ב-1931 הוקם במשמר העמק מוסד חינוכי ("שוֹמריה") והיה למוסד החינוכי הראשון של "השומר הצעיר". את הקמתו יזם מרדכי שנהבי. מנהלו הראשון של המוסד החינוכי היה שמואל גולן-גולדשטיין (1901-1960) חבר קיבוץ משמר העמק איש חינוך רב פעלים. בין מוריו: המורה למוזיקה בנימין עומר (חתולי). למדו בו בתחילה כמה עשרות בודדות של ילדים ובני נוער מקיבוצי "השומר הצעיר" באזור: משמר העמק עין שמר, מרחביה גן שמואל ועוד. בתחילה התגוררו החניכים באוהלים רעועים. והיה ברור כי יש לפעול במהרה ולהקים מבנה מכובד ראוי והולם למוסד החינוכי. הנהלת "הקיבוץ הארצי "ומוסדות נוספים החלו לאסוף תרומות להקמת בניין עבור המוסד החינוכי. למשימה גיוס התרומות נרתם חיים ויצמן. אגודת "המכבים הקדמונים" במנצ'סטר אנגליה שתרמה כספים לישוב הארץ. תרמה סכום כסף של כ-1000 ל"י שטרלינג להקמת הבית וכן גויסו תרומות בקרב קהילות יהודי צ'כיה, יוגוסלביה ועוד. הוחלט להקים את בית המוסד החינוכי על גבעה במערבו של הקיבוץ משמר העמק שהשקיפה למרכז הקיבוץ. תכנון הבית הופקד בידיו של האדריכל יוסף נויפלד (1899-1980) שהיה מקורב להנהגת תנועת "השומר הצעיר".נויפלד תיכנן שורה של בניינים ידועים בארץ, כמו בית החולים אסותא בתל אביב ובית החולים הדסה עין כרם.

ב-1933 נערך טקס הנחת אבן הפינה לבניין החדש וקריאת מגילת היסוד והטמנתה בבקבוק בבניין. בטקס שהיה מרשים השתתף קהל רב חברי משמר העמק וחברים בקיבוצים שכנים נציגי הקיבוץ הארצי ובראשם יעקב חזן. ילדי הקיבוץ לבשו חג, חולצה לבנה ומכנסי שבת. אורח הכבוד היה חיים ויצמן מראשי ההסתדרות הציונית. ויצמן חתם על מגילת היסוד ולידו חתם נציג ילדי משמר העמק הילד הקטן הלל... הלא הוא ע. הלל, לימים משורר ידוע. אביו של ע.הלל, בנימין עומר (חתולי) היה מורה במוסד החינוכי. בארכיון משמר העמק צילומים רבים ומרשימים מטקס הנחת אבן הפינה של "הבית הגדול". במגילת היסוד לבניין נכתב בין השאר: "ביום ל"ג בעומר התרצ"ג 16 שנים למתן הכרזת בלפור הונחה אבן הפינה לבניין הראשון לחברת העובדים של "השומר הצעיר" במשמר העמק ... בניין זה של המוסד החינוכי משמש ביטוי להרחבת המפעל החינוכי של התנועה העולמית של "השומר הצעיר" בכל תפוצות ישראל ולביסוסו על-ידי הקיבוץ הארצי בארץ ישראל... יהי רצון שחברת הילדים מיסודו של השומר הצעיר תיבנה במהרה את כל בנייניה ותל זה (הגבעה א.א) שהיה מצמיח במשך דורות רק קוצים ודרדרים יהפוך לתל עבודה ויצירה. בין החתומים על מגילת היסוד נתן ביסטרצקי, נציג קק"ל. מ. סורטמן מאגודת "המכבים הקדמוניים", שמואל יבנאלי, נציג מפעלי מוסדות החינוך של ההסתדרות יעקב חזן בשם הוועד הפועל של "הקיבוץ הארצי", האדריכל יוסף נויפלד ועוד, בניית הבניין המוסד החינוכי במשמר העמק נמשכה מספר שנים ב-1935 נערך טקס חנוכת המבנה בהשתתפות משה שרת ונכבדים נוספים. ב1937-1936 הושלמו שני המבנים הראשונים. שנה לאחר מכן ב-1938 תכנן נויפלד את חדר האוכל של המוסד. המוסד החינוכי במשמר העמק (שומריה) פעל כפנימייה רב גילית והילדים כך נמסר זכו לראות את הוריהם רק בחופשים או לזמן קצוב בביקורים ספורים במשך השנה. בשעות הבוקר התקיימו לימודים, בצהריים עבדו התלמידים במשק ובחקלאות, ושעות הערב - הוקדשו לפעילויות תרבותיות וחברתיות. המוסד שם לעצמו כמטרה מרכזית להעניק חינוך איכותי וערכי לחניכיו ולפתח עצמאותם. התלמידים יזמו וקיימו אספות עצמאיות בחדר האוכל בדומה לחברי הקיבוצים הבוגרים, ודנו והחליטו בעצמם בנושאים שונים הקשורים לחיי הפנימיה. הם ניהלו בעצמם כמובן בהדרכת ויעוץ מורים ומחנכים את תוכנית התרבות, העבודה ופעילויות הספורט. ה"בית הגדול" נחשב בשנותיו הראשונות לאחד המבנים הגדולים ביותר בעמק יזרעאל והסביבה תלמידים וחברי הקיבוץ כינו אותו בשם "הבית הגדול" כינוי זה נשאר ודבק בו לאורך שנים עד היום הזה. גג "הבית הגדול" היה שטוח. פעילויות תרבות רבות, ריקודים אסיפות חברה נערכו על גג זה. ובארכיון משמר העמק ראיתי צילומים רבים המעידים על כך.

באפריל 1948 בתחילת מלחמת העצמאות תקפו תותחיו של פאוזי קאוקג'י את משמר העמק. עשרות פגזים הומטרו על קיבוץ משמר העמק וגרמו לאבדות כבדות בנפש וברכוש. מבנה הבית הגדול שהיה צבוע לבן בולט ומזדקר מעל הגבעה עליה שכן היה הראשון לספוג את מטח האש. קירותיו ובמיוחד קיר חזיתו הדרום מזרחית חוררו על עשרות פגזיו של חילי קאוקג'י הילדים מצאו בעת ההפגזות מחסה בקומה התחתונה של "הבית הגדול" ומתחת למיטות. בעקבות ההפגזות נבנה בצמוד לבניין מקלט עשוי בטון. במשך השנים התחנכו התגוררו ולמדו במוסד החינוכי "שומריה" ב"בית הגדול" במשמר העמק דורות של תלמידים. על בוגרי בית הספר נמנים: ראומה ויצמן, אשת הנשיא לשעבר עזר ויצמן, חברי הכנסת לשעבר אמנון לין אמירה סרטני ואמרי רון המלחין דובי זלצר, המשורר ע.הלל, שלמה בר שביט- שחקן, בן ציון תומר- משורר, עזרה זוהר - רופא, פרופסור לרפואה, זהרה רובין - פסלת וציירת, בומבה צור - שחקן, אפרים ריינר - כלכלן, ממנהלי בנק הפועלים לשעבר, מיכאל קוסטא - פרופסור לזואולוגיה, מנחם שלח - היסטוריון, והרשימה עוד ארוכה. עם השנים קמו בקיבוצים מוסדות חינוך דומים ל"שומריה" .מוסד זה החל מאבד לא מעט מייחודו ויוקרתו. ה"בית הגדול" שימש למגורים ולימודים עד שנות ה-80 ואז ננטש. מגורי וכיתות המוסד עברו למבנים חדשים יותר. מאז שנות ה80 עמד המבנה ההיסטורי שומם, עזוב כמעט לגמרי (שוכנו בו כמה משרדים של הקיבוץ). ב-2009 לערך פנתה המועצה לשימור אתרי מורשת לקיבוץ, והציעה לגייס כספים לשיפוץ הבניין ולפתוח בו מוזאון ולהפכו לאתר מורשת, חברים בעמותת המועצה לשימור אתרים אף סיירו במקום בהדרכת רן גולן כנציג משמר העמק ועמדו מקרוב על מצבו (נלוויתי לסיור אז א.א). מוסד "שומריה" ומבניו כולל מבנה "הבית הגדול "הועברו בהמשך לבעלות קיבוץ משמר העמק (קודם לכן היה בבעלות משותפת של קיבוצים נוספים).

הקיבוץ הקים ועדה שהוטל עליה לבחון ולבדוק את האפשרויות לשימור המבנה ולהמליץ מה לעשות בו. בין חברי הקיבוץ שעסקו בנושא: עידית אופיר וכאמור רן גולן. מבנה "הבית הגדול" הוא בעל ערך ההיסטורי רב ביותר. כאן שכן המוסד החינוכי הראשון של "השומר הצעיר". בקיבוץ היה ברור כי מבנה כזה לא הורסים ומשמרים . לבסוף החליט הקיבוץ לא לפתוח במבנה ההיסטורי מוזאון או אתר מורשת אלא לשפץ המבנה, לשמרו להרחיבו ולהפכו למשרדי מזכירות הקיבוץ לספריה ולארכיון ועוד. יש לקוות שבעתיד לא ישונה ייעודו ולא תתאפשר השכרת חדריו למחסנים ובתי עסק כפי שמקובל לעשות במבנים פנויים בקיבוצים רבים. רן גולן לא יודע לומר לי איזה סכום הושקע בעבודות שיפוץ ושימור הבניין "הבית הגדול", אולם מציין כי הכספים למימון עבודות השיפוצים והשימור הם ממקורות כספיים של קיבוץ משמר העמק. לא הכל מרוצים בקיבוץ משמר העמק ומחוצה לו מצורת שימור המבנה ההיסטורי "הבית הגדול" ובניהם אנשים שילדותם ונעוריהם שזורה בבניין מיתולוגי זה "כאן עברה כל ילדותינו וניעורנו" הם אומרים. לדבריהם היה צריך לעשות כמה שפחות שינויים בבניין ולפתוח בו מוזאון או אתר מורשת שיוקדש כולו לסיפור המוסד החינוכי לדורותיו וסיפורם של מוריו ובוגריו הרבים. חוגים במועצה לשימור אתרי מורשת סיפרו כי הקיבוץ לא התלהב מפתיחת מוזאון במקום מחשש שיגיעו מבקרים תלמידים ומטיילים ויפרו את שלוות החברים מה גם שלא הובטח לקיבוץ שהמועצה לשימור אתרים וגופים נוספים יישאו באחזקת ועלות התפעול השוטף של המוזאון.