אין זה עוד סוד קולינרי שיותר ויותר מסעדות נקלעות למצב העגום של מלחמת-קיום, שבו עליהן לנעול את דלתן, בזו אחר זו, כמפלט אחרון. לעומתן, מצויות מסעדות אחרות, המבקשות חרף כך בכל זאת לשרוד. כמוצא מהסבך הן מצאו פתרון, שיש בו ניצוץ כלשהו של תקווה: הן הסתפחו לרשתות קולינריות, האמורות מן הסתם לסוכך עליהן.
הדברים אמורים ברשתות כמו "ארומה", "קפה-קפה" ו"גרג", שהן רק אחדות מהרשתות הגדולות, שסניפיהן צצים באחרונה ברחבי המדינה כפטריות אחר הגשם, והמשתלטות על שוק האוכל הישראלי. אל הרשתות האלה מתווספת עכשיו, ממש בין היתר, גם רשת "פרש קיטשן", שסניפיה מתפרסים על פני כל הארץ, והמציעה לסועדיה ארוחות-בוקר, צהריים וערב גם יחד.
דרך נלוזה
נקלענו לסניף הרשת הזו במרינה של הרצליה (רחוב השונית 2) לארוחת-צהריים, ביום-חורף שהיה סוער וגשום במיוחד..למזלנו הרע קידמה את פנינו, ממש היישר אל מול שולחננו, רוח-פרצים טורדנית ועזה, מחמת ליקויים הכרוכים במבנה.
התפריט שהוצע היה שעטנז, שחף במאת-אחוזים מבשר. היו בו,לעומת זאת, סלטים לרוב, מרקים ואף פסטות, ירקות ודגים. כפתיח הזמנו שקשוקה לוהטת, עם סלט-ירקות ולחם הבית, כשאליהם התלווה מיץ-רימונים עסיסי וצונן. מן המנות העיקריות נפל הפור על מנה של רביולי-בטטה, ששחו להם בים של רוטב-עגבניות, ושנראו לקוחים מקופסת-שימורים. הזו באמת דרכו של "פרש קיטשן"?
קינחנו בעוגת-תפוחים עסיסית, עם גלידת-וניל ואספרסו כפול. ארוחה שבלשון המעטה לא הייתה מלהיבה, עם שרות די איטי ובלתי-מקצועי. שילמנו 230 שקל, והוספנו תשר של 10% למלצרית שהייתה בהחלט מעצבנת. את "פרש קיטשן" זיכינו ב-5 מתוך 10 הנקודות של הסולם הקולינרי שלנו.