בשלהי שנת 1955 סער והזדעזע קיבוץ מעברות שבעמק חפר לאחר שבהפרש של כ-12 ימים, נפטרו שני ילדים בני הקיבוץ ללא סיבת מחלה ידועה. בחודשים שקדמו למותם התלוננו חברים בקיבוץ מעברות כי זמן קצר לאחר שאכלו את הארוחות שלהם בחדר האוכל של הקיבוץ, חשו בחילות והקאות ונתקפו בקלקולי קיבה מסתוריים שאף גרמו להם לחוסר תפקוד למשך שעות ואף ימים. כבר בסוף 1954 התלונן אחד מחברי הקיבוץ א. מימון כי בפודינג שהוגש לו בחדר האוכל היה "טעם משונה ומבחיל". על-פי דיווחי העיתונות דאז, הפודינג שהוגש למימון הועבר לבדיקה ונמצאו בו שיירי רעל בשם לומינאל. נושא הרעלות וקלקולי קיבה המסתוריות דובר פה ושם בשיחות בין חברים בקיבוץ, היו שהעלו חשד כי יש קשר להרעלות ולקלקולי הקיבה לבין חומר הסטריכנין שפוזר בוודאיות ובסביבות הקיבוץ כדי להדביר את התנים. לא ברור אלו צעדים דרסטיים נקט הקיבוץ והאם דיווח לרשויות הבריאות על פרשת ההרעלות מן הסתם העריכו קברניטי וחברי הקיבוץ כי מדובר בקלקולי קיבה שמקורם באוכל מקולקל או שלא טופל כראוי והבעיה תיפתר .

מות שני הילדים בקיבוץ בהפרש 12 יום

בשלהי שנת 1955 חלה תפנית קטלנית בעלילה. ביום 24 באוקטובר 1955 בשעה 4 אחר-הצהריים הוחרד הקיבוץ לאחר שיורם ירקוני, בנו של חבר הקיבוץ, שי ירקוני ילד בן 7 מהקיבוץ צנח ומת בשעה שטייל עם אביו. הילד היה בריא ללא מחלות רקע. באותו יום בשעות הצהרים התאונן על מיחושים בבטנו. לא חלפו פחות משבועיים כשהקיבוץ עוד לא התאושש מהאסון וב-5 בנובמבר 1955 שוב מת ילד נוסף מילדי הקיבוץ באופן מסתורי-היה זה הילד שאול (מופיע גם בשם יואב במספר מקומות בעיתונות דאז) שטרסברג, בן שנתיים וחצי. הילד שיחק עם פעוטים בני גילו על הדשא לפתע צנח לארץ ועוד בטרם הספיק הרופא לטפל בו נפח נשמתו ומת. שני מקרים אלה בהפרש של 12 ימים עוררו מטבע הדברים בהלה וסערת רוחות בקיבוץ. בקיבוץ התחילו להבין כי מדובר בבעיית הרעלה רצינית ומסוכנת שיש חשש שתגבה קרבנות נוספים ויש לאתר ובמהירות את מקורה. הרופא המקומי לא הצליח לקבוע את סיבת המוות של הילדים וגופותיהם הועברו לבדיקת המכון הפתולוגי באבו כביר כדי לבדוק מה סיבת המוות. על-פי דיווחי העיתונות דאז הקיבוץ בחר מסיבותיו שלו לא לערב את המשטרה בחקירת ההרעלות וגם לא שיתף במידע ודיווח את נפת הבריאות המחוזית (כך לפחות על-פי דיווחי העיתונות דאז) ופתח בחקירה פנימית משלו לאיתור מקור ההרעלה והגורמים לה. הקיבוץ החל לבדוק מיהם האנשים שעבדו במטבח בימים שאירעו ההרעלות. חובשת במרפאה חביבה בן שאול סיפרה, כי הבחינה כי נעלמה מן המרפאה צנצנת ובה כדוריות רעל וכי ראתה באחד מימי שבת את חברת הקיבוץ ג'ינה יתום מסתובבת בפרוזדור ליד המרפאה בצורה חשודה ומוזרה, אך לא יחסה לכך חשיבות מיוחדת. החשד נפל על חברת הקיבוץ ג'ינה יתום. ג'ינה ובעלה יעקב יתום שהיה מבכירי חברת "חריש", היו מוותיקי הקיבוץ. ג'ינה עבדה במשך שנים רבות בקיבוץ כמטפלת ילדים ועבדה גם במטבח ב-1950 שכלה את בנה בעת שירותו הצבאי בתאונת מטוס של חיל-האוויר. חברים בקיבוץ סיפרו כי מאז חלה הדרדרות במצבה הנפשי. כאילו לא דיי בכך חשדה ג'ינה כי בעלה מנהל פרשת אהבים עם אלמנה חברת הקיבוץ דמות בולטת בחיי התרבות בקיבוץ ובשל רומן זה זנח אותה .לדברי חברים בקיבוץ, באחד הימים זרקה ג'ינה צלחת בחדר האוכל על אותה אישה לאחר שישבה ליד בעלה. למרות שלא הוכח מעל הסביר כי ג'ינה היא שגרמה להרעלות, הודיע ביום ה' 10 בנובמבר 1953 מזכיר הקיבוץ לג'ינה כי היא חשודה ברצח ובהרעלת חברי הקיבוץ וכי היא מגורשת מהקיבוץ עד לסיום החקירה הפרטית. היא הובאה למלון "המלך דוד" בנתניה השייך לקרובי משפחתה ובו הוחזקה במעצר בית כשבעלה יעקב יתום שומר עליה. יחד איתה היה בנה בן ה-10 ובתה בת ה-18 שהייתה באותה עת חיילת. ג'ניה כך נמסר הכחישה את האשמות כלפיה והתנגדה להיות במעצר מחוץ למשק. לאחר שלושה ימים של "מעצר בית פרטי" נטלה המשטרה את היוזמה לידיה והזמינה את הנאשמת לחקירה .בתום החקירה הובאה בפני שופט חוקר נעצרה ל-15 ונשלחה להסתכלות. ב-23 בינואר 1956 הוארך שוב מעצרה בפקודת שופט בית המשפט השלום בפתח תקוה השופט ח. ש. נחמני. סנגורה עו"ד א. חוטר ישי ביקש, לשחררה בערבות, כיוון שהיא עצורה כבר חודשיים וחצי אולם בקשתו נדחתה. כנגד ג'ניה יתום הוגשו 4 כתבי אישום בגין גרימה למוות של שלושה: הילד יורם ירקוני בתאריך 24.10.55, של הילד שאול שטרסברג ב-5.11.55 ושל אדם בשם אליעזר גולדברג במלון בנתניה בתאריך 29.9.55 כמו-כן הוגש כנגדה כתב אישום בניסיון לגרימת מוות של חבר הקיבוץ אריה מימון. ביולי 1956 ביטל השופט השלום הראשי בתל אביב ב. גלעדי שלושה מתוך ארבעת כתבי אישום נגד ג'ניה יתום בטענה של חוסר הוכחות ברורות ששלושת הנפטרים מתו מהרעלה. והשאיר על-כנו רק את האישום נגד ג'ניה בגין ניסיון לגרימת מות של חבר הקיבוץ אריה מימון.

משפטה של ג'ניה יתום

משפטה של ג'ניה התנהל בבית המשפט המחוזי בתל אביב בפני השופט מ. קנת. מטעם התביעה הופיעה סגנית פרקליט מחוז תל אביב עו"ד ויקטוריה אוסטרובסקי-כהן מטעם הסנגוריה הופיע עו"ד א. חוטר-ישי. בית המשפט שמע עדויות של רופא הקיבוץ ד"ר קרל בינדר, קצין המשטרה דוד כץ חברי הקיבוץ, מזכיר הקיבוץ ועוד כן שמע עדויות של אנשי מקצוע בתחום בריאות הנפש שהתבקשו למסור חוות דעתם על מצבה הנפשי של הנאשמת. הנאשמת ג'ניה יתום העידה בבית המשפט ואמרה "אני מאשימה את החברים בזה שבמקום לדאוג להבראת נפש הקיבוץ, עמלו להכנסתי למוסדות לחולי נפש. ג'ניה סיפרה כי היא חברה בקיבוץ מאז 1929 ועבדה בעיקר בטיפול בילדים בגיל 2-6. כ-20 שנה עסקה בעבודה זו נוסף על תפקידים אחרים של הנהלת המטבח,מחסן בגדים ועוד. בילדים הפסיקה לטפל לאחר מות בנה בכורה שנהרג בעת שירותו הצבאי. ג'ניה הוסיפה כי כתבה מאמר לזכרו בחוברת שהוציא הקיבוץ. סנגורה של הנאשמת, עו"ד א. חוטר-ישי, אמר, כי התביעה מבססת את תביעתה על המקרה של מות הבן אשר ערער את מצבה הנפשי של הנאשמת, ומסיבה זו החלה בפעולות פליליות. ההגנה מבקשת להוכיח, כי הנאשמת היא אדם נורמלי שקרה לו אסון, והגיבה עליו בצורה של דיכאון מסוים, אולם מצב משקלה הנפשי לא עורער.

פסק הדין במשפטה של גניה יתום

ב-28 באוקטובר שנת 1956 לאחר דיונים ושמיעת עדויות הן מטעם התביעה והן מצד ההגנה הרשיע בית המשפט המחוזי בתל אביב את ג'ניה יתום בהגשת פודינג מורעל לחבר קיבוצה מעברות אריה מימון וגזר עליה עונש של 16 חודשים החל מיום מעצרה ב-12 בנובמבר 1955. כך שנותר עליה לרצות חודשים ספורים. השופט מתח ביקורת על התנהגות הקיבוץ בפרשה ועל כך שלא דיווח ועירב מלכתחילה את המשטרה בסיפור ההרעלות. נברתי בארכיונים בפרשה. התחושה מעיון בפרטי הפרשה היא כי נעשה עוול לג'ניה והיא גורשה מהקיבוץ בבושת פנים עוד לפני שהורשעה. ייתכן שגניה קשורה בצורה כזו או אחרת להרעלות ועשתה זאת בסערת רגשות ותוך מצב נפשי מעורער, אבל באותה מידה ובסבירות לא מבוטלת יש אפשרות שג'ניה שהכחישה כל העת את מעורבותה בהרעלות לא קשורה לעניין ההרעלות ונעשה לה ולבעלה ולילדיה עוול רב. הנסתר בפרשה זו רב על הגלוי. ויתכן כי לא הכל נאמר ודווח.