הגורל נקבע מראש אך הרשות נתונה - אמירה חכמה זו תקפה לדרמה המרתקת "בימינו לא יוצאים לדו קרב" שעולה בתיאטרון באר שבע. והיא אכן מתממשת בסיפורו מתוך "תריסר רוסי" של נבוקוב (מחבר "לוליטה"), היונק מחייו האישיים, ומשתרע על התקופה שלאחר מלחמת העולם הראשונה בגרמניה. אליה הגיע נבוקוב עם הוריו מרוסיה. העוני הרב ששרר באותה עת, המצוקות שגרמו לאנשים להתדרדר עד רעב, משתקפים ברקע של גיבורי המחזה. שחר פנקס ביצירתה, הפכה את הסיפור הטריוויאלי לכאורה, לדרמה בה מתערבבים מציאות ודימיון, והיופי הפיוטי האצור בסצינות של התנועה (אותה עיצב בכשרון מדהים הבימאי ושחקן החאן הירושלמי אריאל וולף ) יוצרים חוויה בלתי רגילה. בתוככי הלבירינט של הכסאות, שמהווים סמל לצפיפות האנשים והרחובות הקטנים של ברלין אז, בעיצובו של אדם קלר, מתרחשים כמה סיפורים ודרמות עם בליל של טיפוסים, שלבסוף משתרגים זה בזה, ומביאים את הדרמה לשיאה. המחזה נפתח עם השליח מטיל האימה רומאנטובסקי (רון ביטרמן) ועושה דברו של אנטון -עורך דין מכובד ונשוא פנים (מולי שולמן מלא הרגש). הוא מואשם ע"י העו"ד בגביית כספים ממשכירי הנכסים מעבר לנדרש, ובשל כך הוא מפוטר. תחילה הוא מכחיש, אך בהמשך מודה שעשה זאת כי ארוסתו אנה (זוהר מידן המרשימה והיפה) חולה מאד, וללא הכספים האלה נגזר עליה למות. תמורת החזרתו לעבודה הוא מבטיח להחזיר את הכסף. ברקע המוסיקלי שיצר נדב ויקינסקי המחונן, מעשירה את כל ההתרחשויות שירתה של מיכל ווינברג, בקולה הנהדר, ובהופעה הן כקבצנית, המשמשת כפה למעמד העני והמדוכא, והן כיפהפיה בלונדית זוהרת, בסגנון ג'ין הארלו, אילקה, רעיתו של אנטון,מולי שולמן מלא הרגש, שעימה מנהל רומן שותפו ברג. אנטון, שותפו במשרד של מר ברג-זוהר שטראוס, שחזר מוועידה מוקדם מדי, מוצא בביתו את שותפו כשמכנסיו משולשלים, מה שמעיד על היותו המאהב של אשתו. חמתו בוערת בו, והוא מכריז על דו קרב שייערך בין השניים. דו קרב היה נהוג בעידן הרומנטיזם אך פג בהמשך. מי שמשמש כשופט בדו-קרב והביא להם את האקדוחים הוא רומאנטובסקי. הסוף המפתיע של הדו- קרב, שאיש לא יכול לצפות אותו, מביא את הדרמה לקראת שיאה וסופה. בסצינה סוריאליסטית מדהימה, שהמחזאית והבימאית מנוסות בכך, הקהל יוצא עם תחושה של התעלות. לסצינה זו מתייחס המשפט הראשון על הגורל בביקורת זו. זוג נוסף בסיפור שחווה משבר כלכלי, כשהבעל, (דויד קיגלר שבמציאות הוא גם בעלה של אשתו בהצגה - אדווה עדני הכה מרגשת) מחליט לעזוב את הבית לעבר עתיד בארץ אחרת. ליבו של בנם הקטן והמתוק (בגילומו של ים אבני שובה הלב) נשבר בקרבו, והאב משביעו שישמור על אוסף הפרפרים הנדיר עבורו. המשבר של זוג זה מהווה המחשה נוקבת הודות למישחקם המעולה של כל השלישיה, מה עברו הגרמנים כתוצאה מהמשבר הכלכלי שניחת על גרמניה, ושהביא בסופו לעלית הנאצים עתירי הההבטחות, לשלטון. המון אנושיות נטע נבוקוב בכל דמות ודמות בסיפוריו. גם אם רובם כושלים מבחינה מוסרית בגלל הנטל. בין שאר השחקנים בולט מאוד עלאא דקה, כאח המפגר, בכשרון משחקו המרטיט; וכן אלירן הרוש (מ"תאג"ד) כ-גוסטב. לסיכום: צוות שחקנים שכל אחד מהם כוכב. כולם מזהירים במשחקם, וחרף מיכבור הטיפוסים והסיפורים, הצירוף של כולם מעמיד תמונה ריאליסטית עם נופך סוריאליסטי, כשהיוצרים כולם מעניקים את איכות יצירתם לכלל מרכיבי ההצגה הכה ייחודית הזו. גם אם לא תזכרו את שמות הטיפוסים, הרי וויזואלית כולם ייחרטו בזכרונכם, הן הודות ליכולת המשחק ולעיצובה בידי הבימאית, והן הודות לעיצוב התנועה המדהימה שיצר מוחו הפורה של אריאל וולף, ולתלבושות הכה רבגוניות שעיצבה יהודית אהרון, שמדגישות במהותן את הניגוד בין המעמדות בסיפור ומהוות חלק בלתי נפרד מהמסר של ההצגה. הצגה בלתי רגילה, שסוחפת את הקהל ומותירה אותו עם טעם של עוד. שאפו לתיאטרון באר שבע, שכל הצגה שלו היא איכות וחוויה, ולאורן אהרוני, מנהל הכספים והמינהל החדש שלה, ברכות שימשיך וימנף את התיאטרון לעוד ועוד שיאים. כי באמנות ובתיאטרון - השמיים הם הגבול.