דרכיהם של בת-ואדואר הצטלבו ביום חורף, בשנת 1868, על ציור של רובנס, בגלריית מרי דה מדיסיס, במוזאון הלובר, כשידידם המשותף, הצייר אנרי פנטאן-לטור הכיר ביניהם. בת-מוריזו ואחותה האהובה אֵדְמָה שקדו על העתקת תמונותיו של רובנס. העתקת יצירות מופת הייתה שלב הכרחי במסלולו של כל מתלמד דאז. הוריהן של שתי האחיות רשמו אותן לחוג לציור.
ב-1868 הייתה ברת, יחד עם אחותה, תלמידה צעירה ואלמונית בחוג לציור בעוד שאדואר מאנה, בעשור מבוגר ממנה, היה כבר צייר ידוע. חמש שנים קודם לכן חולל שערורייה כשהציג את "אולימפיה" ו"ארוחת בוקר על הדשא". הסופר ומבקר האמנות תיאופיל גוטייה, שתמך במאנה בצעדיו הראשונים, נרתע מהתפתחותו הרדיקאלית שרמסה את המסורת המהוגנת. "למסיה מאנה יש הכבוד להוות סכנה", אמר. ומאנה משך אומנם אש.
ברת מוריזו הצעירה, החולמת להיות ציירת, נמשכה לצייר המנוסה, השערורייתי, בעל הביטחון העצמי השופע. בת-מוריזו ניהלה התכתבות ענפה עם משפחתה וחבריה, ומכתביה מהווים מקור מידע עשיר. את פגישתה הראשונה עם אדואר תיעדה בפירוט, בהומור עדין ובכישרון. חיוכו של הדנדי הפתיין, שזקנקנו הבלונדי גזום בקפידה, פגש בחיוכה של התלמידה הביישנית, שהייתה עסוקה, לפני שהגיע, בהעתקת משמניהן של שלוש הנשים החושניות בציורו של רובנס, "מרי דה מדיסיס יורדת מהאוניה בנמל מרסיי".
הנערה הצנועה הקשיבה נבוכה ופזורת נפש לעצותיו של הצייר ששמו כרודף שמלות הלך לפניו. מה הוא חושב עליי, תהתה. שאני תמה ופתייה, או אולי שרמנטית, כמו כל הנשים החגות סביבו? "אישה ציירת, כמה נדיר. כדאי שניפגש", חתם הצייר והתרחק בצעדו המהיר והנמרץ. במכתב מפורסם שכתב לידידו הצייר פנטאן-לטור מביע אדואר יחס מתנשא כלפי הנשים שפגש זה עתה: "האחיות מוריזו - שרמנטיות. מצער מאוד רק שהן לא גברים. עם זאת, תוכלנה לשרת את אינטרס הציור אם תינשאנה לחברי אקדמיה ותזרענה מהומות בקרב מחנה הסנילים האלה".
בחודשים שלאחר הפגישה בלובר, לפי עדותה של ברת, פקד אדואר בקביעות את ארוחות הערב שיזמה אמה, בכל יום שלישי, בביתם ברחוב פרנקלן, ברובע ה-16. בת-ומשפחתה הוזמנו לארוחות ערב, בכל יום חמישי, בביתה של משפחת מאנה, ברחוב סן פטרסבור, ברובע ה-8. אינטלקטואלים ואמנים, אמיל זולא, אנרי פנטאן-לטור, אדגר דגה, פייר פוביס דה שאבאן, אלפרד סטיבנס, התדיינו שם בלהט על דברים העומדים ברומו של עולם. לאחר הארוחה, התיישבה אשתו של אדואר, סוזן, ליד הפסנתר וניגנה בכישרון רב להנאת המסובים. סוזן, הולנדית שמנמנה, רכה ושלווה, שכמו יצאה מציור של רובנס, הגיעה לראשונה לבית משפחת מאנה כמורה לפסנתר לאדואר ואחיו אז'ן. סוזן ילדה בן, ליאון, שמסתורין אופף את מוצאו הביולוגי. האם היה בנו של אדואר? בנו של אביו של אדואר? מכל פנים, כשמלאו לילד 11, אדואר נשא את סוזן לאישה. סוזן העריצה את בעלה והתייחסה בסלחנות ובלי שמץ של קנאה למעשי משובותיו המרובים. ובאשר לבעל הפתיין, אשתו הנאמנה שימשה לו כנמל מבטחים בעולמו הסוער. בבנה של סוזן, ליאון, נהג אדואר בלבביות וברוך וצייר בקביעות את שלבי התפתחותו. בציור המפורסם "המרפסת" ניתן להבחין בצדודיתו של הנער.