לצד התערוכות העוצמתיות על מקסיקו, הרג'ה, ברנרד ביפה, יש לציין כמובן את האמן הבלגי רנה מגריט במרכז פומפידו, ומסביבן, תערוכות משנה המתאפיינות בגוון פוליטי האומר דרשני וקורא לברור (שלא ניתן ע"י הגורמים האחראים).
"מגריט - תעתועי עין"
התערוכה "מגריט - תעתועי עין" (בתרגום מילולי: בגידת האימאז', התמונות) במרכז פומפידו היא ודאי אחד ההישגים המרשימים של המוזאון. רנה מגריט, דמות בולטת באמנות המודרנית, התעניין רבות בפילוסופיה, כפי שנראה מחליפת המכתבים בינו ובין חיים פרלמן (פרופסור באוניברסיטה בבריסל ומחבר " הרטוריקה החדשה") ומישל פוקו. בעקבות קשר זה כתב פוקו את "זה אינו פייפ" (1973).
ציורים של מגריט נושאים אותה כותרת ואותו כיתוב על ציור מקטרת, פייפ: 'אין זה פייפ', או ציור תפוח והכיתוב 'אין זה תפוח'. התערוכה, המונה כמאה ציורים, רישומים ודוקומנטים, באה לחקור את תשוקתו זו לפילוסופיה. אמנותו של מגריט מתאפיינת ע"י סדרת מוטיבים: מסכים, צללים, מילים, להבה, חלקי גופות אותם הוא מפרק ומארגן ללא סוף. כל אחד מאלה מתייחס לנרטיב הפונדמנטלי של הציור והייצוג הוויזואלי: המסכים - היריבות בין העולם העתיק והריאליזם המודרני, מילים עם סיפור תנכי כמו זה של עגל הזהב, להבה ואלגוריית המערה של אפלטון וכד'. מטרתו של מגריט להוכיח שאמנות יכולה להביע רעיונות פילוסופיים.