ביולי 1946, לאחר מסקנות ועדת מוריסון-גריידי ברור היה לראשי היישוב כי יש למהר ולהציב עובדות בנגב לפני שינתן לערבים. במוצאי יום כיפור 1946 הוקמו 11 נקודות חדשות בנגב ושוב נקראו חבריהם לבחור במתאימים ביותר לכהן כמוכתרי המקום.
מוכתרי חצרים
בדצמבר 1946 מונה יעקב שרת (שרתוק), בנו של
משה שרת, למוכתר חצרים לאחר ששאול באומן סיים תפקידו. תעודה על מינויו לתפקיד נשלחה לקיבוץ על-ידי ממלא המקום של מושל המחוז. התנהגותו של שרת מול השכנים ושימוש נכון בשפה הערבית ופתגמיה בשעת משבר הוכיחו כי היכולת לשרוד במדבר דרשה מחד-גיסא טיפוח יחסי שכנות ו
כבוד לזר ולשונה, ומאידך-גיסא - התעקשות אמיצה על נושאים עקרוניים. יחד עם מוסה שילוח מנעו השניים מהשכנים הבדואים המוסתים על-ידי קיצונים מעזה (בשנת בצורת ) פגיעה אלימה בחברי חצרים וברכושם. בזכות שני המוכתרים, הפכה חצרים לנקודת יישוב יהודית בה ביקרו ללא חשש "מודיעים בדואיים" שהביאו נשק וידיעות עבור הש"י.
מוכתר נירים
לאחר העלייה על הקרקע של קיבוץ נירים, מונה בנימין מיטיב לשומר שדות ובאותו זמן גם לקורפורל, כלומר אחראי לתחנת הנוטרות. שמו התפרסם במהירות בקרב השבטים כמקורב לרופא המחוזי המעניק טיפול ללא תשלום. מיטיב וחבריו לא ראו בתחילה בעין יפה את העובדה שהשיח' מקבל שישה ליש"ט מהשלטון עבור תפקודו כמוכתר וכן משכורת נוספת עבור שומרים בקרקעותיו ובקרקעות הקק"ל. לבסוף השלימו עם מנהגי המערכת והשתלבו בה. מיטיב הבין שעדיף להתנהל בסביבת השבטים ללא נשק ומצא פתרון - ארבעה כלבים מאיימים ליוו אותו בסיוריו בשדות. בני גייס לחבורת שומרי השדות את משה קסטרו ובנימין חפץ והללו היוו חוליית מגן אנושית לקיבוץ. בר צבי מגבולות שילב את מיטיב בשמירה על קו המים והוטל עליו לנהל משא-ומתן עם השיחים שם אמור היה לעבור קו המים. מיטיב למד מהבדואים את מנהגיהם, זיהה "גניבת קרקעות" באמצעות הזזת בצלי החצבים, צבר ניסיון והיה למדריכו של של המוכתר הצעיר של מבטחים, סמי אלטינל. יומיים לפני הקרב שתוכנן על-ידי המצרים על נירים, הזהיר מיטיב את השבטים וביקשם להסתלק במהירות לפני שיפגעו. הם זכרו לו שנים רבות מחווה זה.
מוכתר שובל
יצחק בן-גל (בלסקי), בנו של מוכתר בן-שמן, נבחר למוכתר הראשון של שובל וקיבל את עזרתו של מוכתר רוחמה בצעדיו הראשונים. בן גל התחנך ברוח הסובלנות על-פי עיקרי תנועת "ברית שלום" וטיפח מייד קשרים אמיצים עם השבט השכן אל-הוזייל. השבט אף דאג להעביר מזון לקיבוץ הצעיר בימי חורף שהאספקה לא הגיעה. בן גל מונה לאחראי לביטחון קטע ארוך בקו המים ואת המשכורת שקיבל בעבור זאת העביר לבני השבט ששמרו בפועל על הקו בביום ובלילה. היחסים בין שיח' אל הוזייל והקיבוץ התהדקו והיו "למשפחתיים". זאב טאוב שהחליף את בן גל למד ערבית ותרבות בדואית בקורס מוכתרים בן חודש ימים בו שימש אליהו נאווי כמדריך ראשי. חברי שובל פתחו את מרפאתם בפני בני השבט שבאו בהמוניהם לקבל טיפול בחינם. בעת המלחמה פינה צה"ל את שבט אל-הוזייל והשיח' שהיה ידידי נפש של המוכתר מסר את מפתחות ארמונו בידיו של טאוב.
מוכתר משמר הנגב
בצלאל צ'ריקובר היה בוגר קורס מוכתרים בגליל ים מונה למוכתר משמר הנגב ובתחילת 1947 קיבל את התעודה הרשמית והחותמת מקצין המחוז. הוא עשה הסדר עם השיח' השכן אל-עטוונה - כי כל יום שיעבור בשקט (ללא התנגשויות אלימות וגניבות) יזכה השיח' הבדואי שהקומביין של משמר הנגב יקצור את שדותיו ואכן, ההסדר עבד תקופה ארוכה. צ'ריקובר שהיה חסיד הגישה המתונה נאלץ להלחם על עמדה זו כנגד קבוצת חברים יוצאי הפלמ"ח
שדרשו תגובה תקיפה ויד קשה כלפי הבדואים. צ'ריקובר עצמו הוכה אך לא ויתר על גישתו המתונה ועד לפרוץ קרבות מלחמת העצמאות שרר אכן שקט מתוח באזור.
גם בקיבוצים הנוספים שהוקמו בעת מבצע 11 הנקודות-1946, כמו בארי, כפר דרום, נבטים, כפר דרום ואורים פעלו מוכתרים צעירים שחלקם עברו את קורסי ההכשרה וחלקם זכו לסיוע של המוכתרים הוותיקים. לפני כולם עמדו שאלות קשות כמו: איך מטפחים יחסי שכנות עם הבדואים שעה שהמתח הביטחוני בנגב גואה והולך? וכן, איך מונעים בדרכי נעם ובהדברות את חוצפתם הגוברת של הבדואים שהרבו בעידוד הקיצוניים בעזה בגניבת ציוד ויבול מהיישובים החדשים ואיך ממשיכים לסייע לקק"ל ברכישת קרקעות באווירה המתוחה ומה יש לעשות כדי להבטיח את עבודת גמר הנחת קו המים תוך הסכמה עם השייח'ים ובני השבטים. תפקיד המוכתר העירוני הראשון הוטל עוד לפני פרוץ המלחמה על המדריך המנוסה אליהו נאווי שתוכנן לעמוד כמוכתר בראש העיר העברית החדשה "אפיקים בנגב" שעמדה לקום מערבית וצפונית לעיר הקיימת.
בסיכום:
מוכתרי היישובים שקמו בנגב בין 1939 ל-1948 היו אלה שטיפחו יחסים עם השכנים הבדואים ברוח של הכרה בשונה ובאחר ומתוך רצון לעצב דו-קיום באזור, אפשרו להכשרת היישוב, לקק"ל ולש"י ובסופו של דבר למדינה שבדרך - להשיג את מטרותיהם ומנעו שפיכות דמים מיותרת.