למה חשוב להקריא לילד סיפור

בשנים האחרונות התפרסמו עבודות מחקר רבות בהן מצוין הערך של ספרים ככלי לעידוד דיאלוג בין הורים וילדיהם הצעירים. זאת החל מגיל מספר חודשים והרבה לפני שהילד מתחיל להפיק מילים ראשונות. במחקר חשוב ומרגש שנערך באוניברסיטת וושינגטון על-ידי חוקרת בשם פטרישיה קול, היא בדקה האם תינוקות אמריקנים שמעולם לא נחשפו לשפה הסינית, מזהים בשפה זו את המרכיבים הצליליים שהם שונים מאוד מאנגלית. המחקר הוכיח, שמספיקות 12 פגישות משחק באורך של חצי שעה בין מבוגר דובר סינית לבין תינוק אמריקני בן תשעה חודשים, על-מנת שהתגובות הנצפות בהדמיה המוחית של התינוק למשפטים המופנים אליו בשפה הסינית, יעוררו תגובה זהה לזו הנצפית במוחם של תינוקות סינים שנחשפו לשפה זו מיום לידתם. תוצאה מרעישה זו מתקבלת רק בתנאי אחד והוא: שהשפה הסינית המושמעת תופק על-ידי המבוגר תוך כדי משחק עם התינוק בצעצועים או בהתבוננות משותפת בספרים. כשהתינוקות האמריקנים נחשפו לסינית בהקלטה בלבד או שמעו את השפה תוך שהם רואים תמונות באייפד - לא נוצרה במוחם התגובה הרצויה. מכאן הסיקו החוקרים שהשער להתפתחות השפה הינו שער חברתי. הם מכנים זאת "The social gate to language acquisition". ממצאים מלהיבים אלו מחזקים את הטענה התיאורטית של ויגוצקי, אחד מענקי המחקר בפסיכולוגיה התפתחותית, שללא אינטראקציה משמעותית בין המבוגר לתינוק, קשה לצפות למהלך אופטימלי של התפתחות ולמידה. ויגוצקי טבע את המונח תיווך (או מתן פיגומים) ודימה את תהליך בניית הידע אצל הילד לתהליך של מפגש בין "טירון" ל"מומחה". בתהליך זה המומחה מלווה את הטירון, מדגים לו, משמש לו מודל ללמידה, עוזר לו במצבים הנדרשים ומספק לו משוב אוהד בכל הצלחה.

צעצועים וספרים מהווים גירוי מעודד ליצירת אינטראקציות משמעותיות בין ההורה לילד. מחקרים רבים מראים, שככל שאינטראקציות אלה מגוונות יותר ומותאמות לרמה ההתפתחותית של הילד, כך הוא מפיק יותר תועלת התפתחותית מהן. חודשי החיים הראשונים מאופיינים בחיבור רגשי ופיזי בין ההורה לילד, והחל מגיל שמונה עד תשעה חודשים, נראה עדויות ליכולת זוגית תקשורתית בין השניים כישויות נפרדות. תקשורת זוגית מאופיינת במשחקי מגע, תנועה, וחישה אשר גורמים לתינוק הנאה גלויה. הזוג (מכונה בדרך-כלל דיאדה), מפתח מערכת של העברת מסרים הדדית שיש בה יוזמה, תגובה ושימור. התקשורת הדיאדית תהיה בדרך-כלל בלתי מילולית ומלווה במחוות, חיוכים, והפקת קולות (דגדוגים, ריצה אחרי הילד, משחקי קוקו, הנפת הילד באוויר וכו'). בראשית השנה השנייה לחיים, מתרחש שינוי דרמטי וחשוב במערכת היחסים בין ההורה והפעוט, כאשר למשחק הזוגי ההדדי (הורה-ילד), מתווספת הטריאדה (מבוגר-ילד-וחפץ). העניין המשותף של ההורה והפעוט בגירוי חיצוני שיכול להיות צעצוע או ספר, מכונה בספרות המדעית - קשב משותף. הקשב המשותף ביוזמת הילד או ביוזמת המבוגר, מהווים את התשתית לרכישת מילים וללמידה בכלל.

לורן אדמסון ועמיתיה באוניברסיטת ג'ורג'יה בארה"ב, מצאו שהיכולת של התינוק להשתתף בטריאדה ולשמר אותה לאורך זמן בשנה השנייה לחיים, היא המנבא החזק ביותר, לא רק לגבי למידת השפה בגיל הרך - כי אם גם ללמידה אקדמית לאורך החיים. ההסבר לכך טמון ביעילות המרבית של התשומה הלשונית המופנית לילד, בשעה שהמוקד הקשבי והקוגניטיבי שלו נתון לגירוי עליו ההורה מדבר. כלומר, אם ההורה מתאר לילד חפץ עליו הוא מסתכל, התיאור יהפוך מובן יותר לילד וגם ירשם בזכרונו. מכאן, אנו למדים שההשפעה של התשומה הלשונית קשורה לא רק לשאלה של המורכבות והעושר השפתי בסביבה בה הילד גדל, אלא גם להקשרים בהם המבוגר משוחח עם הילד.

• קריאה אינטראקטיבית: קריאה משותפת של ספר מהווה הקשר אידיאלי לקשב משותף ומאליו זהו מצב נפלא בו מבוגרים יכולים לחשוף ילדים לידע חדש ולמרכיבי השפה. חוקרים רבים בארץ ובעולם חקרו כיצד העיסוק המשותף בספר תורם להתפתחות השפה של ילדים. במחקרים אלו נמצא, שככל שהספר מעודד קריאה אינטראקטיבית שכוללת שאלת שאלות, הערכה והרחבה של תגובות הילד וחזרה על מה שהילד מספר, כך הערך המוסף של הצגת הספר לילד עולה. כיום, יש מגוון חברות המשקיעות משאבים רבים בפיתוח ספרים אינטראקטיביים או צעצועים חדשניים שיסייעו להורה לספר סיפור, כדי לתת כלי עזר להורה, בדיוק מתוך ההבנה הזו - שהסיפור הוא כלי חשוב בהתפתחות התינוק;

• שיתוף הפעוט בשיחה: מחקרים מראים, שלהורים שונים, יש סגנונות סיפור שונים. יש הורים שמקריאים את הטקסט לילד כלשונו החל מגיל צעיר. יש הורים המתמקדים בהצבעה, שיום ותיאור התמונות בספר, ויש הורים שהחל מגיל צעיר רואים בספר אמצעי לשיחה עם הפעוט. מחקרים בהם הושוו סגנונות אלה, הראו ששיחה בה הילד שותף פעיל, מקדמת את אוצר המילים והידע הדקדוקי של הילד, הרבה יותר משיום תמונות או מהקראה;

• הקראה חוזרת: בעבודת הדוקטורט של רותם שפירא, בהנחיית פרופ' דורית ארם באוניברסיטת תל אביב, היא בחנה כיצד אימהות מתווכות ספרים לילדיהן בהקראה הראשונה ובהקראות חוזרות של אותו ספר. ממצאי המחקר שלה הראו, שההקראה החוזרת של אותו ספר, מעודדת שיחה מעניינת יותר. כאשר הילד שכבר מכיר את הסיפור מעורב בצורה פעילה יותר בשיחה. החוקרת ממליצה לעודד הורים לספר את אותו הספר פעמים רבות. הקראה של ספר מוכר מעוררת התרגשות בילד ומגבירה את התעניינותו בשפה המופנית אליו;

• שיחה על גיבורי הסיפור: מחקר נוסף שנערך בהנחיית פרופ' ארם על-ידי מרילין סמדג'ה, עסק בשאלה כיצד סיפורי ילדים מעודדים הבנת רגשות בקרב ילדי גן. במחקר נבדק התיווך המילולי של גננות בהקשר להתפתחות ההבנה של רצונות, כוונות, מחשבות ואמונות של הדמויות המשתתפות בסיפור. במחקר זה ובמחקרים רבים נוספים, נמצא שככל שילדים חשופים יותר לשיחות על גיבורי הסיפור, על מה הם מרגישים וחושבים, כך היכולות החברתיות של ילדים אלה וההבנה שלהם של מצבים מורכבים טובה יותר;

• איורים המבטאים פעולות: נושא נוסף שנבדק לגבי הצגת ספרים לפעוט, הינו החשיבות היחסית של האיורים והתמונות, לעומת מורכבות הטקסט הסיפורי עצמו. מסתבר, שעבור ילדים בגיל הרך ועד הכניסה לבית-הספר, איכות הציורים והמידה בה הם משקפים את העלילה של הסיפור, חשובה הרבה יותר מהטקסט הכתוב בספר. מחקרים הראו, שעיני הילדים ממוקדות בתמונות, שילדים מגלים עניין רב יותר כשהאיורים מציגים פעולות וחוויות ולא רק עצמים. ילדים אף נהנים לספר לעצמם את הסיפור בדרך שלהם במידה והאיורים ברורים ויפים ומייצגים חוויות שמוכרות להם מניסיונם העצמי.

לסיכום, ספר העשוי בצורה איכותית, מציג אירועי יום יום, מאפשר להורה לעורר שיחה ולקשר את הסיפור לחוויות האמיתיות של הילד בעבר. ספר שהפעוט נהנה להביט בו שוב ושוב וההורה מנצל אותו כדי לספר, לשחזר את הסיפור ולנהל שיחות עם הילד - הוא אמצעי מצוין לפתיחת השער החברתי להתפתחות שפה עשירה. פעילות טריאדית (הורה-ילד-ספר) עם ספר החל מסוף השנה הראשונה לחיים, מעשירה את תכני החשיבה של הילד ומוסיפה להתפתחות השפה ולהצלחה העתידית בלמידה גם בגילאי בית-הספר ואף מאוחר יותר.