"מטמון" בבאר שבע

המשורר עדי וולפסון שמכהן כפרופסור להנדסה כימית (משמש כראש המחלקה להנדסה כימית במכללה האקדמית ע"ש סמי שמעון), יליד ערד וחי בבאר שבע. הוא מעורב בפעילות סביבתית ומשמש גם כיועץ ראש העיר לענייני קיימות וכותב טור קבוע בנושאי הסביבה באתר ynet. שיריו בספרון זה אינם הראשונים להתפרסם. וולפסון פרסם עד כה שלושה ספרי שירה: "שירים בארבעה ממדים (1997)"; "בגוף אחד"(2000); ו"אני שלישי"(2013). מלבד זאת הוא פרסם שירים באנתולוגיות שונות ובעיתוני ספרות. ד"ר זאב זיוון, תושב הנגב מזה יובל שנים, מרצה במחלקה לגאוגרפיה באוניברסיטת בן-גוריון וטייל וותיק. מדריך מטיילי מדבר בנושאי ספר ההתיישבות. חיבר ספרים ומחקרים כמו למשל "מניצנה עד אילת"(2012); "ניצנה של לובה אליאב"(2015); וכן פרסומים רבים בנושא יחסי היהודים והבדואים. זיוון עוסק בהתמדה בהנצחת זיכרון חללי הנגב, החל ממצפור "הקומנדו הצרפתי" ועד למוצב "הסבחה" שמדרום לעזוז כולל שלטי הנצחה ושמות רחובות הקשורים בקרבות הנגב. גואל דרורי, שיזם והגה את עמותת "הצלמניה", אגודה לשימור המורשת הצילומית של באר שבע. דרורי חקר, חשף ויזם את תולדות העיר מבעד לעדשה מיום הקמתה בתקופה העות'מאנית ועד ימינו וזאת באמצעות תערוכות שאצר בגלריות ובמוזאונים בארץ ובחו"ל. עינו החדה חשפה פרטים חשובים באשר למבנים, אישים ופרטי נוף ייחודיים שהרכיבו את התמונה הכללית של העיר לתקופותיה. ואכן, שעה שהמחברים מסבירים מדוע בחרו להציג את העיר ב"גישה משולשת" זו הם קובעים כי כאן נכרתה ברית השלום הראשונה, כאן התקיים קרב הרוכבים הגדול האחרון במלחמת העולם הראשונה, כאן התקבצו עולים מכל כנפי תבל וכאן, ממש עכשיו, מוקמת המטרופולין הרביעי בישראל. נווה מדבר שוקק ומודרני המבקש לשמר את העבר, לחיות את ההווה וליצור את העתיד. אז טול את המדריך/ספרון/אלבום וצא לדרך.

העמודים הראשונים "במדריך" מייצגים את שיטת העבודה של היוצרים: שיר המתנוסס בצד ימין, המתכוון לשדר לקורא חווית מקום וזמן. בעמוד ממולו – "מסלול מס 1", ובו מפה משורטטת בחן ובמרכזה, כאילו תחת זכוכית מגדלת, ניתנים שמות הרחובות, הכיכרות ושמות האתרים. מבט נוסף במפה ואתה נשאב פנימה, בעל כורחך, אל האתר המדובר. בעמוד השלישי, מופיעות בראשו הוראות: שם המסלול, הפעולות הנדרשות, סוג ההליכה ועוד. בהמשך במשולב בעמודי הטקסט, ניתן צילום, פעם בצבע ופעם בשחור לבן ומתחתיו כותרת של שתיים שלוש מילים המתייחסת לפריט המצולם. אם זו "באר אברהם" העתיקה, אם זה מבנה, או קונצרט בפני חיילים במגרש פתוח לכבוד שחרור העיר. עיתים ניתנות תמונות של כרזה משנות החמישים, עצים מראשית העיר וגם תמונות צבעוניות, עכשיות כמו כיכר צבעונית או רחוב שוקק וכל זאת – בשלשות. אז קדימה, יוצאים לדרך בשלשות.

השיר הראשון של וולפסון שפותח את "המטמון" נקרא דרכים, וממקם את באר שבע במרכזן של דרכי מסחר חשובות, במרכז גאוגרפי של יבשות אחרות כמו אירופה, אפריקה ואסיה, וגם אם היא על ספו של מדבר. העיר "לא מתרגשת" מצבאות וגנרלים שחצו אותה במלחמותיהם לאורך התקופות והיא בשקט שלה, ממשיכה לצמוח לא עוצרת גם לא לכבודנו. הייתה עיר, היא עכשיו עיר ותמיד תהיה. לא ירושלים היא מרכז העולם, אלא דווקא העיר על סף המדבר, עיר שלכאורה לא דבקו בה דתות המקדשות בחירוף נפש את אלוהיה, או מסורות ואתוסים בראשיתיים, אך בדרכה היא – היא טבורו של עולם. ואולי היא טבורו למי שגדל בערד, גם היא על ספו של בקעת ים המלח והיה לאחר מכן לאזרח של קבע בעיר ודבק בקצבה המדברי, הבוטח. במפה שממול לשיר מוזכר הרחוב החוצה את העיר מצפון לדרום "דרך חברון", "רחוב קק"ל" שנועד להנציח פעילות באזור ברכישת קרקעות ובניסיונות חקלאיים ומצוין גם מהלך שפכו של נחל באר-שבע.

הטקסט ההיסטורי המסביר את המסלול, מומלץ להיקרא בפני המטיילים שעה שהם עומדים מול אתר מרכז המבקרים "באר אברהם" בקרן הרחובות דרך חברון-ורחוב קק"ל. בסקירה מקיפה החל מהתקופה הכלקוליתית (לפני 6,000 שנה) ועד כיבוש העיר על-ידי לוחמי "חטיבת הנגב" של הפלמ"ח באוקטובר 1948. אם תרימו מבטכם צפונה, תוכלו לראות על גבעה מרוחקת את אנדרטת "חטיבת הנגב" שתכננן האדריכל דני קרוון ונחנכה בשנת 1968 כאשר היא מנציחה באופן מרשים ביותר את 214 חללי החטיבה בנגב. הטקסט ממשיך: לפני כ-4,000 שנה הגיע אברהם אבינו לבאר שבע ומריבה נתגלעה בין עבדי מלך גרר לעבדיו. המריבה הסתיימה בשבועה וכריתת ברית שלום שכרתו השניים (אברהם ומלך גרר) ליד הבאר. משום כך כינה אברהם את המקום באר-שבע (שבועה) ונטע לצד הבאר עץ אשל שלימים הפך לסמל העיר. גם אבותינו יצחק ויעקב, עברו בעיר וכרתו בריתות עם יריבים ובני ברית. כאן המקום להזכיר לשומעים כי בניסיונות הייעור שעשתה הקק"ל בשנות השלושים והארבעים בנגב, בראשות האגרונום זאב מייטס, התברר כי עץ האשל התבלט בהשוואה לעצים אחרים שנטעו בניסיונות החקלאיים, בכושר עמידתו בתנאי האקלים היבש בנגב ובזכות יכולתו לשאוב רטיבות מצטברת בחולות הנגב ובקרקע הלס.

עוברים על נקודות ציון נוספות בתולדות העיר החל מימי בית ראשון, עובר דרך התקופות הרומית והביזנטית עד למאה השביעית לספירה שאז נכבשה ארץ ישראל על-ידי המוסלמים והעיר ננטשה עד לראשית המאה ה- 19. הטורקים חידשו את העיר (עיר יחידה שהוקמה בתקופת שלטונם כאן) ליד גדות נחל באר-שבע אזור העיר העתיקה של היום. העיר נבנתה ותוכננה על-ידי אדריכלים אירופים בשיטת "הגריד", רחובותיה נסללו שתי וערב, וגושי הבנייה הוגבלו ל-60 מ"ר כל אחד. בשנת 1917 נכבשה העיר בידי אנז"ק (הצבא האוסטרלי והניו-זילנדי) בפיקודו של גנרל אלנבי. סיפור שחרורה בידי הכוחות הישראלים הוזכר לעיל. הטקסט מרחיב בהמשך את ההסברים על הדרכים שחצו את באר שבע והמסחר שהתפתח באורחות הגמלים ואילו אתם, שהתעייפתם מעט תוכלו להיכנס למרכז המבקרים "בסאר אברהם" וליהנות מההיסטוריה של העיר מלווה בתמונות ובשירים ומיצגים. אחרים מביניכם יכולים לשוטט לאורך גדות נחל באר שבע שעבר מתיחת פנים וטיילת נאה נמתחה לאורך הגדה הצפונית שלו כולל פינות צל וספסלים. לדוג חשבתם, לא עדיין לא. באמצע הטקסט משולבת תמונת באר אברהם בשחור לבן. הצילום מדויק ונעשה מזווית טובה. הבאר מסוג "אנטיליה" (גלגל גדול המסתובב ומוציא מים בדליים מהמאגר בתחתי הבאר) שגם אם לא נחפרה בתקופת אברהם אבינו היא עתיקה מאוד (מתקופת הכיבוש המוסלמי) ועומקה 13,5 מטר.

השיר הבא, הקרוי מטמון, פותח את מסלול מס. 2, הוא "שיר מקומי". בתוככי העיר העתיקה, מתערבבים יחדיו, סמלים ומבנים וזיכרונות הקשורים בעברה של העיר. המשורר שומע את קול צחוק רועיו של אברהם ההולכים לרגלי המסגד הגדול, שהיה לסמל המסחרי של העיר העתיקה. המשורר כורה אוזנו ושומע את התנשפותו של הקטר המושך רכבת טורקית עמוסה וצפירותיו מפלחים את לב המדבר. היכן קורה כל זאת? וכאן בהפתעה: ליד מרכז הצעירים החדש, שבנו ראשי העיר במגמה להחיות את העיר והעתיקה למשוך אליה צעירים שיתגוררו במקום ויעסקו ביצירה ברובע בעתיק. ואז הוא מפנה מבטו דרומה למרחבי הלס ורואה את ענני האבק מתמרים מעל חיל הפרשים האוסטרלי, אותו אבק שהתמר שנים רבות אחר כך מעל רכביהם של חיילי "חטיבת הנגב" שזכו לשמוע כפרס על שחרור העיר – את הרפסודיה הכחולה בניצוח המאסטרו ברנשטיין. והשוק הבדואי, ובתי הקפה, והכול מכל כל ב-52 צעדים מדודים. במפה ניתן הרובע על רחובותיו ושלושה צילומים מעטרים את טקסט המסלול: נגינת התזמורת ביום השחרור, התחנה המרכזית של אגד בעיר העתיקה ומזרקה צבעונית ברחוב סמילנסקי. הטקסט המלווה את המסלול עובר ליד 8 אתרים מעניינים: באר אברהם; אתר מקום נגינת התזמורת את הרפסודיה בבלוז; כיכר רבין (לשעבר התחנה המרכזית הישנה); גלידה באר שבע; בית הממשל והמסגד; בית העלמין הבריטי ומתחם הקטר.

כמה מילות הסבר: רחוב קק"ל כונה בראשיתו רחוב ה-20 מטר משום שהיה רחב מכל רחובות העיר ועל מדרכותיו בשבתות התהלכו בדואים, ערבים, טורקים, יהודים ובירכו זה את זה לשלום. לוח הזיכרון לקונצרט המפורסם עומד ברחוב בית-אשל המזכיר לנו, המטיילים, את מצפה בית אשל, שקם דרומית לעיר בשנת 1943, עמד בגבורה בקרבות מלחמת העצמאות וחבריו עזבו לאחר המלחמה לצפון למושב היוגב. גלידה באר-שבע, שהשיבה נפשנו כחיילים שירדו לדרום ועצרו שם, פתחה מספר סניפים בעיר ואחד מהם באוניברסיטה, שם מרצים מכובדים מלקקים את מטעמיה. הקטר "במתחם הקטר" הוא בדגם 70414 ולא המקורי כמובן. ולאלה הבאים לסייר בבית העלמין הבריטי המטופח יש לנו חדשות – העירייה החלה בבניית מוזאון אנזא"ק בשולי בית העלמין ומתכוונת לחנוך אותו, בהשתתפות ראש העיר וראש הממשלה ואישים מבריטניה, אוסטרליה וניו-זילנד בשנה הבאה, עם מלאות 100 שנה לכיבוש באר שבע מידי העות'מאנים.

החל מעמ' 18 מופיעים השלשות (שיר, טקסט-מסלול ותמונה) ברצף: מסלול 3 המספר את סיפורה של שכונה א'; מסלול 4 על נחל באר שבע; מסלול 5 מצפה בית אשל והגשר הטורקי; מסלול 6 על הקומנדו הצרפתי ומסלול שבע מספר על אנדרטת הנגב. וכך עד מסלול 16 שמסלול שבע עשרה, מוקדש לעיירת ילדותו של המשורר עדי וולפסון. בין המסלולים מפוזרים צילומים מקסימים של גואל דרורי כמו שיטפון בנחל באר-שבע, הגשר הטורקי והגשר החדש לקריית הסייבר, עיירת הקרוונים עבור עולי בריה"מ לשעבר וכמה תמונות של רחובות, עצים ושווקים בעיר. הסבריו של זאב זיוון למסלולי הטיולים קצרים ובהירים ומבליטים את חשיבות המבנה או המבט לעברה של העיר. שיריו של עדי מלווים בעצב מה, באהבה רכה ובזיכרונות ילדות את העיר המתפתחת למטרופולין.

על כריכת הספר נכתב "שירים ומסלולי טיול בבאר שבע". ואכן יש לפנינו "מדריך טיולים חדש", קונספטואלית ורגשית. הצירוף המוצלח של השיר המשרה את האווירה הנכונה, הטקסט המדויק המלווה את המסלול המדובר והצילומים הקורעים חלונות בטקסט ומטעימים את המטייל בחשק לראות עוד – הוא הישג לא מבוטל. מעתה, אין אפשרות יותר לטייל בעיר בלא המדריך הצמוד (בתיק, בתרמיל או בכיס האחורי) המאפשר לנו להסתובב בקטעים שבחרנו, בקצב שלנו, ולנוח מול המבנה או הרחוב או מצבת הזיכרון, לעלעל במדריך (או לקרוא את הקטע מול הקבוצה שאתנו) ולחוש שאנו מטיילים בעיר "בכמה קומות של זמן ומרחב". תבוא ברכה על הכותבים: היוצרים, המדריכים והמצלמים שחברו יחדיו כדי יצירת המדריך הטוב ביותר של העיר. אני כבר ממתין בחוסר סבלנות למדריך הבא, שיתרכז בבאר שבע הרדומה של שנות השבעים והשמונים וההופכת בשנות התשעים והאלפיים למטרופולין הרביעי בישראל.