עשור חלף מאז שארגון חמאס השתלט על רצועת עזה. נאמר על הרצועה שהיא תהיה "סינגפור של המזרח התיכון", וכעת היא נמצאת במשבר כלכלי מתמשך בכלל ומשבר חשמל בפרט. הירידה בזרם החשמל הביאה לשמועות ברצועה שישראל החליטה להפסיק את הזרם, לאחר שהרשות הפלשתינית הפסיקה לשלם תמרותו.
בעשור שחלף נערכו פעולות צבאיות רבות ברצועה, ובראשן מבצע
עופרת יצוקה ומבצע צוק איתן. למרות זאת, ולמרות המשבר ברצועה, חמאס לא נטש את דרך הטרור. פעמים רבות הוכח, כי הארגון מנצל כספים המגיעים אליו כדי לשפר את יכולותיו הצבאיות, ולא כדי לסייע לתושבים. הארגון מנצל את מצוקת התושבים כדי להשיג רווחים פוליטיים. מצוקת התושבים מביאה להפעלת לחץ עולמי על ישראל, ולמתיחות ביחסים בין ישראל לרשות הפלשתינית.
הפתרון הריאלי היחיד הוא בידי חמאס. בתור הריבון ברצועה, רק הוא יכול לשפר את מצב התושבים. הבעיה היא שהדבר לא יקרה. החמאס מעדיף עוד מנהרה או רקטות, מאשר לעזור לתושביו. האבסורד הוא שבחמאס יודעים שלא ניתן לנצח את ישראל, אך לא מוכנים להיכנע. מנהיגות אמיצה בחמאס, או כזו ברשות הפלשתינית שתשפיע על החמאס, תוכל לחולל פלאים אצל הפלשתינים, לשפר את רמת חייהם ותקדם את שאיפותיהם המדיניות.