אסון הטבע בנאות הכיכר 1970

בצהרי יום רביעי, 30 בדצמבר 1970 (למעשה היום האחרון של שנת 1970) בשעה 12:10 לערך, בעת שחיילי מחנה נאות הכיכר התיישבו לסעוד את ארוחת הצהרים בצריף חדר האוכל, ששכן כאמור לרגלי מצוק במרחק מטר-שני מטר מקיר המצוק, ניתקה לפתע אבן, (גוש סלע) מהמצוק פגעה בצריף וחדרה דרך הגג למטבח ונפלה בין הסירים. חיילים שהיו במטבח זינקו החוצה בבהלה. החילים בחדר האוכל שמעו אומנם רעש חבטה חזק מכיוון המטבח אולם לא ייחסו חשיבות מיוחדת לאירוע, מיד לאחר מכן כך קרס הצוק כולו, שהיה מורכב מחוואר הלשון (דוגמת החומר שממנו עשויה לשון ים המלח) אל צריף חדר האוכל. באותה עת סעדו בחדר האוכל או שהו בפתחו למעלה מ-30 איש, רוב רובם, חיילים בשירות סדיר בגילאי 19-20. הערכה היא כי "גושי הסלע שנפלו על הצריף ובסביבתו היו בגובה 3 מטרים וברוחב 4-5 מטרים" הצריך נמעך כליל. חלק גדול מהחיילים ששהו בו נמחץ למות או נקבר חיים תחת הסלעים הכבדים והריסות הצריף. אחרים חולצו פצועים ונותרו בחיים בשל העובדה שהסלעים נפלו מימינם ושמאלם והם כוסו בענני אבק. היו חיילים שסיימו את הארוחה דקות ספורות לפני שהחלה התמוטטות הצוק ונפילת הסלעים ועמדו בפתח חדר האוכל ולכן ניצלו. אחד החילים שניצל יוסף פרל סיפר שישב בעת ההתמוטטות המצוק ליד אחד השולחנות הקיצוניים סמוך לקיר. "הייתי באמצע הארוחה, סיפר פרל, לפתע ראיתי את הקיר ממולי וחלק מהתקרה מתקרבים אלי קפצתי ממקומי וזינקתי אל החלון הקרוב והצלחתי להימלט". חיל אחר שהיה בין הסועדים בצריף בעת ההתמוטטות וניצל בנס סיפר: "הרגשתי דחיפה נפלתי אל מתחת לשולחן התחלתי לנשום אבק,שמעתי צעקות ראיתי חלקי גופות . הפועל שישב לידי אך לפני דקות ספורות נעלם כאילו בלעה אותו האדמה. מישהו משך אותי וניער מעלי את האבק הרב מעלי. חייל אחר ישראל בן יקר מבת ים סיפר לעיתונאים כי ניצל בנס מהאסון "בדרך כלל אני אוכל בצריף בשעה 12 עם כל החילים והפעם נשלחתי למשימה מחוץ לבסיס ואכלתי במקום אחר". קבוצת חיילים אחרת מהמחנה הצבאי איחרה לארוחת צהריים כי הייתה עסוקה בחיפוש אחר נער מצאלים שאבד בערבה.

חיילים ששהו מחוץ לחדר האוכל הזעיקו עזרה. הם שמעו את זעקות חבריהם הלכודים מתחת לערימות העפר והריסות הצריף והחלו לחפור בידיהם ובאתים בניסיון לחלץ את הלכודים, שחלקם נקברו ממש חיים. המחזות היו קורעי לב זעקות ואנחות כאב נשמעו מתחת להריסות "ראינו חלקי גופות זזים", סיפר אחד החילים. דקות ספורות לאחר התרחשות האסון הועברה הודעה על שהתרחש למפקדת פיקוד דרום .בהודעה צוין כי יש נפגעים רבים. כעבור כשעה בסביבות השעה 1 בצהריים נחת במקום מסוק ובו צוות רפואי ופינה פצועים לבית חולים. זמן קצר לאחר מכן נחת במקום מסוק נוסף. בסביבות השעה 4 אחר-הצהריים הובא למקום ציוד מכני כבד ממפעלי ים המלח הנמצאים בסמוך, ובהמשך הגיעו גם כלים של חיל ההנדסה. וכן הובאו טרקטורים מהישוב החקלאי נאות הכיכר הסמוך. היה צריך להרים סלעים במשקל טונות כדי לחלץ את הלכודים. פעולות החילוץ והעברת הפצועים נמשכו ברציפות והתנהלו עד שעות לילה מאוחרות לאור זרקורים ולפידים. עד חצות הוצאו כל הפצועים וההרוגים שהיו קבורים מתחת לטונות של סלעים ועפר. הגופות הונחו זו ליד בתוך סככה גדולה הניצבת לא הרחק מצריף חדר האוכל. במהלך פעולות ההצלה ביקרו במקום שר הביטחון משה דיין ואלוף פיקוד הדרום אריאל שרון. מאוחר יותר הגיע למקום הרמטכ"ל חיים בר לב. למקום הגיע הרב הצבאי הראשי שלמה גורן עם אנשי הרבנות הצבאית והחלו במלאכת זיהוי הגופות. באסון נהרגו 20 בני אדם - 19 חילים ואזרח, ועשרה איש נפצעו. שמות הפצועים כפי שהופיעו בעיתונות דאז: יהודית כהן, אהרון בן לולו, יחזקאל בזל, ישעיהו גנסטנר, יוסף כהן, עבדאלה רקב.4 פצועים קל שוחררו מבית החולים לאחר קבלת טיפול.

זמן קצר לאחר האירוע מינה אלוף פיקוד הדרום אריאל שרון ועדת חקירה לבדיקת האסון.יצוין כי מספר שנים לפני האסון אירעו באזור נאות הכיכר מקרים של הינתקות גושי אבן שאף חסמו דרכים באזור .דווח בעיתונות שהיה אף מקרה בעבר שצריף של אכסניית הנוער בסדום נקבר על-ידי מפולת עפר ובדרך נס היה ריק מאדם. אישה אחת נפצעה קל באירוע זה. בעקבות מקרה זה נאבק הממונה על מחוז הדרום במשרד הפנים כדי לפנות את כל המבנים שנמצאו בסמוך למצוקים שבאזור. ואכן, בסופו של דבר פונו כל המבנים האזרחיים מאזורי הסכנה. הגאולוג דן גירסון מהאוניברסיטה העברית בירושלים אמר בראיון לעיתונות יום לאחר האסון כי אזור נאות הכיכר מועד לפורענות בכל הנוגע להתמוטטות צוקי סלע ולא פעם התריעו גורמים מדעיים באוזני האחראים באזור על סכנה זו. אך לא תמיד שעו האחרים על האזור לאזהרות אלו. ועדת החקירה, שמונה לבדיקת האסון שכללה גם גאולוגים ומהנדסים, קבעה במסקנותיה כי האסון נבע מתופעה מוכרת באזור: גשמים שירדו באזור בימים שלפני ההתמוטטות, ערערו את יציבות המצוק. לא ראיתי במסקנות הוועדה שמונתה על-ידי אלוף הפיקוד (אריאל שרון) התייחסות רחבה ומעמיקה לאחריות צה"ל לאסון ועד כמה היו מודעים בצה"ל לסכנת ההתמוטטות באזור. אגב פרט שלא פורסם ולא ידוע לרבים שבעת שאירע האסון בצריף חדר האוכל, כמעט והושלמה במחנה נאות הכיכר הקמתו של מבנה חדר אוכל חדש והוא עמד להיפתח שבועות ספורים לאחר האסון. הושמעו טענות נגד צה"ל על כך שהיה חייב להיות מודע לסכנה ולפנות את המבנים מבעוד מועד, פעולה שהייתה מונעת את האסון. דומה, שסיפור האסון הוצנע משהו במשך שנים אולי כדי להצניע ולהסתיר מחדלים של מפקדים ואת אחריותם ואחריות צה"ל לאסון שהיה יכול להימנע. הבסיס הצבאי נאות הכיכר עמד במקומו עד 1997. במקום האסון מול הסלעים שהתמוטטו הוקמה אנדרטה לזכר הנופלים ועליה חקוקים שמות הנספים.

ואלה שמות ההרוגים החקוקים על גבי האנדרטה בנאות הכיכר לזכר הרוגי האסון (מקומות המגורים לקוחים מארכיוני העיתונות דאז): טוראי מאיר אביצדק בן 23 מתל אביב, טר"ש ארליך פרנטיק (רפאל) בן 32 מגבעת אולגה, טוראי פהימי אבופאחר בן 21 מאילת, טוראי דוד אברג'יל בן 37 מדימונה, רב"ט משה ארגובי בן 19 מתל אביב, טוראי מאיר בוסאני בן 20 מתל אביב, טוראי מאיר בילר בן 19 מנתניה. טוראי שלום ביטון, רב"ט מקס(ניסים) בן חמו בן 21 מקריית אתא, רב"ט אריה ברוק בן 20 מרמת גן, טוראי אליהו הוכברג בן 34 ממצפה רמון, רב"ט אנדרה מצליח בן 20 מבאר שבע, טוראי חיים מייארה בן 19 מנתניה, טוראי יחיא עמר בן 19 מכפר חורפיש, טוראי יהודה נעימי חביב בן 22 מירושלים, טוראי דוד אליהו פירסט בן 21 מבני ברק, טוראי יששכר(סוחה) פרוביאלר בן 18 מקרית גת. רב"ט סאלח עלי בן 19 מעספיא.טוראי קסו חנניה בן, 43, סמל סאלים שיבלי בן 19 מכפר שיבלי (מקומות המגורים וגילאי הנספים באסון לקוחים מארכיונים ישנים ויתכן כי חלו שיבושים כאלה או אחרים במקומות הישוב ובגילאים). ידוע על אזרח שנהרג באסון ראוי להוסיף גם את שמו ולהנציחו במקום. נמסר כי תושבי היישובים נאות הכיכר ועין תמר עורכים מדי שנה את טקס יום הזיכרון לחללי צה"ל במקום.