"כבר כטייס בתחילת הדרך הרגשתי שאיני תורם כלום לכלום. לא הייתה בי שום גאווה מקצועית בניגוד לחבריי ששכבו במארבים מול הסורים ומול הפידאיונים, מארבים שהיו זרועים אש, פצועים והרוגים, בעוד אני מטייל בין חדר האוכל לקולנוע".
כבר בתחילת שיחתנו מתגלה עודד מרום כאיש ישיר ופתוח שאינו חושש לומר את אשר על לבו גם אם הדברים מנוגדים לקונצנזוס המקובל. שיחתנו מתקיימת בסלון דירתו הנמצאת במתחם דיור מוגן ברעננה. לא מכבר עקרו מרום ורעייתו ציפי מביתם המרווח בהרצליה לדירה 'פיצפונת' בת 75 מ"ר. לסיפור המעבר הלא פשוט הזה נגיע בהמשך.
לא בבית ספרנו
"נולדתי בראשון לציון, לאבא שהגיע ארצה בשנת 1925 ולאימא ילידת הארץ שהייתה מקורבת למשפחת הברון. גדלתי בשכונת 'אברמוביץ'. אהבתי את המרחבים הפתוחים, את הפרדסים, את ריח הפרחים ויללות התנים בלילות. הייתי לחלוטין ילד טבע".
את לימודיו היסודיים סיים בבית ספר "חביב", שהיה הראשון בו לימדו את כל מקצועות הלימודים בעברית. "למרות שהייתה לי תפיסה מהירה, הלימודים לא עניינו אותי והייתי מפריען גדול. רוב הזמן ביליתי בחוץ במקום להיות נוכח בשיעורים".
בסוף השביעית בתיכון נקראו הוריו של מרום למשרדו של המנהל שבישר להם כי "למרות ציוניו הטובים של עודד. הוא לא יוכל להמשיך בבית ספרנו". הוריו המודעים לאהבתו הרבה לטבע רשמו אותו לפנימיית "הדסים" ששימשה כבית ספר חקלאי. ב"הדסים" מתאהב מרום בציפי, נערה יפת מראה שגם היא כמוהו אהבה ספרים והעבירה את זמנה בקריאה בספריית בית-הספר. לימים תהפוך ציפי לרעייתו ולאם ילדיו. "היינו מביטים אחד על השנייה ללא הרף. זה היה תחילתו של רומן שנמשך עד היום".
מרום לא הפנים את הלקח מהשעייתו מבית ספר "חביב" וגם ב"הדסים" לא קיבל מרות. "את הדסים סיימתי ללא תעודת בגרות ועם ציון 4 באנגלית כי המורה עצבנה אותי והייתי כל הזמן בחוץ".