הפרעות אכילה בקרב בני משפחה

גם מסרים חברתיים תורמים להחרפת הבעיה, כאשר מעבירים לילדנו מסר ש"רזה זה יפה" ו"שמן זה מכוער". תחרות שנוצרת בכיתה או בשכבת הגיל בין מי הכי רזה, ולמי יש את העצמות הכי בולטות, או רווח בין הרגליים? ללחץ החברתי יש השפעה חזקה ביותר על דימוי הגוף יותר אפילו מהמדיה. גורמים פסיכולוגיים עלולים לגרום להתפתחות הפרעת אכילה מסיבות שונות. לדוגמא: מבנה אישיותי, הערכה עצמית נמוכה, דיכאון, הפרעות חרדה, בעיות בזהות המינית, מנגנון הישרדותי, ניסיון שליטה ברגשות על-ידי המחלה או צורך בשליטה והתארגנות בעולם הפנימי. הפרעת האכילה נגרמת הרבה פעמים כתוצאה מהפרעה בדימוי הגוף עקב חוסר היכולת שלנו לקבל את הגנטיקה שקיבלנו ולהשלים עמה. כל אחד ואחת נולד עם מבנה גוף שונה (אגסי או תפוחי למשל) ועם מספר תאי שומן שונה, ולכן יש דברים שאין ביכולתנו לשנות כי הם גנטיים. עיוות בדימוי הגוף עלול להיות טריגר להתפרצות הפרעת אכילה, כאשר ישנן דרגות שונות של הפרעה בדימוי העצמי. העיוות מתחיל כאשר קיים חוסר שביעות רצון מהגוף. דימוי גוף שלילי עלול לגרום להתפתחות הפרעת אכילה, וככל שזאת נמשכת, העיוות בדימוי הגוף גדל. איתור הפרעת אכילה הוא לא קל. ישנן הפרעות שאנו לא יכולים לראות ומתקיימים בסתר כגון: הקאות, שימוש במשלשלים, בולמוסי אכילה, תחושת אשמה, הלקאה עצמית ומעגלי חשיבה טורדניים. אם ישנו חשד, מומלץ לפנות לייעוץ מקצועי של דיאטנית קלינית מאשר להתעלם ולא לפעול בעניין.

כן. מחשבות "עקשניות" שמתחילות בגיל צעיר ולא תמיד במודע, יוצרות דפוסי חשיבה נוקשים וביקורת עצמית גבוהה. המחשבות הן שליליות ולרוב בצורה של "שחור לבן", "תמיד" או "אף פעם", אני או תמיד אוכלת או אף פעם לא אוכלת. המחשבות מנהלות את כל החיים. כל החיים תלויים אם אני אהיה רזה או לא, אם אהיה רזה מספיק אז אוכל לצאת לדייטים, יאהבו אותי או שאני אצליח להתקבל לעבודה. המחשבות מנהלות את כל החיים של הסובלות מהפרעת האכילה עד למצב של הפרעה בתפקוד, כמו להימנע מלצאת מהבית ולפגוש אנשים, ללכת לאירועים חברתיים ועוד. מחשבות הבסיס המאפיינות הפרעות אכילה הן חסך בערך העצמי, ביקורת שלילית עצמית כמו אני לא רצויה או לא אהובה, לא שווה, לא מגיע לי. אני מרגישה בדרך-כלל לא יעילה, לא משפיעה בין אם זה בעבודה או בין אם זה בלימודים. קיים חוסר אמון בעצמי ובסביבה, הרגשת חוסר יכולת לסמוך על-אף אחד, כמו המשפחה, החברים וגם לא על עצמי. האמונות המלוות בהפרעת אכילה, הן שיש צורך להיות בשליטה מלאה, כך שבעלי הפרעת אכילה בדרך-כלל יעשו את כל מה שהם צריכים לעשות כדי לעמוד בכל המטרות והיעדים. אם הם מאבדים את השליטה, הם יאבדו את עולמם. הפרעת האכילה ממלאת את כל עולמם. הרי, בלי הפרעת האכילה, מה יעשו עם כל הזמן שנותר? לרוב, הם יצטיינו בעבודה ובלימודים (גישה פרפקציוניסטית), אך הם לא יהיו יעילים מבחינת הזמן, בשל המחשבות הטורדניות הנמצאות שם כל הזמן. הפרעות בקשב ובריכוז יכולות להיווצר כתוצאה מהפרעת האכילה, עקב המחשבות הטורדניות בכל רגע במשך היום. באנורקסיה נרבוזה הביטויים של אותן אמונות ומחשבות יבואו לידי ביטוי בלקיחת אחריות יתר, נוקשות, פרפקציוניזם, אובססיביות, ביקורת עצמית גבוהה וחשיבה דיכוטומית. לעומת זאת, בבולמיה נרבוזה יהיו את אותן התכונות, אך יתווספו אליהן גם התנהגות אימפולסיבית ותנודות במצבי הרוח כמו, ללכת לברים ולהשתכר, ואחר-כך לקיים יחסי-מין עם גברים זרים או להשתמש בסמים. אופי החשיבה כמעט זהה בכל סוגי הפרעות האכילה, ככה זה מתחיל.

שיעור הסובלים בארץ מהפרעות אכילה עומד על 2% מהאוכלוסייה. רבים מאיתנו התנסו בדיאטה כזו או אחרת לירידה במשקל. בכל סוגי הפרעות האכילה ישנה התעסקות בלתי פוסקת בדיאטות. דיאטות "הרסניות" מסוג זה, נותנות לסובלים מהפרעות אכילה, סוג של תחושת שליטה על-ידי כך שמצליחים לעמוד בתפריט נוקשה וקפדני וגורמות להתעסקות בלתי פוסקת באוכל. ההצלחה לעמוד בתפריט ובחוקים שהציבו להם אינה מספיקה להם, והם ימשיכו לחפש את הדבר הבא שיוכלו לשלוט בו, משום שלא משנה כמה הם טובים בדיאטה, זה אף פעם לא מספיק. השינוי בהגדרה החדשה של הפרעות אכילה על-פי ה-DSM- V (מדריך לאבחון הפרעות אכילה והאכלה) הוא שהפרעת אכילה מוגדרת כמחלה אחת שיש לה תתי קטגוריות של הימנעות או צמצום צריכת מזון, וביניהן נכללות, אנורקסיה נרבוזה, בולמיה, הפרעת אכילה התקפית (Binge Eating Disorder), הפרעת אכילה לא ספציפית, ושאר הפרעות אכילה שאינן עונות על הקריטריונים לאבחון הפרעת האכילה אך הסימפטומים של הפרעת האכילה קיימת, כמו למשל אנורקסיה לא טיפוסית, שכל הסימפטומים לאנורקסיה קיימים, אבל המשקל תקין. השמנה אינה נחשבת להפרעת אכילה משום שאינה נחשבת למחלה נפשית. היא יכולה להיות תוצאה של בעיה נפשית כל שהיא אך היא כשלעצמה אינה נחשבת למחלה נפשית. השמנה היא תוצאה של אכילת יתר, הנגרמת כתוצאה מהשפעה סביבתית, התנהגותית, פיזיולוגית וגנטית. היא יכולה לגרום להתפתחות מחלות נפשיות כגון: דיכאון, הפרעת אכילה התקפית, הפרעות קוגניטיביות וסכיזופרניה.

אנורקסיה נרבוזה

מדובר במחלה המאופיינת בדחף להפחית בצורה קיצונית במשקל תוך עיסוק כפייתי בגוף, במידותיו, באכילה ובמשקל.

הקריטריונים הדרושים כדי להגדיר אנורקסיה נרבוזה:

א. הפחתת מזון אל מתחת לצרכים הקלוריים, שגורמת למשקל גוף נמוך ביחס לגיל, למין, להתפתחות ולבריאות הפיזית; ב. פחד עצום מפני עלייה במשקל או השמנה, או התנהגויות שמפריעות לעלייה במשקל למרות תת-המשקל; ג. עיוות בדימוי הגוף, והפרעה בתפיסת משקל הגוף וצורתו. המשקל והצורה משפיעה מאוד על הערכה העצמית. ישנה הכחשה של חומרת משקל הגוף הנמוך הקיים. יש סוגים שונים של אנורקסיה, הסוג המגביל, הסוג המפצה ואורתורקסיה. בסוג המגביל קיימת הרעבה ללא התנהגות מטהרת כפיצוי, ללא הקאות או שימוש במשלשלים ושאר חומרים מטהרים. הירידה במשקל היא תוצאה של צום, הרעבה או פעילות גופנית מופרזת. הסוג המפצה נקרא גם אנורקסיה בולמית, שבה חלה באופן קבוע אכילה התקפית והתנהגות מטהרת כגון, הקאה, שימוש במשלשלים, חוקנים ומשתנים. בנוסף, ישנו סירוב לשמור על משקל גוף תקין לגיל ולגובה. אורתורקסיה הינה התעסקות אובססיבית בתזונה ובאוכל בריא, תוך חשיבה בלתי פוסקת בצריכת המזון וסוגו, עד כמה הוא בריא, וכמה קלוריות למשל הוא מכיל. ישנם תסמינים וסימפטומים המאפיינים את מחלת האנורקסיה, ביניהם: איבוד משקל משמעותי, הסתגרות, עייפות, הרגשת קור תמידית, חולשת שרירים, אובססיה למזון וקלוריות, בחירה של מזונות דיאטטיים בלבד, רגשות אשמה כתוצאה מאכילה, דיכאון ומצבי רוח, הקאות ושימוש מוגזם במשלשלים, נשירת שיער מהראש, דופק נמוך, צמיחת שיער דק על הידיים, פרפקציוניזם והפסקת המחזור. היעדר המחזור הוא לא בהכרח סימן לאנורקסיה, אך יכול להיות סימפטום.

בולמיה נרבוזה

הקריטריונים הדרושים כדי לאבחן בולמיה נרבוזה:

א. אכילה בזמן קצר ומוגדר של כמות מזון גדולה ממה שרוב האנשים היו אוכלים בפרק זמן מסוים, ותחושה של אובדן שליטה על האכילה בזמן ההתקף. אם אין תחושה של אובדן שליטה לא מדובר בבולמוס; ב. התנהגויות מפצות חוזרות ונשנות כדי למנוע עלייה במשקל הכוללות: הקאות, שימוש במשלשלים, צומות ופעילות ספורטיבית מרובה; ג. תדירות התקפי האכילה והתנהגויות המפצות עליהם מתרחשים לפחות פעם בשבוע בממוצע ובמשך של שלושה חודשים; ד. ההערכה העצמית מושפעת מאוד מצורת הגוף והמשקל. בבולמיה נרבוזה כל הקריטריונים צריכים להתקיים בו-זמנית. הסימנים והסימפטומים כוללים, אכילה המאופיינת בזלילה, אכילה בסתר והסתגרות, הליכה לשירותים אחרי האכילה, הקאות, חוסר יציבות במשקל, בלוטות נפוחות, כלי דם מפוצצים, צום, תוכנית אימונים אכזרית, שינויים במצבי הרוח, דיכאון, ביקורת עצמית קשה, הערכה עצמית לפי משקל, פחד מפני אי-יכולת להפסיק לאכול, ערך עצמי נמוך, עייפות, חולשת שרירים, רוק בין השיניים, דופק לא סדיר, הימנעות מהליכה למסעדות, תכנון הארוחות.

הפרעת אכילה התקפית (Binge Eating Disorder)

זו מחלה המאופיינת בהתקפי זלילה בפרק זמן מוגדר (במהלך שעתיים), של כמות מזון הגדולה באופן מובהק ממה שרוב בני האדם יאכלו בפרק זמן זה ובאותן נסיבות. התקפי הזלילה מלווים בתחושה של חוסר שליטה באכילה במהלך האירוע. כדי לאבחן BED, צריכים להתקיים לפחות שלושה מהקריטריונים הבאים: א. אכילה במהירות גבוהה מהנורמלי. ב. אכילה עד לתחושת מלאות ואי-נוחות. ג. אכילת כמויות גדולות כשלא מרגישים רעב. ד. אכילה לבד בשל תחושת בושה לאכול כמויות גדולות. ה. תחושה של גועל עצמי, דיכאון ורגשות אשמה אחרי האכילה. ו. תחושת תעוקה בעקבות הבולמוס. ז. בולמוס אכילה אחת לשבוע במשך שלושה חודשים לפחות. ח. ללא התנהגויות מפצות כמו בבולמיה. ט. התנהגות שאינה קשורה לאנורקסיה או בולמיה.

4. הפרעת אכילה בלתי-ספציפית:

מיועדת לסימפטומים של הפרעת אכילה, היכולים לגרום למצוקה קלינית, חוסר תפקוד, קשיים חברתיים, אך אינם עונים לאבחנה המבדלת להפרעת האכילה. יכולים לאבחן הפרעת אכילה וחומרתה על-פי סימפטומים קליניים, מידת חוסר התפקוד והצורך בהשגחה. המשקל הוא רק אחד הסימפטומים, אך אינו הסימן היחיד.

בשונה מדיאטה, הפרעת אכילה היא מחלה עם סימפטומים ובעלת אבחנה ברורה. להפרעת אכילה יש הגדרה של משקל מינימום, אך אין הגדרה של משקל מקסימום. BMI מתחת ל-17 נחשב לתת משקל קליני, ויש לטפל בו. שפת המחלה היא עולמית וזהה במבוגרים, נוער וילדים בכל שפה ובכל תרבות בעולם. הרעבה הינה בסיס לכל סוגי הפרעות האכילה, גם אישה הנמצאת בעודף משקל גדול יכולה להיות אנורקסית אם היא צמה ונמנעת מלאכול. תחושת ההרעבה כוללת, תאווה למתוק, מחשבות אובססיביות על אוכל, קושי לווסת כמויות, אכילת יתר, שיבוש בתחושות הרעב והשובע, שיבוש במחזורי השינה, עיסוק בלתי פוסק באוכל ובארוחות. הרעב גורם להעצמת תסמינים קיימים, ויכול להיות גם הסיבה להופעת תסמינים כגון דיכאון, חרדה, והפרעה טורדנית כפייתית - Obsessive Compulsive Disorder. הפרעת אכילה היא מחלה מורכבת ויכולה להיות הרסנית. היא אף יכולה להתפתח למחלה כרונית. זה לא מצב שניתן לטפל בו על-ידי כוח רצון כי גורמים אישיותיים ובין אישיותיים, התנהגותיים, רגשיים, פסיכולוגיים, וחברתיים מעורבים בהתפתחותה. הפרעת אכילה כוללת הימנעות מאכילה מתוך מחשבה שכל החיים ישתפרו בעקבות כך, חיפוש אישור וקבלה מכולם על-ידי תשומת לב שלילית, החיים לא יהיו טובים עד שהמשקל ירד, הערכה העצמית מותנת במשקל ובמראה החיצוני, יש תחושה של מתח, כעס, כאב והתמודדות. הדיאטה, לעומת זאת, כוללת הפחתת משקל בצורה בריאה, במטרה לעשות משהו טוב למען עצמי. לרדת מעט ובהדרגה במשקל בצורה בריאה, וההרגשה הפנימית היא טובה.