עיתונאות או כפיית ערכי "כור ההיתוך"?

בשנות החמישים של המאה הקודמת נעשו מאמצים רבים להוציא עיתונים של העיר שיבטאו את רחשי ליבם של המתיישבים ויתנו במה לכישרונותיהם. בארכיון ע"ש טוביהו הצטברו כמה וכמה עותקים מבטאונים, עלוני ועדי עובדים בטאוני ארגון עולים, ומקומונים אזרחיים ואחרים. נדווח על כמה מהם וננסה להעריך את חשיבותם לעיר ולראשיה וכן נבליט את הנושאים שהעסיקו את תושביה בעשור הראשון למדינה. מקומון שהיה לראשון ודוגמה בין ערי הארץ: "מה מנגב" בעריכת מיכאל דשא, שיצא במתכונת צבעונית, כולל צילומים והדפסה משובחת והופץ החל משלהי 1956 ועד שלהי אותו העשור. העיתון במתכונת זו, יצא שנית באמצע שנות השישים לזמן קצר בלבד כתוצאה ממחסור תקציבי; "הדי הנגב", כך נקרא ביטאון עיריית באר-שבע בהוצאת העירייה וכמה מתושבי העיר. העיתון יצא במתכונת סטנסיל משנת 1951 ועד אמצע שנות השישים; "ניב הנגב", שהיה ביטאון מועצת פועלי באר שבע, החל לצאת מספטמבר 1955 ו"קול הנגב", אף הוא ביטאון (שינה את שמו כמה פעמים) בעריכת א' חכלילי, יצא באופן סדיר עד שנת 1960. בשנות השישים והשבעים החלו לצאת לאור מקומונים בעלי מגמה מסחרית-אינפורמטיבית שתפסו את מקומם של הביטאונים "התמימים" משנות החמישים.

גליון מס. 2 של "מה מנגב" שיצא לאור בפסח 1957, כלל את כל המדורים המקובלים באותה תקופה ומחירו לורא עמד על 30 פרוטה. עוד לפני "דבר המערכת" התנוסס מכתבו של ד' בן-גוריון שכינה את העיתון "קונטרס" והחמיא לו בכמה שורות אם כי בן-גוריון העדיף להתרכז במשימות חלוציות נדרשות בערבה ואילת. בדבר המערכת שכתב מיכאל דשא אנו מוצאים את הנושאים הבאים: הפתיחה בסגנון הימים ההם - "ליישובי הספר - חזק". דשא מנה את האירועים החשובים שקרו לאחרונה בנגב: מיכלית נפט ראשונה הזרימה נפט מאילת לאשקלון; מצב הנגב ויישוביו לאחר מבצע סיני (כולל המשך ההסתננות); מבט מפורט על תוכניות הפיתוח לנגב. שני עמודים הוקדשו לתוכנית החקלאית של "מפעל הנגב" בראשות מ' טלמון לשנה הקרובה שהתבססה על גידול סלק סוכר, כותנה, בוטנים, תירס, תפ"א, עגבניות. בשדות הפלחה (גידול בעל) ובתוספת של השקיית עזר - תוכננו להיזרע חיטה ושעורה. דשא בישר לקוראיו כי עשרה מושבי עובדים הצטרפו "לתנועת המושבים" ויחד עם הקיבוצים עיבדו באותה שנה כ-310 אלף דונם פלחה. צבי עופר סיפר לקוראים על באר שבע התנ"כית ודשא דיווח על סיסמת הכנס שנערך בנבטים המחודשת על-ידי עולי קוצ'ין: "לאמיצי הקרבות ברכת שבט נידח - היום תאמצונו כאח אל אח". במדור הספרות והאמנות מובא שירו של דשא על עין גדי בהלחנת יוסף ואלד (השיר נכתב הרבה לפני הלהיט "עין גדי" שנכתב על-ידי איתן פרץ בן ה-16 וחצי והולחן על-ידי חברו דוב אהרוני). במדור האמנות הוצגו בפאר רב מוצרי אמנות מקרמיקה שעוצבו בבית החרושת החדש "חרסה" וזכו להצלחה רבה.

עורכי העיתונים נכנעו ללחצי קברניטי העיר והרחיבו מדור הנקרא "האזרח שואל והעירייה עונה". בדרך זו נוצר הרושם כי ראש הרשות דואג לתושבים ושומר על קשר ישיר אתם מעל לראשי הביורוקרטיה הפקידותית. כך למשל התושב צ' ברונר את ראש העיר דוד טוביהו מדוע אין מתחילים בבניית האצטדיון לכדורגל בשכונה ב?. לחיזוק שאלתו קבע ברונר כי אלפי התושבים בעיר חובבים כדורגל (כמו היום) והעירייה, ברגע שתבנה חומות סביב למגרש תוכל לגבות דמי כניסה ולכסות חלק מההוצאות. ראש העיר השיב כי תכנון האצטדיון הושלם (על שטח של 120 ד') ועלות בנייתו תגיע ל-כמה מאות אלפי ל"י. האצטדיון, גילה טוביהו לברונר, יכיל גם מגרשים נוספים לכדורסל וכדור יד וכן יוקם שם מועדון ספורט לנער מתבגר. הבנייה תושלם לדעת ראש העיר תוך 5 שנים. בפועל נדרשו עוד כמה שנים להשלמתו.

בהמשך הוקדש עמוד שלם "לפנינים" (בדיחות וסיפורים) מההתיישבות העובדת הקשורה בטבורה לעיר. כך נאספו "דברי חכמה" ממשמר הנגב, חצרים וכיסופים. מעלון משמר הנגב למדו תושבי העיר כי נטיעת שדרת האזדרכת הראשונה במשמר הנגב נעשתה בידי יחידה של "חיות הנגב" ששהתה בימי המלחמה בקיבוץ. האווירה בין חברי הקיבוצים לתושבי באר-שבע הייתה "פמיליארית" מאוד והסופר אלכסנדר סנד מרביבים סיפר בפני באי כנס האקדמאים חברי ההסתדרות, כי בקרוב יסתיים הרומן שהוא כותב עם יונת רעייתו בשם "ימיהם הפרוצים לרוח" שגיבוריו הם הצעירים מספרם הקודם "הכיתה החמישית". שני הספרים יהוו לדברי סנד חלק מטרילוגיה שתושלם בעתיד בשם "לחיים ולא למוות".

ביוני 1957 מקבל "מה מנגב" ברכות על תוכנו וצורתו מאישים חשובים כמו: המשוררת אנדה עמיר, הסופר וההיסטוריון אפרים תלמי, ואחרים. בגליון זה יש מאמץ להפנות את עיני הקורא אל המתרחש מחוץ לבאר שבע: לדוגמה - חג הקציר (שבועות) נערך ברוב עם באדמות שיח' אל-עטוונה ברוח "הדו-קיום" וכרקע ליד הבמה הוצבו קומביין חדיש וגמל מקושט כהלכה. מאמר אחר מוקדש לקיבוץ שדה בוקר בן החמש כולל צילומים של בן-גוריון עם ילדי המשק. נציג הממשלה שנאם בחג, קדיש לוז, סיפר לחברי הקיבוץ כי עומדים לבנות סכר בעובדת שיפנה מילוני קוב מי שיטפונות לנחל צין ומשם יולכו לשדות המשק. בהמשך עמוד עם כמה תמונות צבעוניות באיכות טובה על התגלית הארכיאולוגית שנמצאה בסמוך לקיבוץ נירים: רצפת בית הכנסת ובה חקוקה המנורה בת שבעת הקנים. בשולי הגיליון הודפסה פרסומת מסחרית הזכורה בודאי לוותיקים מביניכם הקוראים ברגע זה את הכתבה: "גינה קפה ומסעדת מוריס, באר שבע, רח' 12, מס. 50, טלפון 62. גלידה תוצרת בית, עדינה ומשובחת. אספרסו, וכל מיני משקאות קרים ומעדנים. מקום לנשפים ולחתונות". ומי מאתנו ששירת בדרום יכול לשכוח את המסעדה הנפלאה בה תוכננו תרגילים, בה הועלו מפקדים בדרגות, בה נחו לוחמים מקרבות ואף נקשרו אהבות בין קצינים וחיילות.

ביטאון מועצת פועלי באר-שבע בשם "ניב הנגב" החל לצאת לאור בספטמבר 1955. בדף הפותח צוירה מפת ישראל ושטח הנגב הובלט בצבע בוהק. כאילו כדי להמחיש לקורא על מרחבי הנגב המדבריים אותם יש להפריח. סיסמת העלון הייתה ברוח ערכי ההסתדרות הכללית ומפא"י בראשה: שנת עלייה, פיתוח ושלום, שנת אמונה, עמל וקידמה. את מאמר המערכת כתב העיתונאי עזרא ריבליס (איש מפ"ם זוכה פרס סוקולוב 1958 בגין רשימותיו על הנגב) אשר הבליט את תפקידה החשוב של ההסתדרות בבניית העיר ובפיתוח הנגב. מאמר אחר של ב' כהן נסוב על עיר צומחת בשממה; ניתנה סקירה על כפר ירוחם והקמת המפעל לטחינת מלח אשר יספק מקורות תעסוקה לאנשי המקום; באמצע הגיליון מופיע מאמר מתורגם מגרמנית בשם "מוסר הפרולטריון והרוח". מבט בכותרת מעין זו מוכיח את הקשר האידיאולוגי של הביטאון לערכים סוציאליסטיים ששלטו אז בכיפה. עוד מוסר העלון על הקמת מכון לחקר הנגב ובשולי הגיליון: פזמון מאת מיכאל דשא (המנון לנגב): "הו הו נגב/ארץ לס זהוב/בך אוצר כל רגב/שיר חזון נשגב". המוסיקאליים שבין הקוראים יכולים לשמוע ברקע את שירי הבוקרים משנות החמישים שמלאו בקריאות ה - הו הו. יותר מאוחר, בגיליון משנת 1959, התגא ראשי מועצת הפועלים בסיום בנייתו של הביה"ח המרכזי בנגב ע"ש סורוקה, המשתרע על פני 300 דונם, והמכיל 35 ד' מדשאות ו- 15 אלף עצים. היקף הבנייה היה גדול בפי שניים מביה"ח קפלן וכבר בשנתו הראשונה טיפלו רופאי באר שבע ביותר מ - 84 אלף איש. בגיליון מס. 2 מפברואר 1957 הורגשה שליטתו ומרכזיותו של יו"ר המועצה ג' בן-ישראל שדווח על העשייה הרבה של המועצה וההסתדרות. הוא התלונן על האבטלה החמורה בעיר, ודרש מכל משפחת וותיקים לקלוט משפחת עולים וללוות אותה. בן שיראל הכריז כי השנה יוכשרו 900 חניכים במקצועות הבניין וטען כנגד יחס הפקידות וראש העיר לעבודת מועצת הפועלים ולנציגי יישובי הפרובינציה. הוא התגאה במספר השוטרים חברי ההסתדרות שעלה ל-210 איש ביניהם עולים מבורמה ופקיסטן. בן-ישראל הדגיש את הצלחת הכותנה בנגב, תיאר את חגיגת ט"ו בשבט ההסתדרותית במעברת "חצרים", והודה למאות המתנדבים שלקחו חלק במפעל "הנחלת הלשון" בעיר. בעמודים אחרים ניתן לקרוא על הפעילות התרבותית של ההסתדרות בקרב השכונות - הקמת חוגים להשמעת תקליטים ולריקודי עם. בכנס הגדול השנתי לפיתוח הנגב הצליח בן-ישראל "להוריד לעיר" את שר הפיתוח מ' בנטוב, את המהנדס בעל הזכויות וממציא הטפטפות שמחה בלאס, כמו גם את השתתפותם של מהנדס העיר מ' בץ, ואיש קופת חולים ח' דורון. אלכסנדר סנד מרביבים ייצג את התנועה הקיבוצית וכל הדוברים תבעו במפגיע את פיתוח הנגב ובמרכזו - באר-שבע.

עניין אותנו לבדוק האם ביטאון שאינו "מטעם", כלומר אזרחי, יראה את פיתוח הנגב ובאר שבע באור אחר. כתב העת "קול הנגב" שיצא בשנים 1954 - 1955 בעריכת א' חכלילי, ראה עצמו כלי מבטא לכלל תושבי מרחב הנגב ונמכר ב-150 פרוטה לגיליון. בעמוד הראשון נמסרה אינפורמציה תוך דגש על היוזמה הפרטית במרחב (שברור שהיא קטנה מאוד ביחס להסתדרות ולממשלה). כך למשל צוינה יוזמה פרטית שהביאה להקמת מלון חדש, בן 30 חדרים שבנייתו הסתיימה על-ידי אביו רב האמצעים של חבר קיבוץ "מפלסים". כביטאון אזרחי, המופקד על "מניעת בזבוזים", תמך חכלילי בסירובו של ראש העיר דוד טוביהו לצאת לשליחות לארה"ב מטעם המוסדות ולעסוק בגיוס כספים (כנראה מחשש שחלק מהכספים יגיעו למוסדות ההסתדרות ומפא"י). העיתון הקדיש מקום לתביעה של אזרחים דתיים הדורשים את הקמת בית דין רבני בבאר-שבע. נראה שיורשיו החוקיים של העיתון "המקומנים" הפרטיים משנות השישים, "שבע" "וכל-בי", המשיכו במסורת זו והפכו אט אט לכלי פרסומי רב חשיבות בעיר.

העיתון של חכלילי השתדל להיות לפה לאזרח הקטן. הוצגה דרישה להקמת בריכת שחייה ציבורית, מוזלת, הכה חסרה לתושבים. בניגוד להסתדרות "המאורגנת" תושבי שכונה א', לא חיכו והקימו בכוחות עצמם חוג לשירה דתית, מקהלה ועוד. העיתון מהלל את הערב ההיסטורי שנערך באולם "קרן" בו נוגנה בהופעת בכורה עולמית הסימפוניה של מרק לברי - "הנגב". הקהל הריע אך המבקר המוסיקאלי של "קול הנגב" קבע כי לברי לא קלע לנופו המדברי של הנגב ושילב בסימפוניה נעימות המזכירות ולס וינאי ונעימות המזכירות את הטונדרה הרוסית. שכונת משקי העזר שתוכננה על-ידי משרד עורכי דין פרטי (לא הסתדרותי ולא עירוני/ממשלתי) זכתה לשבחים רבים בעיתון. נכתב שם כי היא הנאה מבין שכונות העיר ובנוייה אבני סלע. האדריכל א. ריינר תכנן על שטח של 350 דונם כ-335 בתים (ברובם דו משפחתיים) והעירייה מצידה תכננה נטיעה משותפת של זיתים וחרובים על שטח של 2000 דונם. בניגוד לרוח השיתוף והסולידריות של ההסתדרות בשכונות האחרות, במשקי העזר קיבל כל מתיישב 600 מ"ר ויותר לצרכי גן ירקות קטן וכמה עצי מטע. חלילי יצא בהכרזה כי השנה ביקרו במוזאון העירוני, שלא זוהה דווקא עם ההסתדרות או העירייה, שזו לו שנתו הראשונה למעלה מ 8000 מבקרים. במאי 1955 התלונן חלילי על כך שבבאר שבע עדיין מחלקים קרח ברחובות ושרוח הקדמה בדמות מקררים חשמליים עדיין לא הגיע לנגב. יתר על כן חלילי בגיבוי לוחמי תש"ח שנשארו בעיר תובעים מהעיירה ומהמשרדים הנוגעים בדבר להקים אנדרטה לחללי קרבות השחרור (חטיבת הנגב) של העיר. לטענתם כבר לפני שנתיים הוקמה ועדה והוחל בתכנון ובראשה הועמד יגאל אלון אך "כלום לא זז". העיתון התריס כנגד ראש העיר טוביהו וטען כי תיירים מכנים את באר שבע "עיר אוריינטאלית" והלכלוך, רעש הרמקולים בחנויות העיר העתיקה וגמלים המסתובבים חופשי ברחובות כל אלה, מרחיקים את התיירים מהעיר.

הופעת הביטאונים בעיר בשנות החמישים אופיינה בשני סממנים עיקריים. האחד, כלי מבטא וביטוי עבור התושב החי מרוחק מהעשייה במרכז הארץ, החש בודד ומנותק. באמצעות הביטאון הוא התחבר לאירועים הארציים, לחיי העיר הנבנית וליישובי הנגב שהקיפו את באר-שבע. הסממן השני המאפיין הוא מאמציו של הארגון (הסתדרות, עירייה, ארגון סוחרים ואזרחים) לחזק את הקשר בין הקורא לבין המוציא לאור. חיזוק הקשר נעשה באמצעות מתן פרסום לעשייה בעיר ובמרחב - בנייה מהירה של שכונות וערי פיתוח, התיישבות חקלאית חדשה לאורך הגבולות ובפריפריה, והקמת תעשיה מודרנית המתבססת על חומרי הגלם בנגב. בסיוע מדורי צילום, שירה, מדורי סיפורים ואנקדוטות, ראיונות ודיווח עיתונאי. ניתן לומר אם כן "שהמקומונים" של שנות החמישים יצקו אופטימיות בבית התושב הוותיק והעולה החדש (שלא פעם קיבל תקציר-תרגום בשפתו מהעלון האחרון) וסייעו, כל אחד בדרכו ועל-פי תפיסתו הפוליטית, בהעמקת שורשיו בעיר ובנגב.

tברהם א', התקשורת בישראל, בתוך כספי ד' ולימור י' (עורכים), אמצעי תקשורת המונים בישראל, תל אביב 1998. כספי ד', "אפיקים בנגב" ברוסית: על התקשורת המקומית בבאר שבע, בתוך באר שבע מטרופולין בהתהוות, ירושלים 2008. לפיד ש', המקומון, תל אביב 1989. תיקים בנושא זה בארכיון ע"ש טוביהו באוניברסיטת בן-גוריון בנגב.