"קרליבך בא לשיחה (עם משה שרת) לפי בקשתו (של עזריאל קרליבך, עורך מעריב)...(קרליבך) הביע רצון עז להדק קשר עמדי (שרת) ולאמיתו של דבר הציע את 'מעריב' לשרותי. הבה ואמנה (שרת) איש-אמונים, אליו יוכלו לפנות שליחיו (של קרליבך) בכל עת ובכל שעה. (את) מי רצוי לי (לשרת) - אותו יעמיד (קרליבך) כאיש קשר מצידו...שאלתי אותו לתפוצת 'מעריב'. אמר 45,000 וזה שיא העיתונות הישראלית..." [משה שרת, יומן אישי כרך א' 1954-1953 ע' 217, ספריית מעריב 1978].

"ב'מעריב' (פורסם) מאמר של קרליבך בדיוק לפי הקוים שהצעתי לו אתמול..." [שם, ע' 221].

"נמיר סיפר לי בהזדמנות זו על שיחתו עם קרליבך, שיש לו (למרדכי נמיר) "רומן" אתו (עם קרליבך) זה שנים. הלה (קרליבך) מציע סגירת 'הדור' (עיתון ערב שמפא"י הוציאה לאור) וכניסת המפלגה (מפא"י) לשותפות אתו (עם קרליבך) ב'מעריב' - רק בתנאי כי (קרליבך) יישאר חופשי לכתוב...ככל העולה על רוחו - והכל כדי להכות את ה'ידיעות' (עיתון ידיעות אחרונות) שקרנו עכשיו במעלה..." [משה שרת, יומן אישי 1954, כרך ב' ע' 345, ספריית מעריב, 1978].

"נמיר השתייר (נשאר) אחריה (אחרי ישיבת "חברינו"- שרי מפא"י בממשלה. נמיר לא היה אז שר) לספר לי (על) התפתחות הרומן שלו עם (עזריאל) קרליבך. הלה מציע לנו בכל הרצינות שותפות ב'מעריב'. ייכנס נא איש בעל שיעור-קומה במפלגה (מפא"י) כשותף לעריכת העיתון. מבחינה פובליציסטית ואינפורמטיבית יהיה אז (מעריב) מכשיר בידי הממשלה והמפלגה (מפא"י).רק קרליבך יהיה חופשי לכתוב ככל העולה על רוחו, כעיתונאי עצמאי לחלוטין. תנאי להסדר זה - חיסול 'הדור' (עיתון הערב של מפא"י). 'מעריב' מוגבר ומשופר יכה שוק על ירך את 'ידיעות אחרונות' אשר...הפך בזמן האחרון מתחרה רציני, ומאיים לעשות חיל עוד יותר. ההצעה עם כל אופיה היוצא-דופן מושכת את הלב (של שרת). עם זה לא ברור את מי נשלח ומי ילך לנו (לשמש עורך במעריב מטעם מפא"י). וכן מוקשה מאוד עניין חרותו הגמורה של קרליבך, שממילא נֵעשה עצמנו אחראים לתעלוליו" [שם, ע' 385-384].