עין לציון צופיה

מפקד כוח יוניפיל, גנרל לוצ'יאנו פורטולנו, אמר לאחרונה, שמגדלי התצפית בגבול לבנון ישרתו רק את צבא לבנון וישמשו לתצפית בלבד. לדבריו, המגדלים נועדו למטרות מעקב בלבד, ואף ציין, כי גם בצד הישראלי יש מגדלים דומים. נתייחס קודם לאמירה השנייה של פורטולנו. נכון שיש מגדלים דומים בצד הישראלי, אבל בצד הזה אין ארגון טרור שממשיך להתחמש וקיים חשש שהוא ישתלט על רכוש הצבא כדי לתקוף מדינה שכנה. האמירה הראשונה לא יכולה להביא להתחייבות שחיזבאללה לא ישתמש במגדלי התצפית. אי-אפשר לדעת מתי תהיה ההסלמה הבאה בין ישראל לחיזבאללה, ואי-אפשר לדעת מה יהיו התהליכים הפנים-מדינתיים בלבנון ויחס האוכלוסייה המקומית לחיזבאללה. בנוסף, עד כמה ניתן יהיה לסמוך על כוח יוניפיל שישמור על הסדר? באוקטובר 2014 חיילים מכוח אונדו"ף שברמת הגולן, הותקפו על-ידי מורדים סורים ובעקבות כך ברחו לישראל. מה ימנע מחיזבאללה לעשות אותו דבר וליוניפיל להגיב באותה צורה?

השבוע פורסמה התוכנית הביטחונית "ביטחון תחילה" של תנועת "מפקדים למען ביטחון ישראל". התנועה, המונה 220 בכירים לשעבר בזרועות הביטחון, חשפה תוכנית המציגה מתווה לשיפור המצב הביטחוני-מדיני. ייחודה, אומרים מחבריה, בכך שהיא אינה תלויה בפרטנר פלשתיני והיא ניתנת ליישום באופן עצמאי על-ידי ישראל לבדה. התוכנית אינה ארוכה וכוללת 55 עמודים. מה שלא פחות חשוב הם האנשים החתומים עליה, שהם בכירים לשעבר בדרגות תת-אלוף ומעלה מהשב"כ, מהמשטרה, מהמוסד ומצה"ל. מאחר שבתוכנית נכללת חזרה לגבולות 67' אפשר להגיד שיש לה קו פוליטי ברור, אבל זה לא אומר שהתוכנית איננה חשובה. לאור כמות האנשים החתומים עליה ותפקידם לאורך השנים, חיוני לקרוא את התוכנית, כמו גם לאור נקודת המבט האחרת שהיא נותנת. אפשר לקרוא אותה ולשלול את הכל, אבל בכירים בממשל ובמערכת הביטחון חייבים לקרוא אותה. אולי חלק מהפתרונות המוצעים בה כן יהיו ניתנים ליישום, וחלק מהפתרונות יתנו רעיונות לפתרונות אחרים לא פחות טובים.

ידוע לכל שעירק נמצאת בבעיות כבר עשרות שנים, והבעיות הנוכחיות שלה קשורות לפלישה האמריקנית למדינה ב-2003. בעקבות פלישה זו הגיע למדינה אבו מוסעב אל-זרקאווי, שהיה האב המייסד של אל-קאעידה בעירק שהפך ברבות השנים לדאעש. כעת, מתחילות לצוץ שוב בעיות פוליטיות במדינה, לצד המשך הלחימה בדאעש. מוקתדא א-סאדר, שהחל את חייו הפוליטיים בעירק בשנת 2003 בהתנגדות חמושה לכוחות האמריקנים, פועל כבר חודשים רבים לשקם את כוחו. היו אלו פעיליו של א-סאדר שביצעו הפגנות רבות ופרצו לאזור הממשל בבגדד, פעולה שהציבה אתגר חדש לראש ממשלת עירק, חיידר אל-עבאדי. מי שמשקיפה מהצד על הנעשה היא אירן. המנהיג העליון של אירן, עלי חמינאי, הכריז בעבר על תמיכתה של אירן בממשלתו של אל-עבאדי. עם זאת, א-סאדר מקושר בצורה טובה לבכירים אירנים, ולא פעם עלה החשד שהוא פועל בהוראתם. טהרן יודעת שכאוס בעירק יביא להשפעות שליליות באירן, ולכן היא ממשיכה לתמוך בממשלתו של אל-עבאדי, אבל נמנעת מלהרחיק קבוצות מרדניות כמו קבוצתו של א-סאדר שיכולה לעזור לה בעתיד.

בצד השני של גבולה של אירן, נמשך באפגניסטן הקשר הלא-כשר בין אירן לטליבאן. כעת פועלים שותפים אלו להקמת אזור חיץ לעצירת כניסת דאעש לאירן. דאעש החל לפעול באפגניסטן לפני כשנה וחצי, כאשר בכיר לשעבר מהטליבאן נשבע אמונים לדאעש. מאז, הארגון ממשיך להתעצם ולהתחזק, ועדות לכך ניתן לראות בסרט של "פרונטליין" אודות פעילות דאעש באפגניסטן. ההתעצמות של דאעש והרחבת פעילותו ממשיכות להטריד לא רק בכירים במערב, אלא גם בכירים באירן. כמו שאירן רואה בארה"ב את השטן, כך רואה דאעש את אירן. לכן, די מפתיע שדאעש לא ביצע עדיין פיגוע כלשהו במדינה. כדי לשמור על מצב זה, אירן נאלצת בעל כורחה לשתף פעולה עם הטליבאן, יריבתה מהעבר, לאור ההבנה שהאיום מצד דאעש גדול יותר מהאיום מצד הטליבאן.

בשבוע שעבר הודיעה ממשלת עירק על פתיחת המערכה לשחרור העיר פאלוג'ה מידי דאעש. מאז תחילת המערכה, התפרסמו בתקשורת האירנית דיווחים על מעורבות ניכרת של כוח "קודס" בלחימה לשחרור העיר, למרות שנראה שבפועל תפקיד הכוח האירני במערכה הוא שולי. מעורבות כלשהי של אירן בלחימה לשחרור עיר סונית מרכזית, מעמיקה עוד יותר את השסע העדתי במדינה ומקשה על המשך הלחימה מול דאעש. כמו-כן, הדבר מעלה חשש בקרב גורמים שיעים מפני העמקת המעורבות האירנית בפוליטיקה העירקית. אולם ישנה אפשרות שזאת הכוונה. הגברת השסע העדתי בעירק, כאשר הממשלה היא ממשלה שיעית, תחייב את הממשלה להזעיק עזרה מגורם שיעי קרוב וחזק: אירן. הדבר יאפשר לאירן להמשיך ולהשפיע על הפוליטיקה העירקית, ובסופו של דבר עירק תמלא את רצונה של אירן, מכיוון שהיא תהפוך לחלק בלתי נפרד ממנה.