באמריקה, כך אומרים, משכורות הן נושא שיחה מקובל. "כמה אתה מרוויח?" ו- "כמה אתה?" - אלה עניינים שמקובל לדבר עליהם. בישראל, זה טאבו. לא שואלים ולא מסַפרים. אפילו לחברים טובים, ובמיוחד במקום העבודה. רק לחברי הוועד, אולי. הם צריכים להשוות משכורות ולהילחם למען מי שאינו יודע לעשות זאת בעצמו.
אבל הייתה לי הפתעה, בישיבת אקראי בבית קפה שכונתי הייתי עד לשיחה יוצאת דופן.
ישבתי עם חבר ושוחחנו על הא וגם על דא ועבר ידיד שלו והצטרף אלינו. היה נחמד שתינו קפה, וכאשר הייתי בעיצומה של שתיית שחור גדול, שלף הידיד את תלוש משכורתו והראה, די בגאווה, שקיבל החודש כ-9,500 ש"ח. החבר שלי גילה עניין ואף אמר מילות עידוד לידידו המשתפך. אני שתקתי.
כאשר הקפה שלי הסתיים וגם הידיד הסתלק, יכול היה חברי לומר את דעתו: "זה לא כסף זה". שניהם, יש לומר, עובדים במתן שירותים אישיים באותו מקום. חברי עצמאי ומשלם בעד המקום וידידו שכיר, מקבל משכורת מן המקום. בקיצור, חברים טובים שעושים עבודה דומה. אז כמה מרוויח חברי העצמאי? "משהו בין שלושים אלף לארבעים אלף בחודש", אמר בגאווה.
- אז איך הוא מרוויח כל כך מעט, ועוד מתפאר בזה?
"זה ההבדל בין שכיר ועצמאי. הוא עושה 126 שעות בחודש. כלומר, הוא עובד עשרים ימים בחודש ממוצע, ביום ממוצע שש שעות וקצת".
- ואתה?
"אני עצמאי. זאת אומרת אני עובד מתי שצריך ומתי שאני יכול. אני מתחיל מוקדם, אפילו בשש בבוקר, ומסיים מאוחר. מתי שמבקשים אותי - אני בא. מלבד שבת, שמוקדשת למשפחה. למשל, הייתי בבית באיזה ערב. קצת עייף, קצת נח וצלצל לקוח. הוא שאל אם אוכל לבוא, ואני כמובן באתי. לא מוותרים על פרנסה, אפילו קטנה".
- זאת אומרת, שכיר הוא בטלן?
"כן. עושה את השעות שלו ואחר כך רואה טלוויזיה או אני לא יודע מה"...
אוטובוסים וקרייניות שלא יודעות לדבר
כשהתחלתי לנסוע באוטובוסים התפעלתי מן השירות, הדייקנות והיחס. אחר כך זה קצת עבר לי, כשהכרתי את התקלות. אבל יש תקלה מעצבנת: ההקלטה של הקרייניות ברמקול.
מישהו החליט, בצדק, לקרוא את שמה של התחנה הבאה בקול רם לפני שמגיעים אליה. נכון, טוב לא לשגות. א- מה- מה? הקרייניות. הן שוגות בשמות האישים שעל שמם נקראים הרחובות הסמוכים והשגיאות חוזרות ונשנות בלי סוף.
ליקטתי כמה מן השמות היותר משובשים.
למשל, בתל אביב סמוך לדרך בגין נמצאת תחנת גן וולובלסקי. שם מסובך, שאני זוכר אותו היטב מתקופת אזור המלאכה של וולובלסקי בדרום תל אביב. אבל הקריינית הוסיפה לו ב' וקוראת לתחנה 'גן וולובלבסקי לך תצעק לנהג, שלא ידע מי האיש ששמו בן שמונה אותיות, כמעט כמו 'נוח בשבע שגיאות'.
על שם מי נקרא רחוב 'מנדס', אינני יודע. היה ראש ממשלת צרפת היהודי, פייר מֶנדס פרנס והיו כמה רופאים מפורסמים. הכול נקראו מֶנדס עם מ' בסגול. רק באוטובוס קוראים לו מַנדס עם מ' בפתח. הוא לא היה מכיר את עצמו.
נשיא מכבי העולמית היה פייר גילדסגֵיים. שם אנגלי והג', כמובן, בצֵירֶה. באוטובוסים הג' בפַתַח. נשמע רע.
מעטים יודעים על דב בוריס פאנתלייביץ' שהיה מתרגם גאון מגאורגיה, שתרגם מגאורגית ומרוסית לעברית. יש על שמו רחובות אחדים וכל בר דעת יודע ששמו גַפּונוב. באוטובוסים שינו את שמו לגֶפּונוב, עם ג' סגולה...
ראש עירית ניו-יורק עיה"ק, האיטלקי פּיורלו לה גווארדיה, זכה ועל שמו נקרא שדה התעופה הגדול בארה"ב. המוני ישראלים עברו דרך השדה ואיש לא שם לב שבאוטובוס בארץ שינו את שמו ל"לֶה גארדיה".
עולי הגרדום במצרים, ד"ר משה מרזוק ושמואל עזר, השתתפו בחוליית ריגול וחבלה ישראלית במצרים. שמם הונצח ברחובות רבים בשם מרזוק - עַזַר. באוטובוס נאמר מרזוק- עֵזֶר...
אוטובוסים זה לא המקום ללמוד עברית, אבל גם לא המקום ללמוד שגיאות.