חזון שלוש המדינות

בשיחה עם כתבים בתחילת השבוע, התייחס אביגדור ליברמן למספר נושאים חשובים בגבול הצפון. ליברמן אמר שישראל מודעת לניסיון האירני להקים מפעל טילים מדויקים עבור חיזבאללה. לדבריו, ישראל יודעת מה צריך לעשות, וזוהי תופעה משמעותית שאי-אפשר להתעלם ממנה. יש לזכור, כי חיזבאללה הוא בן טיפוחיו של אירן. לכן, אירן תמיד תסייע לחיזבאללה מבחינת מימון, הכשרה ואמצעים. אולם, הפעילות להקמת מפעל טילים בלבנון, יכולה דווקא להצביע על הבנה אירנית בנוגע לעתידה של סוריה. לאירן הרבה יותר קל להקים מפעל שכזה בסוריה ולהעביר את תוצריו לחיזבאללה, תוך סיכון שמשלוחים אלו ייפגעו. כעת אירן מעדיפה להקים מפעל כזה בלבנון, מדינה שניתן להפעיל עליה לחץ בינלאומי בנושא בניגוד לסוריה, תוך הקטנת האפשרות של פגיעה בתוצרים. בסופו של דבר, לא משנה מהם שיקוליה של אירן, לא ניתן להתעלם מהנושא ויש לפעול נגדו בהתאם.

בכיר חמאס, אחמד יוסף, אמר השבוע שאחד מראשי מחנהו של מוחמד דחלאן, סמיר משהראווי, צפוי לחזור בקרוב לרצועת עזה. מדובר בסימן משמעותי לשינוי בזירה העזתית-פלשתינית. משהראווי היה במשך שנים שנוא נפשו של חמאס, והיה אחד הראשונים לעזוב את הרצועה כאשר המתיחות בין חמאס לפתח החלה לצבור תאוצה בשנת 2007. חזרתו של משהראווי נעשית בחסות הסכם בין דחלאן-חמאס-מצרים, דבר שמראה ככל הנראה על פיוס בין הזרם של דחלאן בפתח לבין חמאס ברצועה. מבחינת ישראל, דבר שכזה מרחיק את המלחמה הבאה מול הרצועה, מאחר שהוא אמור לסלול את הדרך להקמת ממשלה חדשה ברצועה. ממשלה זו, שתורכב מנציגי דחלאן, חמאס ופלגים אחרים, תפעל לשיפור המצב ההומניטרי ברצועה. במעשה זה, תיווצר הבדלה בין הרצועה לבין הגדה המערבית. הדבר שומט את הקרקע מרעיון שתי המדינות והופכת אותו לבלתי ישים. למעשה, כך הולכת ונרקמת תוכנית שכבר קיבלה תמיכות שונות – חזון שלוש המדינות: ישראל, הרשות הפלשתינית בגדה וחמאס ברצועה. בכל מקרה, הדבר מחזק את מעמדו של דחלאן. מאחר שהיום שאחרי אבו מאזן הולך ומתקרב, ישראל צריכה להיערך לאפשרות שלמרות הסכסוכים הפנימיים, היא תצטרך לדבר ולהתנהל מול דחלאן.

השבוע דווח על מהלך מצרי-פלשתיני, שמטרתו הרחבת פעילות מעבר רפיח. בשבוע האחרון החלו עבודות הנדסיות בשני צדי הגבול, כולל הקמת אמצעים טכנולוגיים כדי לפקח על ציר תנועה גדול ומשמעותי יותר ממה שהיה עד עכשיו. מבחינה חיובית, הדבר מצמצם את התלות של הרצועה בישראל. הבעיה היא החשש משימוש בציר זה כדי להבריח חומרים דו-שימושיים, חומרים שניתן להשתמש בהם גם לצרכים אזרחיים וגם לטרור. גורמים בישראל מעריכים, שהקלות אלו ניתנו בתמורה להתחייבות של חמאס להפסיק את התמיכה בשלוחת דאעש בסיני, למנוע טרור במעברי הגבול ולצמצם את היקף המנהרות באזור. בנוסף, מצרים לא יכולה להידמות כמסייעת לחמאס, בשעה שהיא מותחת ביקורת על קטאר בשל סיועה לארגוני טרור, ביניהם חמאס. לכן נראה, כי מצרים מעוניינת שדווקא אנשי הרשות הפלשתינית, או אנשיו של מוחמד דחלאן, הם שישלטו על מעבר רפיח בזמן העברת הסחורות.

לאחר הדיווח אודות הרחבת מעבר רפיח נמסר, כי ראש הרשות הפלשתינית אבו-מאזן מפעיל לחצים כבדים כדי שאנשיו הם שיקבלו את האחריות לתפעול הצד הפלשתיני של מעבר רפיח, ולא אנשיו של דחלאן. דבר שכזה יביא לדריסת רגל מחודשת של אנשי הרשות ברצועה, ואפשרות להשפיע על המתרחש בה. אם אכן תיענה בקשתו של אבו-מאזן, הרי שזהו מהלך משמעותי, בבחינת דריסת רגל של הרשות הפלשתינית ברצועת עזה. דבר שכזה יכול להוביל לאחד משני דברים: תחילת הליך פיוס בין הרשות לחמאס, או גירושם של אנשי הרשות ואולי אף חיסולם. בכל מקרה נראה, כי הסיכוי הטוב ביותר לפיוס בין הפתח לחמאס הוא מוחמד דחלאן. אם הוא יתפוס את השלטון לאחר אבו-מאזן, יש אפשרות לחיזוק היחסים בין הרשות וחמאס, דבר שידרוש הכנות מצד ישראל.

בשבוע שעבר הכריז ראש ממשלת עירק, חיידר אל-עבאדי, כי תם עידן הח'ליפות של דאעש. הארגון הובס כמעט כליל במוסול, ולאחרונה החל הקרב על א-רקה. גם אם הארגון מפסיד בערים אלו, יש לזכור, כי אזרחים רבים נפגעו והם זקוקים לסיוע. כמו-כן, ישנו חשש מפעולות תגמול של דאעש. דוח של המרכז למאבק בטרור של ווסט פוינט מציין, כי דחיקת דאעש מהערים היא צעד חשוב, אך הוא לא מבטיח את שרידות השקט בערים בהן דאעש הובס. כך למשל במוסול: שחרור העיר הוא רק המערכה הראשונה לקראת דרמה משמעותית בשל מאבקי השליטה בצפון המדינה, לאור מאגרי הנפט הגדולים באזור. בא-רקה המצב לא פחות סבוך. הכוחות הסורים הדמוקרטיים בתמיכת ארה"ב, הם אלו הקרובים לשחרור העיר. מדובר בארגון הכולל בעיקר לוחמים כורדים, וטורקיה חשפה שמדובר בארגון הקרוב למפלגת הפועלים של כורדיסטן (PKK), ארגון הפועל להקמת מדינה כורדית עצמאית בדרכי מלחמה. הארגון נחשב על-ידי מספר מדינות ביניהן טורקיה וארה"ב כארגון טרור. בסבך הזה, לא ניתן להתעלם מהמשטר הסורי והתמיכה לה הוא זוכה מאירן וחיזבאללה. כעת, לאחר שדאעש מוגר ברובו ממרכז סוריה, כוחות אלו רוצים לכבוש את השטחים ששוחררו מידי דאעש. מעל הכל, לא נראה כי מישהו הולך לטפל בגורמים שהביאו לעליית דאעש מלכתחילה, בדגש על בעיות ממשל ומתיחות עדתית. דברים אלו לא רק לבעיות בשיקום הערים, אלא לאפשרות של צמיחת ארגון חדש וקטלני עוד יותר בעתיד.