בין סיום התיכון במוסד החינוכי של ילדי חפציבה עד להתגייסותו לנח"ל עשה בילו שנת שירות בקן התנועה המאוחדת בירושלים. בתו צאלה מספרת לי כי באחד הימים במהלך שנת השירות בירושלים החליט לבקר בכנסת ששכנה אז ב"בית פרומין" ברחוב קינג גורג' בירושלים. היה זה בתאריך, 29 באוקטובר 1957, בילו ישב ביציע הקהל מקשיב לדיוני הכנסת כשלפתע אחד מהיושבים ביציע משה דואק שמו, זרק רימון לעבר אולם המליאה בו ישבו חברי הכנסת והשרים. הרימון התפוצץ וגרם לפציעתו הקשה של השר הדתות דאז מהמפד"ל משה שפירא(שבעקבות האירוע הוסף לו השם חיים).ולפציעתם באורח קל של ראש הממשלה דוד בן-גוריון, גולדה מאיר, שרת החוץ ומשה כרמל שר התחבורה. משליך הרימון, דואק ניסה להימלט. בילו שהיה אז בן 19 הבחין באיש הנמלט ותפס את האיש בסיוע אנשים נוספים מהקהל עד לבא הסדרנים והשוטרים.

ב-1957 נמנה בילו מישורי עם קבוצת צעירים חברי גרעין נח"ל "מגל וחרב", של התנועה המאוחדת שהקימה את הישוב יטבתה בסוף 1957 אוזרחה היאחזות נח"ל "עין רדיאן" והישוב הפך מהיאחזות נחל לקיבוץ אזרחי לכל דבר, הוא קיבוץ יטבתה. בקבוצה המייסדת של הקיבוץ היו צעירים מתל אביב ומרחובות, וקבוצה גדולה מתוכם היו בוגרי בית הספר החקלאי "הכפר הירוק". אליהם הצטרפו בנים ובנות מקיבוצים אחרים ברחבי הארץ .בשנים 1961- 1963 בילו מישורי מרכז את מחלקת ההדרכה בנוער העובד והלומד ומלווה שני גרעינים להתיישבות ביוטבתה. בין השנים 1963-1960 עבר קורס מכין נח"ל וקורס קצינים במסגרת שירות המילואים. ב-1966 הוא מלווה את היאחזות הנח"ל גרופית והפיכתה לישוב קבע ומשמש רכז הישוב גרופית בשנתו הראשונה. ב-1968 והוא בגיל 30 הוא מצטרף לצבא הקבע לסיירת חרוב. הוא מתקדם בנתיב הפיקוד מסגן מפקד צוות לסגן מפקד היחידה, סמג"ד. התקופה היא תקופת המרדפים בבקעת הירדן ובילו וחיילי יחידתו משתתפים במרדפים ומבצעים רבים. כותב עליו, ד. אחד מחייליו: "בילו מישורי גייס אותי לסיירת חרוב במהלך חודש נובמבר 1968, הראיון עמו ואימוני הקבלה בפיקוחו בתל השומר חרוטים בזיכרוני היטב…לעתים, לא עלה בידי לעבור את הקיר במסלול המכשולים, בילו צופה מהצד בחיוך אבהי בניסיונותיי ומחליט לחיוב למרות זאת. תחת פקודו יצאנו לפעילויות ברחבי בקעת הירדן, מארבים, גישוש טשטוש ומרדפים... פגשתיו בהמשך הדרך בחיים האזרחיים במקומות ובאירועים שונים, חיוך ענק, לב חם, איש לבבי ומיוחד, אהבתיו והערכתיו עד מאוד. לכתו מאתנו בטרם עת צובט עמוק בלב". חיילים ששירתו תחת פיקודו של בילו מישורי בצבא מספרים על מפקד שלא נראה ולא התנהג כחייל, אלא כמדריך אנושי וחם בתנועת הנוער. אחת מחברות גרעין נח"ל שעליו פיקד בילו כותבת לאחר שנודע דבר מותו: "לי הוא זכור כמפקד שמקרין מתינות וצניעות, סמכותיות שקטה, בלי מאמץ יתר. היה בו תום ילדי". ב-1973 משתחרר בילו מישורי מצבא קבע כמג"ד הגדוד הצפוני בבקעת הירדן לאחר שחרורו מצבא קבע מונה בילו לרכז גרעיני עודד עם הקמתם-קבוצות נוער לעזרת יישובי פיתוח. ב-1974 נבחר לכהן בתפקיד ראש המועצה האזורית "חבל אילות". הוא מכהן בתפקיד עד 1982. בין השנים 1986-1987 הוא מרכז את תנועת הנוער "המתיישב הצעיר". בשנים 1987-1989 הוא משמש מזכיר קיבוץ יוטבתה ובין השנים 1999-1995 הוא משמש ראש המועצה האזורית חבל אילות-קדנציה שניה. במסגרת המילואים התקדם בילו בסולם הדרגות והגיע לדרגת סגן אלוף. הוא שימש כמג"ד 8116,סמח"ט 512,ומפקד אזור הערבה.

בסוף שנת 1999 מונה על-ידי שר הביטחון דאז, אהוד ברק לתפקיד לראש אגף הנוער והנח"ל במשרד הביטחון, וכיהן בתפקיד זה במשך כ-4 שנים. בילו לא הסתיר אי-שביעות רצונו ואת אכזבתו מפירוק הנח"ל וממיזוגו עם חיל החינוך", "היום אין לנו כתובת בנושאי הנח"ל, הנח"ל מהווה זרוע למשימות חברתיות ומחזק את הזיקה של צה"ל לחברה הישראלית קיומה של תנועת הנוער חיוני למדינת ישראל, שכן הן מהוות בית יוצר לאנשים בוגרים טובים יותר, דואגים ואכפתיים לזולת, אמר בילו בראיון עמו המתפרסם באתר הדוברות של התנועה הקיבוצית. ב-2010 מונה מישורי לאחראי הבלתי פורמלי בעיר לוד "בחרתי לקחת את התפקיד לאחר שהתפרסמו בתקשורת דיווחים וכתבות על הפשיעה הגואה בעיר כולל מקרי רצח רבים ועל מצוקת התושבים צעירים ומבוגרים" אמר. בילו הותיר שלושה ילדים: שחף, צאלה ודור בחמש השנים האחרונות התגורר באזור השרון וביקש להיות בקרבת ילדיו ונכדיו המתגוררים באזור המרכז. בילו נקבר בבית העלמין בכפר שמריהו.

עם היודע דבר מותו של בילו מישורי פרסם ראש המועצה האזורית חבל אילות הנוכחי חנן גינת באתר המועצה האזורית דברים מרגשים לזכרו וכך כותב גינת: "בילו, איש ערכים, מעשים וחזון! בניית ארץ ישראל, תרומה לצבא הגנה לישראל ובעיקר ישוב הערבה. 60 שנה לתחילת ההתיישבות היית מראשוני החלוצים לישוב החדש יוטבתה. היום בחבל אילות 12 ישובים משגשגים ומעל 4,000 איש! הובלת כברת דרך ארוכה ומאתגרת עם הרבה הצלחות, בקיבוץ יוטבתה ופעמיים כראש מועצה בחבל אילות ובאגף הנוער והנח"ל. הנהגת את חבל אילות לצמיחה ופיתוח. בין ההישגים הבולטים ביסוס וחיזוק הישובים בחבל אילות, בית הספר במעלה הגבעה והמרכז האזורי והמתנ"ס. במיוחד נתת דגש לחינוך הן הפורמלי והן הלא פורמלי וזאת מתוך ידיעה שהדור הצעיר הוא העתיד ואיתו נגדל ונתרחב". מוסיף חנן גינת בדברי הספדו "מיד לאחר שנבחרתי כראש מועצה, לפני כשבעה חודשים, הגעתי אליך לפגישה על-מנת לספוג מהחזון ומהערכים שלך. שוחחנו שיחה ארוכה ומרתקת על עבר, הווה ועתיד בחבל אילות. למדתי ממך רבות, ואני מבטיח להמשיך וליישם את הערכים והחזון, למען יישוב ופיתוח הערבה שכה אהבת. תודה על כל מה שנתת לנו!! יהי זכרך ברוך!.