לקרולין בת ה-12, יתומה מאמה, יש "אש בראש". היא מאבדת את העשתונות ומשתמשת באלימות בכל פעם שמשהו או מישהו מרגיז אותה. היא מרגישה שאיש לא מבין אותה ושהיא שונה מחברותיה לכיתה, החוגגות את בת המצווה. לאחר שהיא גוזרת את הצמה למלכת הכיתה היא מצטרפת, בעל כורחה, לחוג קראטה שהמוטו שלו הוא: "כבד את האחר ורק אם מישהו תוקף אותך פיזית, אתה יכול להחזיר". בתחילה היא לא מסתדרת בחוג ולא מצליחה לשלוט ב"אש שבראש", עד שדני, ילד בכיתה שלה (שהציע לה 12 פעמים חברות, למרות שכל פעם היא סירבה לו מחדש) עוזר לה לשלוט בה, ובעזרתו היא מגיעה להישגים שהיא בעיקר לא ציפתה להם. נראה כי הקהל שצפה הזדהה כולו עם קרולין, שאותה משחקת מור ענטר הכישרונית: קהל ההורים והילדים כאחד, היה מרותק לנעשה על הבמה לאורך כל שעת ההצגה. אני וחן (בתי בת ה-12) יחד עם הקהל, צחקנו בקול, התרגשנו (אני הזלתי מדי פעם דמעות), מחאנו כפיים, ישבנו מרותקות לנעשה והכי חשוב, הזדהינו עם התהליך הפנימי החיובי שעברה קרולין. זוהי הצגה שהשעה עברה ביעף מבלי שנרגיש. מור ענטר, שגם כתבה את ההצגה (בייעוצו של יוסי ג'וז כהן, שהינו גם במאי ההצגה), מחליפה תפקידים מבלי שנרגיש שזו אותה שחקנית: המונולוגים נשמעים כמו דיאלוגים, ולמרות שהיא כמעט לא נעזרה באביזרים חיצוניים לצורך המעברים בין הדמויות (כגון: בגדים, איפור ועוד..) - הרגשנו שכל דמות ייחודית ועומדת בפני עצמה: הסבתא הצרפתייה ששומרת על גינתה בקנאות, היועצת הסובלנית והקשובה לקרולין, חבורת לג"ס (ליאת, גל וסיוון) שמייעצות לקרולין איך לחגוג "בת מצווש שווה" ואת אביה, החווה קשיים עם קרולין ואינו יודע כיצד לבטא את אהבתו הרבה אליה. התנועות שמור הציגה בחוג הקראטה (בהדרכתו של ברק גונן) היו אמינות. כך גם התפאורה, התלבושות והאביזרים (שעליהם אחראי רוני וילוז'ני), המוזיקה (של נעמה רדלר) והתיאורה (גיא גלילי), הוסיפו וחידדו את "האש בראש" של קרולין. זוהי הצגה המתאימה לילדים בני 9-13, הנמצאים בתהליך התבגרות ובעיקר לכאלה, החווים לעיתים תסכולים מהסביבה ובעלי יכולת נמוכה לשלוט בהם. כמו-כן היא מתאימה לאנשי חינוך בבתי הספר ולהורים: המסר העיקרי הוא ש"אש בראש" יכולה להיות חיובית, אם רק ננתב אותה למקומות שבהם אנו כישרוניים. ההצגה גם מלמדת את חשיבות לקיחת אחריות אישית על המצב, המשפיעה על התנהגותנו בחברה: תמיד אפשר להגיד "אבל היא התחילה" ולהאשים את כל הסובבים, אך אפשר גם להבין שלנו יש אחריות אישית על המצב שנוצר ואפשר לבחור בדרך אחרת, בדרך חיובית המתעלת את הקשיים והתסכולים למקומות חיובים. ד"ר סוס אמר כי "אם יוצאים - מגיעים למקומות נפלאים". כל כך נכון ופשוט לקרולין ולנו (מבוגרים וילדים): אם רק נצא מהתסכול והקשיים, נראה את עצמנו ואת האחרים באור חיובי, נגיע למקומות נפלאים! לסיכום, רוצו לראות וכולי תקווה שהצגה חשובה ומרגשת זו תוצג בכל בית ספר יסודי בישראל.