לקצהו הצפוני של שוק הפשפשים היפואי הצטרפה באחרונה סנונית קולינרית ראשונה, על טהרת בית היוצר הבלקני. מסעדת "הצועניה" (רחוב שמעון הצדיק 18) ממוקמת בבניין המשויך לתקופה הביזנטית, כשהחלל בין קירותיו הגבוהים מואר בתאורה רכה וסולידית.
התפריט שהוצע לנו בה, לעת צהריים, כלל בליל של מנות יווניות, טורקיות ובולגריות, כיאה למסעדה בלקניית מובהקת. בתפריט גם בלט שעטנז של מאכלים ממסורת המטבח העותומאני, שמוטיבים רבים ממנו משולבים במטבח היהודי-ספרדי, וכן במטבח הערבי המקומי.
מן המנות הקטנות החמות,שהוצעו במקום לפתיחת-תיאבון, הלכנו על בוריק, הנחשב לגרסתו הבולגרית של הבורקס הטורקי. הוא הוגש לנו על בצק-פילו, ממולא בתפוח-אדמה, בגבינת-צאן, בתרד ובביצה עלומה, כשכל העיסה טובלת ברוטב-פונדו. היה זה שילוב מעניין של פרודוקטים, עם טעם ממש עסיסי ופיקנטי.
ואריאציה
מן המנות העיקריות נפל הפור על מטיטיי, ובלשון בני אדם: קבב רומני, עשוי מטלה, בשילוב של בקר, וטחון במקום. הבשר היה בהחלט לעניין, אבל התוספות איכזבו עד למאוד. בתפריט הובטח לנו, חגיגית, מבחר של ירקות צלויים, אך בפועל קיבלנו פלפלונים בלבד, שנבדלו זה מזה בשלושת צבעיהם. איכזב עוד יותר העדרה של הטחינה, ורק לאחר שהסבנו את תשומת-לב המלצר - הוא טרח בטובו להשיב לנו את ה"אבידה" בנפרד, אם כי מאוחר מדי, שכן הקבב כבר נטחן בפי-שנינו. לעומת זאת היה שילובה של הפיתה מוגזם ביותר, באשר זו, בששת-חצאיה, השתלטה בדומיננטיות שלה על הצלחת כולה.
והיו גם מקלות-לחם טריים, שהגיעו מהשוק היווני הסמוך, כשהם מפוצצים בשומשום טעים. בצידם גם הוגשה לנו סודה צוננת, מפיגת-צימאון ביום די חמים.
קינחנו באספרסו-כפול מהביל ובמה שהובטח להיות "מלאבי גזעי". אך מה שהוגש לנו היה ואריאציה, בצורה של מקפא, נוסח גלידה ממש. מן הסתם זו גרסה מקומית משונה שמעדיפים, משום מה, כאן לתת לקינוח הפופולרי הזה.
החשבון לשניים הסתכם ב-283 שקל, והוספנו עליו תשר של 12% לשרות של מלצר משתדל ואדיב. את "הצועניה" זיכינו ב-7 מתוך 10 הנקודות במדרג הקולינארי שלנו.