הדעות בקרב חוקרים העוסקים בחקר תהליכים ביהדות ארה"ב חלוקים בדעתם. על-פי גישה אחת הנוער היהודי-אמריקני מתרחק מהיהדות ומישראל ואילו הגישה השנייה דוחה את הטיעון הזה. האמת נמצאת כנראה באמצע. בצד עלייה מתמדת בשיעורי הנשואים המעורבים יש חיפוש אחר ביטוים אחרים ליהדות ויש התעניינות בישראל.
יהדות
המנהיגות של יהדות ארה"ב מודאגת ממספר בעיות כמו נשואים מעורבים, חינוך יהודי וזיקה לישראל. אך כל הבעיות הללו הן פועל יוצא של הבעיה העיקרית והיא: אחוז היהודים המשתתפים באופן פעיל בחיים הקהילתיים בירידה.
על-פי סקר של החברות בקהילות של 4 הזרמים העיקריים המספר הכולל של היהודים החברים בקהילות מסתכם בקצת למעלה מ-2,000,000 בשעה שהאוכלוסייה היהודית מונה למעלה מ-5,000,000. לאחרונה אף פורסם מחקר הטוען שמספר היהודים הוא קרוב ל-6,000,000.
על-פי הסקר המעודכן החברות בזרמים הדתיים השונים של האוכלוסייה הבוגרת יש 4 קהילות: אורתודוכסים, רפורמים, קונסרבטיבים ורקונסטרציוניסטים. הזרמים הנמצאים בעלייה הם האורתודוכסים מצד אחד והרפורמים מצד שני. הזרם הקונסרבטיבי נמצא בירידה. אבל, בצד הזרמים הקיימים יש כיום 400 קהילות עצמאיות שאינן משתייכות לאף אחד מהזרמים.
חלק ניכר מיהדות ארה"ב חדל להשתתף באופן פעיל בחיים הקהילתיים. יש לכך מספר סיבות שאחת מהן היא העלות הגבוהה של השתייכות לקהילה ושכר הלימוד הגבוה במערכות החינוך היהודיות.
הדור הצעיר מחפש ביטויים חדשים ליהדותו
ה"מכון לתכנון מדיניות עם יהודי", בראשותו של פרו"פ יחזקאל דרור, שהוקם ע"י הסוכנות היהודית, התייחס במסגרת ההערכה השנתית לגבי מצבו של העם היהודי לשנת 2006, בין השאר, לשינויים המתרחשים בקרב הדור הצעיר היהודי בארה"ב. הדברים אקטואליים גם היום
השינויים המתרחשים בקרב הדור הצעיר היהודי, הם חלק מהעובדה שהחברה האמריקנית משתנה והחברה היהודית עוברת שינוים אף היא בהקשר למציאות האמריקנית והיהודית.
השינויים העיקריים בחברה האמריקנית באים לידי ביטוי במספר תחומים: ראשית כל, בהעמדת הפרט במרכז. גישה זו מתבטאת בשימת דגש על איכות החיים של הפרט והפיכת המימוש העצמי לערך עליון. שנית, ירידת קרנם של מוסדות דתיים ואחוז ההשתתפות בפעילות קהילתית- דתית. שלישית, ירידה ביחס של כבוד לסמכות, לאוטוריטה. רביעית, שינויים במבנה המשפחה.
לשינויים אלה יש השלכות על הזהות האתנית-קבוצתית שהייתה חזקה בעבר בקרב המיעוטים האתניים. אם בעבר הזהות האישית התבססה על השתייכות לקבוצה מוגדרת אתנית, הרי כיום נחלשה הזהות הקבוצתית ומתחזק הדגש על הזהות האישית.
הדור הצעיר היהודי הוא חלק מהדור הצעיר האמריקני ולשינויים אלה יש השפעה על יחסו של הדור הצעיר היהודי להשתייכות לקהילה ולחברות בארגונים יהודיים. תופעה זו מדאיגה את המנהיגות היהודית מכיוון שלא מדובר בצעירים שנישאו בנשואים מעורבים, או כפי שמגדירים אותם כיום, נשואי חוץ, או התבוללו, אלא בצעירים שאינם מתכחשים למוצאם היהודי, וגדלו במסגרת הקהילה היהודית האתנית- דתית.
הדאגה מהתפתחות זו הביאה ארגונים יהודיים לערוך מחקרים וסקרים כדי להבין את התופעה ולתת לה תשובה הולמת. סקר אחד עסק בשאלת הזהות היהודית והקיף 1,000 מרואיינים. ממצאי הסקר היו שאומנם מדובר בצעירים הנישאים לבן/בת זוג יהודי/יה, אבל הם אינם שמים דגש מיוחד על העברת הזהות היהודית לילדיהם. הם רואים עצמם כיהודים ויש להם קשרים חברתיים עם צעירים יהודים, אבל נחלשה הזיקה שלהם לבית הכנסת, לביטויים קהילתיים ואף זיקתם לעם היהודי. יחסם לישראל אמביבלנטי ומלווה בביקורת על מדיניות ישראל לגבי הפלשתינים. הם אינם מתכחשים ליהדותם, אבל הם מחפשים לה משמעות אישית וביטוי אישי ללא תחושת סולידריות ומחויבות קולקטיבית.
סקר נוסף נערך ע"י "איחוד הקהילות היהודיות" (ה-UJC) על-מנת לבדוק את מידת ההשתייכות של הדור הצעיר לזרמים הדתיים השונים ולקהילה. מהסקר התברר שרוב הצעירים אינם משתייכים לזרם דתי כלשהו. הם מעדיפים בתי כנסת שאינם משתייכים לאחד הזרמים (יש כיום כמה מאות בתי כנסת עצמאיים בארה"ב). יהדותם מוצאת ביטוייה יותר בחיק המשפחה מאשר במסגרת קהילתית. הם חוגגים חגים יהודיים במסגרת המשפחה. יש אצלם ירידה בתחושת ההזדהות עם העם היהודי ויהודיות לעומת הדור של ההורים. הם אינם חשים מאוימים ע"י האנטישמיות, הישרדותה של ישראל מעניינת אותם פחות מאשר את הוריהם והארגונים היהודיים השונים הם חסרי רלוונטיות לגביהם.
סקר שלישי ביקש לבדוק את הרגלי ומקומות הבילוי של הצעירים היהודיים בין הגילים 20 - 40. מהסקר התברר שהדגש לגבי אופי הבילוי שלהם הוא על פעילות חברתית ותרבותית ולא דתית. מגמה זו באה לידי ביטוי במספר דרכים: ראשית כל, בצמיחת מועדונים לנוער יהודי בהם נערכות מסיבות ריקודים וכף, והתוכנית האמנותית מבוססת בעיקר על סטנדפיסטים. אבל, המאפיין את המופעים הסטנדפיסטיים הוא שהם עוסקים בנושאים יהודיים. מדובר בבדיחות יהודיות על ההווי היהודי, והיהודי אמריקני, בדיחות באידיש ובנושאים הקשורים בהיסטוריה היהודית.. שנית, הקמת סאלונים ספרותיים העוסקים בספרות יהודית-אמריקנית ובנושאים יהודיים בספרות. שלישית, בלוגים באינטרנט בנושאי חברה ותרבות יהודיים. רביעית, יהדות ללא בית כנסת. נוסדה תנועת "חבורה" בה החברותא נפגשת ולומדת יהדות בחבורות. חמישית, ארגון בשם Torahtelling העוסק בהמחזה של פרשות השבוע על דיסקטים במקום קריאת פרשת השבוע בבית הכנסת.
בקיצור, ריבוי היוזמות של הדור הצעיר בחיפוש אחר משמעות חדשה וביטויים חדשים ליהדות, הולך ומתגבש לתפישה חדשה של היהדות כתרבות, כציביליזציה ולא כדת.
ישראל
ג'פרי גולדברג תומך בגישה השנייה. הוא פירסם מאמר בעקבות מאמר של פטר ביינארט בו הוא קבע שהדור הצעיר היהודי מתרחק מישראל.
ואלה עיקרי הדברים:
ג'פרי מביא מחקרים המעידים על כך, שהטיעון של פטר ביינארט, שהדור הצעיר היהודי מתרחק מישראל, הוא חסר בסיס.
ג'פרי מביא מחקר של הסוציולוג סטיבן צ.כהן, שפורסם עבור ארגון בעל תפישת עולם שמאלית, ה-Workmen's Circle, שהגיע למסקנה שצעירים יהודים בטווח הגילים 25 - 34 חשים יותר קירבה לישראל מאשר צעירים בגילים 35 - 44. לדעת כהן, הסיבה לכך היא שרבים מהצעירים בטווח הגילים 25 -34 ביקרו בישראל במסגרת פרויקט "תגלית", או כפי שהוא נקרא באנגלית: Birthright .
זהו פרויקט המופעל בשיתוף פעולה בין הסוכנות היהודית ו"ארגון הקהילות היהודיות בצפון אמריקה". במסגרת סיור בישראל על חשבון ארגונים אלה מבקרים צעירים יהודים אמריקנים בישראל וניפגשים עם חיילים ואזרחים ישראלים. כמו-כן הם משתתפים בימי עיון בו הם מקבלים מידע על ישראל. הביקור בישראל, טוען כהן, מחזק את הקשר של הצעירים לישראל וגם מחזק את זהותם היהודית. יש אף כאלה שמחליטים לשרת בצה"ל ואף להשתקע בישראל.
אבל, אומר כהן, תחושת ההזדהות של צעירים אלה עם ישראל אין פרושה שהם תומכים במדיניות של נתניהו כלפי הפלשתינים.
ג'פרי מביא גם משאל שנערך בקרב צעירים יהודים לא אורתודוכסים ומביא את האינדכס של היחס לישראל:
צעירים יהודים מתחת ל-35: 39
צעירים בין 35 ל-44: 29
מבוגרים מעל 45: בין 40 ל-44.
המשאל לא מצא קורלציה בין הגידול בזיקה לישראל לבין מעורבות בקהילה היהודית, כמו, למשל, ביקור בבית כנסת.
ג'פרי שאל את אדם צ'נדלר, המומחה לפרויקט "תגלית" אם מימצאי המחקר והמשאל תואמים את ניסיונו במסגרת מוערבותו בפרויקט. אדם מסכים עם כהן שלפרויקט "תגלית" יש השפעה על חיזוק הזיקה לישראל. הוא מדגיש את השפעת המיפגש עם חיילי צה"ל, ועם ישראלים.
אדם סיפר לג'פרי שצעירים שבעבר לא שאלו עצמם שאלות על זהותם הדתית, ההמשכיות של הקיום היהודי, או זיקתם למדינה היהודית, מתחילים לשאול עצמם שאלות אלה.
לסיום, 10 ימי ביקור בישראל כאשר רואים אותה דרך חלון האוטובוס, אינם מספיקים. המיפגש עם החיים בישראל והמודעות לגבי הקשיים של החיים בישראל חשובים כדי להבין את ישראל טוב יותר. באותה מידה, מיפגש עם פלשתינים חשוב אף הוא כדי להבין את ההשלכות של הציונות.