כדי שיהיה להם מקום לבצע את החאג'. כדי לתת לזה צידוק באיסלאם הם הוסיפו פרק בחדית' (התורה שבעל-פה של האיסלאם) העוסק בירושלים.
באותו סיפור שכתבו, אחרי שהעבירו את אל-אקצה מאזור ערב הסעודית לירושלים, מוחמד, לכאורה, הגיע על חמור מעופף בשם אל-בוראק (סיפור הדומה לסיפור של פגסוס מהמיתולוגיה היוונית) לירושלים ומשם עלה לשמיים, שם עשו לו סדרה של מבחני נבואה מצידם של מלאכים, נביאים וצדיקים מהיהדות והנצרות ובסוף מוחמד התפלל מעל כולם.
לפי ד"ר קידר, לאחר שהמוסלמים מדמשק הורשו לחזור לבצע את מצוות החאג' במכה, ירושלים נשכחה ואף הפכה להיות מזבלה לחומרי בניין, מלבד תקופות בהן המוסלמים זיהו כי יש סיכון שבני דתות אחרות ישלטו בירושלים - הראשונה היא בתקופת הצלבנים, השנייה במלחמת העולם הראשונה והשלישית היא בתקופת הציונות וקיומה של מדינת ישראל.