שר הביטחון
אביגדור ליברמן התייחס לרצח החייל רון יצחק קוקיא בטרמפיאדה בערד, וכתב בחשבון הפייסבוק שלו כי " הרצח של סמל קוקיא מוכיח שוב את הצורך בהנהגת חוק עונש מוות (Capital unishment / Death Sentence) למחבלים".
קיימת יוזמת חקיקה בנושא של השר ליברמן בתמיכה של חברי כנסת. היועמ"ש אביחי מנדלביט כמו היועצים המשפטיים מאז קום המדינה מתנגד להטלת עונש מוות למחבלים. (צימוקי,2017).
הדוח האחרון של ארגון זכויות האדם אמנסטי הצביע על עלייה חדה במספר ההוצאות להורג ברחבי העולם, שהרקיע לשיא של 26 שנה. לפחות 1634 איש נענשו במיתה ב-2015, 90% מהם בשלוש מדינות בלבד: אירן במקום הראשון ואחריהן פקיסטן וערב הסעודית. סין לא נכללת ברשימה מאחר שנתונים על מספר הנדונים למוות הם סוד מדינה. ההערכות הם שהיא שומרת על המקום הראשון המפוקפק.
גם מספר המדינות הכולל שבשטחן הוצאו להורג אסירים עלה ל 25 מדינות. לפחות שש מדינות חידשו את ההוצאות להורג בנגלדש, צאד, הודו, אינדונזיה, עומן ודרום סודן. בשנת 2015 נגזר עונש מוות על 1998 איש ברחבי העולם, מרביתם באפריקה, במזרח התיכון ובדרום מזרח אסיה. גם הנשיא הטורקי
ארדואן בוחן להחזיר מחדש את עונש המוות (אונגר,2013).
האם עונש המוות אכן מרתיע עבריינים ואו מחבלים ?האם קיימת שונות ביניהם? מה קורה אצלנו? ספרות רבה נכתבה על הנושא.
במרבית מדינות
האיחוד האירופי בוטל עונש המוות, רק בארצות הברית ב-31 מהמדינות עדיין קיים עונש מוות בחוקי המדינות. והמספר ההוצאות להורג בירידה.
עונש המוות מתקופת התנ"ך עד ימינו
סיפורי המקרא מתארים בריחה מתמדת מעונש המוות. עונש המוות הראשון שהוטל על אדם, האדם הראשון הומתק לעונש גלות מגן עדן וחיי צער ועמל. הרוצח הראשון לא הומת, אלא ספג עונש של גלות, וגם כאשר עמדה על הפרק המתת אנשי סדום, שהיו רעים מאוד ל ה', התייצב אברהם אבינו כסנגור מול בוראו וביקש להצילם.
התומכים בעונש המוות מעלים צידוקים רבים, כשהתכלית המרכזית היא בראיית מטרת הענישה כהרתעה. "וכל העם ישמעו וייראו ולא יזידון עוד" (דברים,י"ג,י"ב). כותב השופט בדימוס, ד"ר אבי טננבאום: "אלא שכבר לפני מאות שנים היו כאלה שהתנגדו לעונש מוות מסיבות שונות. המחלוקת היא עתיקת יומין ואף מופיעה במקורותינו. כבר במשנה אמרו רבי עקיבא ורבי טרפון " אילו היינו בסנהדרין לא נהרג אדם מעולם"(מסכת מכות פרק א' משנה י'). כבר באותה תקופה השיב כנגדם רבן שמעון בן גמליאל" אף הן מרבין שפיכות דמים בישראל" (שם). לכאורה לפחות, נימוקו של רבן שמעון בן גמליאל הוא ההרתעה."
צ'זרה בקריה האיטלקי (1735-1794) - שנחשב כאבי האסכולה הקלאסית - טבע את מונח ההרתעה בספרו "על עבירות ועונשים". הוא, הציע שהחוק הפלילי יגדיר מראש ובדייקנות את העונש הצפוי על כל עבירה. לדבריו, העבריין בכוח יירתע אם חומרתו של העונש הצפוי תהיה גדולה במקצת מההנאה הצפויה מהעבירה. הוא, גם התנגד לעונש מיתה.
סלין (Thorstin Sellin) ועמיתיו ערכו השוואות בין ארצות שבהן קיים עונש מוות לבין ארצות שבהן אינו קיים. מסקנתם הייתה שאין הבדלים משמעותיים ושעונש המוות אינו מרתיע. על מחקרים אלו קיימת ביקורת מתודולוגית בהשוואה בין המדינות.
מספר עשורים לאחר מכן מתפרסמים המחקרים של יצחק ארליך (Issac Ehrlich), בשנים 1975-1976, שמעוררים מחלוקת רבה בקרב החוקרים. ארליך, כלכלן אמריקני, מציג מודל כלכלי לבחינת ההשפעה המרתיעה של עונש המוות. הוא משתמש בטכניקה של רגרסיה לינארית, ובחן משתנים רבים כמו: מספרי מקרי רצח, פענוח מקרי רצח, מספר ההוצאות להורג, משתנים חברתיים ומשתנים כלכליים. הוא, מדד את כל מקרי הרצח וההוצאות להורג בין השנים 1934 - 1969, והגיע למסקנה כי לשימוש בהוצאות להורג יש השפעה מרתיעה יחסית לעומת כל אמצעי אחר של ענישה. כותבת ד"ר
חגית לרנאו (2016): "המאמר מסתיים במסקנה כי הניתוח הכלכלי מלמד שכל הוצאה להורג סייעה למנוע, בממוצע, בין שבעה לשמונה מקרי רצח באותה שנה".
מחקריו של ארליך עוררו ויכוח נוקב בין פוליטיקאים, גורמי משפט וקרימינולוגים. המצדדים בעונש המוות בארצות הברית הביאו את מחקריו כראיה לכך שעונש המוות מרתיע רוצחים ויש לעשות בו שימוש נרחב יותר. לעומתם, המתנגדים טענו כנגד הטכנולוגיה והמתודולוגיה בה השתמש ארליך.
החל משנת 1995 יצא גל חדש של מחקרים שעוסק בהשפעות ההוצאה להורג בארה"ב משנת 1976, השנה בה אישר בית המשפט העליון את ההוצאה להורג. בין המחקרים מעניינת גישתה של ג'ואנה שפרד (Joana Sheferd) שבחנה את ההבדלים בין המדינות השונות. היא, מצאה כי בחלק מהמדינות עונש מוות מרתיע בעוד שבחלק אחר הוא אינו מרתיע כלל ואולי אף גורם לעלייה במספר מקרי הרצח. המחקר שלה טוען כדי שעונש המוות ירתיע יש צורך במעבר "סף" מסוים. כלומר, אם מספר המוצאים להורג נמוך ומתחת לסף, עונש המוות אינו מרתיע. אם עונש המוות מבוצע לעתים תכופות הרי הוא מרתיע. המשמעות היא בעייתית, אם רוצים כי עונש המוות ירתיע צריכים אנו להוציא להורג כמות גדולה של אנשים.
בארצות הברית יש ירידה דרמטית במספר ההוצאות להורג, בשנת 2015 הוצאו להורג בארצות הברית 28 אסירים בלבד בשש מדינות מתוך 31 המדינות שבהן עדיין קיים העונש. יש הטוענים שזה נובע מצמצום הפשיעה בשנים האחרונות. סקירה משווה ומעניינת במדינות ארה"ב ניתן למצוא אצל אונגר (2013).
עונש המוות בישראל
בישראל, הופעל עונש המוות פעם אחת לפני קום המדינה ופעמיים מאז קום המדינה.
- בשנת 1938 בתקופת המנדט הבריטי הורשע מרדכי שוורץ, שוטר עברי שרצח את שותפו הערבי לאוהל ונדון לעונש מוות.
- ביוני 1948 הוצא להורג מאיר טוביאנסקי לאחר שנשפט במשפט צבאי מהיר ובלתי חוקי. בהמשך טוהר שמו של טוביאנסקי, והאחראים להוצאה להורג נשפטו.
- ב-31 במאי 1962 הוצא להורג הצורר הנאצי אדולף אייכמן על-פי החוק לעשיית דין בנאצים ובעוזריהם. ערעורו של אייכמן על הרשעתו ברצח העם היהודי בשואה נדחה על-ידי בית המשפט העליון, וכן נשיא המדינה דאז, יצחק בן צבי, דחה את בקשתו לחנינה. אייכמן הוצא להורג בתלייה בכלא רמלה.
עם הקמת מדינת ישראל ירשנו משלטון המנדט הבריטי את עונש המוות בגין עבירת רצח. בשנת 1954 שונה החוק "חוק לתיקון דיני עונשין ( ביטול עונש מוות על רצח) תשי"ד1954. המצב המשפטי בישראל הוא שעונש המוות קיים בספר החוקים בעיקר לגבי מעשי רצח מיוחדים.
השמדת עם ועשיית דין בנאצים ובעוזריהם
החוק בדבר מניעתו וענישתו של הפשע השמדת עם מבוסס על האמנה בדבר מניעתו וענישתו של הפשע השמדת עם, שקיבלה עצרת האומות המאוחדות ביום 9 בדצמבר 1948. בעניין אייכמן נפסק כי החוק לתיקון דיני העונשין (דרכי הענישה) תשי"ד, הקובע כי העונש שנקבע בדין הוא העונש המרבי, חל גם על עונש המיתה שבחוק לעשיית דין בנאצים ובעוזריהם, אף שנחקק אחריו. הצורר אדולף אייכמן נדון לתליה והוצא להורג ב 31 מאי 1962.
בגידה בשעת מלחמה
בסימן ב' העוסק בבגידה, לפרק ז' לחוק העונשין, התשל"ז1977 קבוע עונש מיתה בגין העבירות לפי סעיפים 97(פגיעה בריבונות המדינה ובשלמותה), 98(גרם למלחמה) ו-99 (סיוע לאויב במלחמה). בכל הסעיפים האלה אין זה עונש חובה אלא עונש חלופי לעונש מאסר עולם.
חוק השיפוט הצבאי תשט"ו 1955
סעיף 43 לחוק זה קובע שמונה עבירות שדינן מוות אם ורק נעברה העבירה בתקופת לחימה. רוב המעשים המפורטים בסעיף בגידה דומים לסעיפי חוק העונשין שהזכרנו.
תקנות ההגנה (שעת חרום) 1945
עונש המוות בגין רצח בפעולת טרור
מרבית החוקרים טוענים שיש לבצע הבחנה ברורה בין מתן עונש מוות לעבריינים ורוצחים לבין טרוריסטים ואו מחבלים שמבצעים פעילות טרור.
קיימת בעיתיות ואין הסכמה מלאה לגבי עצם ההגדרה של טרוריסט ואו פעולת טרור. לטעמו של סנגרו (תשס"ב) " הטרור הוא התקפה שיטתית ומכוונת על חפים מפשע, שנועדה להטיל פחד לשם השגת מטרות מדיניות".
אונגר (2016) כותב שהאופי ה-פרסונלי של הרצח הוא ככל הנראה המאפיין הבולט ביותר של הרצח הטרוריסטי. הרצח הטרוריסטי מתאפיין בעידר זיקה בין הרוצח לקורבן. הקורבן שנבחר נבחר באקראיות גמורה, ואין לו כל תרומה להתרחשותו של הרצח, זולת היותו חלק מקבוצה שבה נאבק הטרוריסט. הרוצח הטרוריסטי מבטא שימוש חמור וקיצוני בחיי אדם כאמצעי להשגת המטרה. בניגוד לרצח הרגיל, הרצח הטרוריסטי לא נועד להתגבר על הנרצח או לחסלו אלא לעשות שימוש בחייו כדי להשפיע על אחרים. הטרוריסט מנהל מלחמה טוטאלית על החברה שעליה הוא קורא תיגר, ובשל כך, כל אדם בעיניו הוא מטרה לגיטימית.
בנימין נתניהו (1987) כותב בספרו " תינוק הוא טרף כשר, הרי בסופו של דבר ייתכן, שיגדל ויהיה חיל. הוא הדין לגבי אמו של התינוק, היא עלולה ללדת את "החייל" שלעתיד לבוא, הטרוריסט לא יחוס על איש: תינוק כזקן, גבר כאשה, אזרח כמנהיג"
פרופ' בועז סנגרו (תשס"ב) מנתח במאמרו את סוגיית עונש המוות. במסגרת הניתוח הוא מציג טיעונים של בעד ונגד עונש מוות בגין רצח בפעולת טרור:
טיעונים בעד:
- עונש מוות הוא גמולו של מבצע הרצח הטרוריסטי
- בלתי אפשרי לקיים עונש של מאסר עולם לטרוריסט במדינת ישראל
- שלילת יכולת הטרוריסט לשוב ולרצוח
- חובת המדינה להגן על אזרחיה
- כליאת טרוריסטים - הזמנת חטיפות של ישראלים ויהודים
- הסכנה של לקיחת החוק בידיים
- דעת הקהל כמשקפת את תפיסת החברה באשר לתועלת שבעונש מוות לרוצחים טרוריסטים.
טיעונים נגד:
- יהיה בלתי אפשרי לבצע את גזר הדין: ממשלת ישראל תאלץ להחליף את הנדונים למוות בבני ערובה, שבויינו שיימצאו בידי המחבלים בעת ההוצאה להורג יירצחו, יופעלו על ממשלת ישראל לחצים בינלאומיים קשים.
- עונש המוות יסב נזקים למלחמה של מדינת ישראל בטרור: הטרוריסטים לא ייכנעו עוד, המוצאים להורג יהפכו ל "גיבורים קדושים" ולמודל לחיקוי, עונש המוות יביא להקשחת ארגוני המחבלים, עמדת אנשי הביטחון ומערכת הביטחון.
- עונש המוות עלול לגרום הפליה בין יהודים וערבים
- עונש המוות יסב למדינת ישראל נזקים מדיניים
הסוגיה של עונש המוות היא מאוד מורכבת. חייבים לעשות הבחנה בין גזרי דין של מיתה לעבריינים פליליים בעיקר רוצחים לבין גזרי דין של מיתה לטרוריסטים ואו מחבלים.
מרבית העוסקים בתחום הענישה הפלילית סוברים שאין מקום להרתעה באמצעות עונש מוות. אלסטר (2016) מצטט פרופ' לקרימינולוגיה מאוניברסיטת קולורדו בארצות הברית שטוען " הנתונים מראים כי ההרתעה, שבחוגים רבים היא הצידוק החזק ביותר לעונש המוות, מתגלה במערומיה כאשר אלו המוכשרים ביותר להעריך זאת בוחנים אותה מקרוב... כל הצדקה אחרת לעונש המוות מתחוורת בהשוואה לנזקים הכלכליים, לשרירות שבו, להוצאות להורג של חפים מפשע ולהסטת משאבים מדרכים יעילות יותר להפחתת הפשע ולסיוע לקרבנות".
גם לגזרי דין מיתה למחבלים יש דעות שונות, יתרונות בצד חסרונות והם כבדי משקל (סנגרו, תשס"ב). הצגנו את המדינות שמשתמשות בצורת ענישה זאת, האם נרצה להופיע ברשימה זאת?
הפוליטיקאים, (הרשות המבצעת והרשות המחוקקת), חייבים ללמוד היטב את הנושא, קראו את מאמרו המקיף של פרופ' סנגרו ואת הסקירה של אונגר מהלשכה המשפטית של הכנסת לפני שאתם יוצאים בהצהרות פופוליסטיות, ואו ניגשים לחקיקה שכזאת!