אני זוכר את ליל תיקון שבועות בבית הוריי: בני משפחה של אמי נהגו לבוא אלינו לחוג את תיקון שבועות. היו נוהגים לקרוא ללילה הזה "מִשמרה". תיקון שבועות של יהודי בבל (עירק) נכלל בספר "קריאי מועד", והוא כולל מדרשים, פסוקי תנ"ך, משנה, ספר היצירה ואדרא רבא. הגברים היו עוסקים בקריאת התיקונים, והנשים היו מגישות את ה"ברכות", כדי לאפשר לגברים לברך על מיני מזונות, פרי אדמה ועץ וכן לברך "שהכל נהיה בדברו" על המשקאות. אצל יהודי בבל נהוג לאפות בשבועות מאפה שנקרא כָּאהִי, בצק עלים מטוגן בחמאה או מרגרינה, עליו מפזרים סוכר או סילאן תמרים. ה"משמרה" של יהודי בבל מתקיימת במניין גברים לפחות, כדי לאפשר אמירת קדיש לעילוי שם הנפטרים. את הפרקים של תיקון שבועות קראו בקול גברים בלבד. ההסבר בספר הזוהר על פרשת אמור, ויקרא כ"ג: "ועל זאת חסידים הראשונים לא היו ישֵנים באותו לילה והיו עוסקין בתורה ואומרים: נבוא לִנחול יְרושה קדושה לנו ולבנינו בשנֵי עולמים... ר' שמעון כך אמר בשעה שהתכנסו החברים באותו לילה אצלו: נָבוא לתקן תכשיטי כלה למען תימָצא מחר בתכשיטיהָ ומתוקנת למלךְ כראוּי." הכלה היא התורה. לתקן משמעותו בארמית: לקשט. זו הכנה של נישואין מיסטיים בין הקב"ה לעם ישראל. המקובל משה די-ליאון מסביר ("סדרי תיקונים", כתב יד שוקן- קבלה 14) את החשיבות של השתתפות בתיקון: " הכַּלה מתקשטת ונכנסת אצל רוּם מעלה, ולֵיל החמישים הוא הלילה הזה לי-י להתחבֵּר תורה שבכתב עם תורה שבעל פה. ובניהָ המיוחדין לה בארץ מכניסים אותה לחופּה, והם רשומים ונכתבין בספר הזכרונות, כי הם מרננים רינה וצהלה של תורה בליל שִׂמחת הכלה... על כן אין להם לתת דומי לנפשם ברינת התורה, כי הם לפני השֵם רשומים..."

במשפחת אמי הייתה משמעות נוספת לתיקון שבועות, כיוון שבחג שבועות תש"א (יוני 1941) התרחש ה"פרהוד", פרעות ביהודי בגדד, שבמהלכם נרצחו מאות יהודים, וביניהם שני אחיה הבכורים של אמי סעידה: נורי ואברהם חבשה הי"ד, שהיו בשנות העשרים לחייהם, סטודנטים באוניברסיטת בגדד. במשמרה במשפחתנו עשו קדיש לזכרם מדי שנה. אמי סעידה חקק ז"ל סיפרה אז שלאחר הטבח ביהודים נשלחה על-ידי המשפחה לראות מאות גופות כדי לזהות את אחיה שנרצחו. עדותה מצויה בסרט הדוקומנטרי "הרצל פינת בלפור". אֵם הבנים הנרצחים, סבתי תופחה נהגה במשך שנים ללכת עמנו ברגל אל הר ציון ועלתה מאה מדרגות ברגל אל קבר דויד המלך (שנולד בשבועות), לתנות לפניו כאבה על מות בניה (לא היה קיים אז כביש האפיפיור). סבי יצחק חבשה (אבי הבנים הנרצחים) היה אומר בעודו בחיים שכל ימיו עַד הפרעות התפלל את תפילת "ויהי אחרי מות שני בני אהרֹן" ביום כיפור בבֶכי מר, כדי שלעולם לא יפקוד אותו שֵבר כזה, ולמרות תחינתו, שני בניו הבכורים הלכו ביום אחד. הוא היה בשבר של אמונה, ורק לאחר שנולדו לבתו הבכורה סעידה שני בנים תאומים שבע שנים אחרי הפרעות, קיבל את דין החכמים שזו תמורה של "שניים תמורת שניים" (הכוונה ללידה של הרצל ובלפור חקק- כותב שורות אלה ואחיו התאום). השנה מלאו 76 שנה לפרעות. בשנה שעברה בשנת ה-75 לפרהוד, אנו כמשמרי זכר הנרצחים הופענו עם עדותנו בעצרת הפרהוד בכנסת ובעצרת הפרהוד במוזאון יהודי בבל באור יהודה.

בצעירותי שאלתי את המבוגרים ממני למה עלינו להיות ערים כל הלילה לצורך התיקונים, ונאמר לי שהמסורת היא שיֵש בכך כדי לעשות תיקון למקַבלי התורה הראשונים בדוֹר המִדבר שהלכו לישון בלֵיל מתן תורה. העֵרוּת שלנו בתיקון ליל שבועות היא התיקון לַשינה שלהם ברגע הגדול של מתן תורה. עם זאת, בזוהר מסבירים את עֵרות המתפללים בתיקון שבועות כהמשך למנהגם של החסידים הראשונים לאורך דורות להיות ערים כל הלילה כדי לקבל את התורה. וכך נאמר בזוהר: "חסידי קדמאי לא הוו ניימי בהאי ליליא", כלומר: החסידים הראשונים לא היו ישנים בלילה זה (הזוהר, פרשת אמור, צ"ח). המנהג הזה לא הוזכר לפני ימיו של האר"י ולכן נראה, שכמו שתיקונים אחרים נוצרו על-ידי האר"י, גם תיקון שבועות נוצר על-ידי האר"י וגוריו (כך נקראת חבורתו של האר"י), בתקופת פריחת הקבלה בצפת במאה ה-16. ברור שמנהג זה בעבר היה מנהג של בני עלייה ואנשים שעסקו בחכמת הנסתר ולא מנהג שנגע לכל יהודי ויהודי. האר"י ותלמידיו הכינו את סדר ליל תיקון שבועות והמנהג התפשט במהירות בקהילות. עותק מודפס של התיקון יש משנת 1612 מהעיר קראקה בפולין. התיקון הופץ גם בדפוס וגם בקונטרסים מועתקים בכתב יד. הרב ישעיהו הלוי הורביץ, מחבר "שני לוחות הברית" מציין בספרו: "סדר הלימוד של זה הלילה כבר נתפרסם ונודע לרבים על-ידי הקונטרסים שנתפשטו".

המקובלים אנשי הסוד מסבירים שהם עמלים כל הלילה בקריאת פרקים מן הזוהר, המשנה והתורה כדי להכין את כנסת ישראל להתחבר עם הקב"ה. במושגים קבליים כנסת ישראל היא השכינה (ספירת מלכות), והיא הספירה האחרונה בסדר הספירות של האלוהות. עבור הלומדים הפשוטים זו תחושת של לימוד בחברותא בליל שבועות, בלי לראות את הרבדים הצפונים של לילה זה. המקובלים נוהגים לפני ליל התיקון לטבול במקווה ולהיטהר בדומה לחיוב של משה רבנו לעם להיטהר לפני מתן תורה: שמות י"ט 15-14: וַיֵּרֶד מֹשֶׁה מִן-הָהָר, אֶל-הָעָם; וַיְקַדֵּשׁ, אֶת-הָעָם, וַיְכַבְּסוּ, שִׂמְלֹתָם .וַיֹּאמֶר, אֶל-הָעָם, הֱיוּ נְכֹנִים, לִשְׁלֹשֶׁת יָמִים: אַל-תִּגְּשׁוּ, אֶל-אִשָּׁה. יש עדות של ר' שלמה אלקבץ (מחבר "לכה דודי", בתקופת פריחת הקבלה בצפת), והוא מספר על לילה זה: "דעו לכם כי הסכמנו החסיד ר' יוסף קארו ואני עבדו ועבדכם מהחברים לעמוד על נפשנו ליל שבועות ונידד שינה מעינינו". עדותו המלאה של אלקבץ שימשה לי השראה לשיר על אלקבץ וחבריו בבית המדרש. בשיר הפרטי שלי התיקון הוא תיקון השירה ולא תיקון שבועות, אך יש דמיון בתכנים: הנה קטע מן השיר שלי "תיקון שירה" מתוך ספרי "רשות לתיקון עולם": דְּעוּ לָכֶם שֶׁבַּלַּיְלָה בָּאָה נְהָרָה וְיָצָאנוּ לְסַדֵּר בְּמִלִּים אֶת תִּקּוּן הַשִּׁירָה. אָמַרְנוּ מִזְמוֹר הַשָּׁמַיִם מְסַפְּרִים לְהָבִיא שִׁירַת הָרְקִיעִים הַמֶּרְכָּבָה וְהַחַיּוֹת אָמַרְנוּ אַלְפָא בֵּיתָא לְסַדֵּר כָּל הָאוֹתִיּוֹת לְסַדֵּר מֵחָדָשׁ מֵאָלֶף וְעַד תָּיו לְהַעֲלוֹת הַשִּׁירָה עַל הַכְּתָב. לְחַבֵּר הַמַּלְכוּת אֶל יְסוֹדִי לִלְחֹשׁ: לְכָה דּוֹדִי.