חזרה לבורות המים

בתחילת השבוע צוין יום ירושלים, ובמלאת 49 שנה למלחמת ששת הימים נחשפו דבריהם של בכירי צה"ל בימים שלפני המלחמה. העדויות הצביעו על חששות בתקופה שלפני המלחמה, ועל התרוממות הרוח לאחר שחרור העיר העתיקה בירושלים. עם תחילת הלחימה, החלו הדיונים לגבי גורלה של העיר העתיקה. בראש התומכים באיחוד העיר עמדו מנחם בגין ויגאל אלון. הדילמה הייתה שמצד אחד מדובר בהזדמנות פז לאיחוד העיר, ומצד שני החשש מפגיעה באתרים מוסלמיים ונוצריים והלחץ הבינלאומי שישראל תעמוד בפניו אם כך יקרה. בסופו של דבר, כאשר נשמע שמתוכננת הפסקת אש, לחץ מנחם בגין על שחרור העיר העתיקה, והדבר התקבל בישיבת ממשלה מצומצמת. 49 שנים אחרי, נמשכים הוויכוחים על עתידה של ירושלים בכלל והשטחים המשוחררים בפרט. הנושא המרכזי הוא עתידה של מזרח ירושלים, כאשר הפלשתינים מייעדים אותה לבירתם במדינה שתקום. מה שבטוח הוא, שלא ניתן לחזור למצב שלפני מלחמת ששת הימים. מה שכן אפשר לעשות, הוא להעביר לידי הרשות הפלשתינית שכונות שבהן בכל מקרה אין נוכחות יהודית. העברה זו לא תיעשה באופן חד-צדדי, אלא כמסגרת מו"מ בין ישראל לפלשתינים. במקרה כזה, יהיה על הרשות הפלשתינית להוכיח את יכולות המשילות שלה וכיצד היא מסתדרת עם שכונות בודדות, לפני שהיא רצה להקים מדינה ולבקש את מזרח ירושלים כולה.

השבוע דווח על תרגיל צה"לי שהתקיים בחודש שעבר, שנעשה כולו דרך מסכי המחשב. במעבדת הקרב בבסיס תל השומר, נערך תרגיל חטיבתי שדימה מלחמה נגד חיזבאללה. התרגיל נועד בין היתר לנסות מערכות קרב חדשות ואמצעים חדשים, שישמשו את צה"ל במערכה נגד חיזבאללה. תרגיל כזה חשוב מאוד, מאחר שהוא מאפשר לבדוק אמצעי לחימה רבים שבשל מגבלות מסוימות לא ניתן לבחון בשטח. כמו-כן, הדבר מאפשר ניתוח מעמיק יותר של המהלכים השונים, שיאפשר לצה"ל להיות במוכנות גבוהה יותר במקרה של מלחמה. מה שאסור לשכוח, זה שהתרגיל הזה לא יכול להוות תחליף לתרגיל בשטח. אפשר להתכונן כמה שרוצים מול המחשב, אבל כאשר יוצאים החוצה - זה שונה לגמרי. כמו-כן, חשוב להבין שאי-אפשר להסתמך על הטכנולוגיה לבדה. עם כל הטכנולוגיה שלה, לארה"ב לקח 13 שנים מאז פיגועי 11 בספטמבר למצוא את בן-לאדן. החולשה של הטכנולוגיה היא התחכום. כאשר אני לא משוחח בטלפון, אי-אפשר להאזין לי. כאשר אני לא שולח מיילים, אי-אפשר ליירט אותם. דבר זה הובן כבר מזמן על-ידי טרוריסטים ברחבי העולם. לכן, עם כל הטכנולוגיה של צה"ל, אי-אפשר לשכוח שצריך גם לעבוד בשטח וכך מתכוננים בצורה הטובה ביותר.

ארגון "בצלם" טוען שיש בידיו עדויות חדשות על רצח מחבל נוסף. לפי הארגון, זמן מה לפני שהחייל אלאור אזריה ירה במחבל ששכב על הקרקע, נורה רמזי אל-קסראווי, המחבל השני שהיה באותו אירוע, כאשר גם הוא שכב פצוע על הקרקע. הארגון מסתמך בדבריו על עדותם של שני תושבים פלשתינים. צה"ל ענה שהדבר לא עולה עם ממצאי התחקיר שלו וסותר את המידע הקיים ביחס לאירוע. כפי שציינתי בעבר, ההחלטה של "בצלם" להפסיק לעבוד מול צה"ל, יכולה להביא לעלייה במספר הדיווחים וסילופם, כאשר הארגון יכול לטעון כל דבר שהוא רוצה נגד חיילי צה"ל וקציניו. האם ישנה אפשרות שאל-קסראווי נורה שוב לאחר ששכב פצוע על הקרקע? סביר להניח שלא, מהסיבה הפשוטה שצה"ל טוען שלא כך היה. אם הדבר היה נכון, אז החייל היורה השני היה עומד לדין גם הוא. דיווח אודות אירוע הירי של אזריה הועבר בשרשרת הפיקוד הצה"לית, והגיע בסופו של דבר לשר הביטחון ולראש הממשלה. מעצרו ותחילת חקירתו היו מספר שעות לאחר האירוע, עוד לפני פרסום הסרטון של "בצלם". אם כך היה גם עם המחבל השני, אז היינו שומעים על עוד חייל שנעצר. "בצלם" מבקש להשחיר את שמו של צה"ל בעולם, ומעלה טענות כוזבות. המסקנה המתבקשת היא, שמטרתו האמיתית של הארגון היא לפגוע בצה"ל, ולא לדאוג לשמירת זכויות הפלשתינים.

בתחילת השבוע דווח על מעצרו של נער בן 17 מרצועת עזה, שעבר לשטח ישראל וסיפק מידע רב אודות חפירת המנהרות ברצועה. מחקירת הנער עלה, שהוא השתייך לגדוד בית לאהיה של חמאס, ופעילותו העיקרית הייתה בתחום המנהרות. הוא סיפר על המנהרות ההתקפיות של הארגון, שיטות הפעולה ודרכי ההתקשרות והצביע על מוקדי חפירה שאמורים לשמש את הארגון בלחימה הבאה נגד ישראל. מדובר בהוכחה נוספת שהחמאס ממשיך בכל הכוח לחפור עוד מנהרות נגד ישראל. לפי מה שפורסם מעדות הנער, מדובר במערכת שלמה, מתוכננת וקפדנית של מנהרות שונות ומשתמע מכך שחפירתן נמשכה מספר שנים. לאור זאת, צה"ל צריך למצוא בהקדם פתרון טכנולוגי אמיתי לבעיית המנהרות.

החמאס פרסם לאחרונה סרטון חדש, שהכוכב בו הוא ילד במדי צבא. בסרטון אומר הילד שזאת מולדת האם, ואתם (הישראלים) זאת מולדת חוץ. כמו-כן אומר הילד שישראל הרגה את משפחתו, והוא נשבע לנקום. זהו לא סרטון ההסתה הראשון, ובוודאי לא האחרון. כמו-כן, זהו לא הסרטון הראשון שהחמאס משתמש בו בילדים. לסרטון בפני עצמו אין חשיבות מיוחדת, אלא בעיקר מה שהוא מסמל: העובדה שההסתה נמשכת ולא בוחלים בשום אמצעי כדי לקרוא לרצוח יהודים.