רואים לו לכדור-הארץ

הסיפור הראשון, למשתמט, מתאר הווי חיים מונוטוני וחסר תוחלת של אנשים לא מאושרים, אך הרעיונות המשעשעים שעליו הוא נשען, כמו מוחקים את הפן הטרגי. סיפור זה עובד על-ידי גליה אבן-חן לסרט קצר, וכך היא מסכמת את תוכנו: על מה הסרט? שני פגועי נפש עובדים במועדון תעסוקתי: היא מציירת והוא מכין עציצים. הם חושבים שחייהם מבוזבזים ומחליטים להקים משרד, המלמד חיילים ומילואימניקים איך להתחזות לפסיכים ולהשתמט מהצבא. האם יצליחו? ¹. הסרטון מסתיים בפגישה מחויכת, ידידותית ורגועה בין אופק ואשרת, שני פגועי הנפש, לבין השוטרת שבאה לעצור אותם על הקמת המשרד להשתמטות. בסיפור הכתוב, זוג השוטרים, שבא לעצור את אופק ואשרת, אומנם משחררים את השניים מהאזיקים, אך לא נהיר כלל אם אופק אושרם מובטח. זוג מקימי המשרד עברו ממציאות שגרתית אחת למציאות שגרתית שנייה. אך האם הבריאים והשלמים מרוצים מחייהם ומשוחררים מכבליהם? השתלבות במעגל העבודה מבטיחה אופק ואושר? טשטוש תחומים מעניין נוצר בסיפור בין פגועי הנפש שכמו כלואים באילוצי מחלתם לבין הבריאים שנאלצים להתגייס מי לשירות סדיר, מי למילואים, מי למשטרה. חזותם החיצונית של לקוחות המשרד לא מתוארת באופן מחמיא יותר מאשר זאת של החולים המחלימים, שהתרופות הפסיכיאטריות גורמות נזק למראם. טשטוש התחומים מתבטא באופן מיוחד בסצנה שבה עולה אשרת עם הלקוח הראשון, "תיכוניסט רזה ומצ'וקמק", על השולחן שעליו פיזרה קודם חרקים. את הסצנה הזאת הוא אמור להציג שנית, לבדו, מול הפסיכיאטר הצבאי כדי להשיג פטור. אשרת מלמדת אותו לספר לפסיכיאטר שהוא עושה לחרקים טירונות ומחנך אותם להיות חיילים טובים ונאמנים למולדת. וכך, הבריא, הנורמטיבי והחולה החריגה, עולים שניהם ביחד על השולחן ומפזמים פה אחד "שמאל, שמאל, שמאל-ימין-שמאל", לאוזני החרקים שמסתובבים להם על השולחן ועל הרצפה. ומצב זה ממשיך גם בסוף הסיפור, כך שאי-אפשר שלא לחשוב על מסרו הפסימיסטי. בריאים וחולים מצטופפים על פני כדור-הארץ בכלא אחד, כמו חרקים, ומשתדלים להימלט ממנו, כל אחד בהתאם ליכולתו. ויכולתם של החולים, מעברו השני של המתרס, אף חזקה יותר מזו של הבריאים. הסיפור אינו מסתפק בטשטוש תחומים, אלא אף הופך תפקידים. אופק ואשרת מפגינים יתרונות, מקבלים לקוחות ומדברים אליהם כמו בעלי מקצוע מיומנים. המטופלים הופכים למטפלים, הפונים אל לקוחותיהם בשאלה האופיינית "מה מביא אותך אלינו?", נותנים עצות, מכוונים, מנחים וגובים תשלום. הסיפור מבטא את רצונם של אלה שנפלטו מהצבא בעל כורחם להשתלב חזרה במעגל החברתי, למצוא לעצמם פרנסה ולהביא לאחרים תועלת, וזאת תוך הפגנת יכולת כתיבה אירונית-מקורית, המבליעה ביקורת על האבסורדיות הפושעת שבה ארגנו תושבי כדור-הארץ את החיים בו: "זה לא מוסרי לאפשר לאנשים בריאים להשתמט מהצבא", אמר אופק חלושות. "ולשלול חרות בתקופת השירות?", התעצבנה עליו אשרת, "ולשלוח אנשים בריאים למוות או לנכות, זה כן מוסרי?" (עמ' 10).

מזל טוב! הוא סיפור פואנטה העוסק בסוגיית הקנאה והבגידה בקרב זוגות מבוססים הגרים במגדלי יוקרה על-רקע סאטירה חברתית פוליטית על המציאות הישראלית. הדוברת, ראש צוות במשרד היי-טק בבנק, נשואה לגבר מושך, נינוח, מיטיב לרקוד ומצליח, אם לילד. בן-זוגה מפגין אורח מחשבה מתקדם ומאפשר לה לצאת להופעות של זמרים ישראלים עם הבעלים של המכולת היוקרתית של השכונה, גבר צעיר ומושך גם הוא, שנראה כמו דוגמן צמרת. על מנהל השיווק שמעוניין בה בעבודה היא מוותרת מלכתחילה, ודווקא פליט אומלל מדרפור, הנמצא במתקן הכליאה "חולות" כמו גם עמית לעבודה שסופג השפלות בלי סוף בשוק הפנויים פנויות, באים אצלה בחשבון. סיפור מהודק ביותר, שני מצליחנים מול שני עלובי חיים, הידוק שקיים אגב גם בשאר הסיפורים, ולו גם באלה הנראים לכאורה הזוים ותלושים. הדוברת מחפשת דווקא את ניגודו של בן-זוגה המרשים, שבבית מתגלים גם חסרונותיו.

אסטרונאוטית כחול לבן הוא שיר הלל דמיוני ומרקיע שחקים לאישה מציאותית - אליס מילר שפרטים מדויקים מחייה נרשמו בו בקפדנות. אליס מילר התפרסמה בישראל כאשר ב-1994, כשהייתה עתודאית בת 23, עתרה לבג"ץ כדי לחייב את צה"ל לפתוח את המבדקים לקורס טיס גם לנשים. אליס מילר, שברשותה היה כבר רשיון טיס אזרחי, לא התקבלה לקורס טיס בצה"ל, אך מהלכה נגד העולם הגברי-מצ'ואיסטי הוכתר בהצלחה בכך שפתחה את הדלת לנשים אחרות. אליס מילר לא הגשימה, כאמור, את שאיפתה להיות טייסת בצה"ל וגם לא את זו, הידועה פחות, להיות אסטרונאוטית. עם זאת, הישגיה האחרים כמהנדסת אווירונאוטיקה בחיל-האוויר שבו שירתה כ-10 שנים והשתחררה בדרגת רס"ן, כפעילה אקולוגית וכמתנגדת לאלימות, על-רקע חייה הלא שגרתיים, בין כפר הנופש שהקימה עם בן-זוגה ההודי בהרי ההימלאיה לבין קיבוץ חוקוק בישראל, הפכו אותה לגיבורת תרבות בעיני גליה אבן-חן. התפתחותה של אליס מילר, החל מרצונה להשתלב במערך הלוחמה הצבאי ועד לשאיפתה לפעול למען השלום במסגרת תפקיד הנהגה פוליטי, הגבירה, ללא ספק, את הערצתה של גליה אבן-חן ליזמת שוברת המוסכמות ומגשימת החלומות, לירוקה הפציפיסטית. בנוסף לפרטים אמיתיים מחייה של אליס מילר, הסיפור מעוגן בתקופה מוגדרת שבין 2011 לבין 2013, על-רקע מדיניותם של אובמה, נתניהו ואיום הגרעין האירני. עם זאת, אסטרונאוטית כחול לבן הוא סיפור פמיניסטי חריף הכולל מחאה חברתית וסאטירה נועזת על הומופוביה, וכל זאת בעזרת אלמנטים של מדע בדיוני וספרות ריגול. הסיפור יכול להיקרא גם כפרודיה על סוגות אלה שגליה אבן-חן מעבדת אותן ברוטב אישי ביותר. אפרת מוחמד הייתה טייסת בצה"ל ואסטרונאוטית ישראלית שנפלה ברשתו של מרגל אירני פוליגלוט, ומכאן שם משפחתה. המרגל הוליך אותה שולל והקים איתה משפחה כדי שיוכל בעזרתה להיכנס לשורות נאסא. אפרת מוחמד שרומתה בחייה הפרטיים קוראת לעזרתה לאליס מילר, שלא עלה בידה להיות טייסת בצה"ל ואסטרונאוטית, אך מעולם לא נפלה לשום מלכודת פתאים, במקרה זה פתאיות.

יובל מהסיפור האפונימי דומה מאוד להילה בֶּר, גיבורת ספר הפרוזה הראשון של גליה אבן-חן, עובדות מהדמיון ². כמו הילה, שפנטזה על עידו שחר, דמות ספרותית שעוצבה לפי דודו טופז המציאותי, כך גם יובל מפנטז על אורנה בנאי, הננקבת, היא, בשמה. יובל אומר על השחקנית משפט משמעותי ביותר: כמה דמויות שהבחורה הזאת מחליפה, ממש קרנבל. (עמ' 51). המקור למשיכתו של יובל אל אישה המחליפה זהויות נמצא כנראה באישיותו הנזילה שלו עצמו. כמו הילה בר, שמייצרת לעצמה קרנבל (למורת רוחה של אשת המקצוע המטפלת בה), כך גם יובל זורם מהמציאות לפנטזיה וחוזר חלילה בלי להבחין בגבולות ביניהן. כמוה גם הוא מחפש בת-זוג מתאימה כדי לחצות אתה את החיים ולרצף את הבית בילדים. המרצה שלו באוניברסיטה לאגדות ולפולקלור, דמות אימהית, מעוררת את תקוותו ולרגע נדמה שהחציצה האכזרית בין המציאותי להמצאתי, המתערבבים בנפשו, תטפח על פניו. אך לא. בניגוד למצופה, משאלותיו של יובל מתגשמות כשהוא פוגש בדמות אימהית אחרת, הכלאה של אורנה בנאי והמרצה לאגדות, שמתאהבת בו ממש. האושר קיים ולא רק בסיפורי הילדים. מישהי פתחה לו את הדלת כשזמזם לה באינטרקום, שבתחילת הסיפור השמיע באוזניו קולות סירוב. גבר ואישה אומרים לו שניהם שהם לא פותחים. בסוף הסיפור חוזרים שוב קולות של גבר ואישה, הפעם הוריו, שקופצים מאושר על שבנם מצא סוף-סוף מישהי שמתאימה לו בכל המובנים. הפלא התרחש, יובל הבודד מצא את נסיכתו, המציאות התמזגה עם סיפור האגדה. חולצות הקטיפה שלובשת תמיד מאי, אהובתו של יובל, מזכירות ברכותן את כריות הספוג שבהן מודגשות כתפיה של לאה בר, אימה של הילה מהרומן עובדות מהדמיון. יובל חיפש אהבה המכילה רכות והדרכה ומצא אותה בדמותה של מאי, אלמנת מלחמה (שוב רמז לנזקי המצב הפוליטי) ואימא של רותם. מאי, שאנגלזה את שמה, מלמדת אותו שפה חדשה, מורה לו כיצד לזרום עם שמו ועם חייו. יובל מכבה את הטלוויזיה כשדמותה של אורנה בנאי ניבטת ממנה. הדמיון מפנה מקום למציאות. מאי - אימא, מורה, אהובה, נמצאת אצלו, בדירתו ורוחצת, מטהרת אותו כדי שיוכל לפתוח אתה בהתחלה חדשה. ומה יהיה עתידם, האם סיפור האגדה ימשיך לפי הסוף הידוע, ימים יגידו.

יובל מהווה את ניגודו של למשתמט, ועוד יותר מכך את זה של רואים לו לכדור-הארץ, שבו דודו בת ה-37, הדוברת הראשית, חוזרת לבית הוריה אחרי תקופת אשפוז יומי, שבה נרפאה מהמצב הפסיכוטי בו שקעה, אך לא מבדידותה. הנובלה מספרת על אשפוז יום פסיכיאטרי המאגד קבוצת פגועי נפש שלא הכירו קודם-לכן. חברי הקבוצה משתתפים בסדנות תנועה, יוגה, ביבליותרפיה, אמנות ועוד, בנוסף על הטיפול התרופתי החדשני שרושם להם הפסיכיאטר הצעיר והקירח. הקורא מתוודע להווי יומם, להפרעותיהם הקלות יחסית ולז'רגון בית-החולים, שיכול להיקרא, אגב, גם כמו חיקוי פרודי שלו. הנובלה נותנת את רשות הדיבור למטופלים ולמטפלים, אך מסופרת מנקודת המבט של דודו, שצופה ומנתחת את עצמה, סביבתה, עברה וההיסטוריה המשפחתית שלה. מקום נרחב שמור להוריה של דודו שגם הם מדברים כל אחד בתורו ומספרים על עצמם, פגישתם והרקע ממנו באו. טשטוש תחומים מעניין נוצר בין הקיבוץ שאותו עזב אביה של דודו בהשפעת אמה לאחר נישואיהם לבין הקבוצה הטיפולית בה משתתפת בתם. זוג ההורים מזכיר בתכונותיו את הוריה של הילה בר מהרומן הקודם של גליה אבן-חן, עובדות מהדמיון. הנובלה רואים לו לכדור-הארץ מזכירה את הרומן עובדות מהדמיון גם בהצמדת כפילים, מחליפים או לחשנים, לנפשות הפועלות, הכפלה המתבצעת בשתי היצירות. ברומן היו אלה מחליפים ששינו את מראם באופן מלאכותי כדי להתאים למודל המקורי ³. בנובלה זהו דמיון פיזי שקיים מלכתחילה המניע את דודו לראות בכמה מחברי הקבוצה לחשנים של מנהיגים פוליטיים. בחור תמים ודכאוני בשם אילן, הדומה לג'ורג' בוש בקסמו ובלבושו, הוא בעצם הלחשן של הנשיא האמריקני. אילן מנווט את הנשיא ויועץ לו מה לומר ומה להחליט. בחורה חרדתית בשם ניצן, כהת עור, רזה ויפה, הדומה לקונדוליזה רייס גם בגמישותה הסקסית, היא הלחשנית של היועצת המפורסמת לביטחון לאומי שמינה ג'ורג' בוש. דודו עצמה, ששמה הגברי אומר דרשני, היא הלחשנית של אבו מאזן ועליה רובצת, אם כך, האחריות למניעת פיגועים. הקבוצה הטיפולית הופכת עבור דודו למעין ועידת פסגה של מנהיגי העולם, הקובעת את פניו וגורלו. כפי שהסיפור אסטרונאוטית כחול לבן מעוגן בשנת 2012 ובאירועיה, גם גם הנובלה רואים לו לכדור-הארץ מעוגנת בשנת 2005 ואירועיה. שני חברים נוספים בקבוצה, הבלונדיני ובעלת הכרס והמועקות, מזכירים לדודו את הוריה ומבליטים את יחסה הדו משמעי אליהם. דודו, שמבחינה בסתירותיהם הפנימיות ובחולשותיהם האנושיות, מגדילה ומרחיבה אותן, בהשפעת המצב הפסיכוטי, לממדי ענק וטווה קונספירציות ממוחה הקודח. ביקורתיות היתר של האב ויצר הנקמנות של האם מתנפחים לכוחות-על שבהם משתמשים ההורים כדי להרעיל בארות, לפגוע באויבים ולהפיץ מחלות ומגיפות. הסיפור מעורר שאלות, תמיהות וספקות ביחס למקום דמויות ההורים והעבר המשפחתי בהופעת מחלתה של הבת. דודו נגררת אומנם להסברים תלושים ותיאוריות קשר מופרכות בנוגע לעצמה ולסובב אותה, אך בעת ובעונה אחת מביטה בעין חדה בסגל המטפל ומסיקה מסקנות מפוקחות. הנצפית והמאובחנת הופכת לצופה ומאבחנת. טשטוש התחומים החל בין המטופלת למטפלים מגיע לשיא כשהפסיכיאטר של הקבוצה כמעט משתכנע מהיקשיה של דודו ורואה גם הוא בהוריה מרעילי בארות. הפסיכיאטר, כה קרוב למטופליו, מכיר תודה לדודו ולשאר המאושפזים על כך שהם משתפים אותו במתחולל בנפשם: החולה משולה בעיניי לנוסעת, הממריאה מנמל תעופה א' ונוחתת בנמל תעופה ב', ובמהלכן של כמה שעות באוויר היא מחליפה הכול: גאוגרפיה, אקלים, תרבות, שפה, מנטליות, הכל. (עמ' 129). מה שאני מנסה להגיד הוא, שבדרך חזרה החולה הופכת אותנו לשותפי סוד, וכך אנחנו זוכים לחוות רגע נדיר, מיוחד במינו שבו שתי פרשנויות סותרות של המציאות מתקיימות זו לצד זו. (עמ' 130-131). ובנוסף על הפסיכיאטר הקירח, כך גם קוראים רבים מכירים לגליה אבן-חן תודה על פרשנויותיה השונות והמגוונות לעולם האבסורדי שלתוכו הוטלו. בעיצומו של התקף פסיכוטי, כשהחולה נמצאת במטוס הממריא, אין לה עדיין שפה כדי לתאר את המציאות החדשה. אך משנחתה וירדה ממנו, היא מוצאת כלי ביטוי. וגליה אבן-חן מצאה את דרכה שלה כדי להביע את קורותיה, מפנים ומחוץ, וכך לשתף גם את אלה שאינם נמנים עם הסגל המטפל בעולם מרתק, מסתורי ומוכר, זר ולא זר. וגם בטקסטים - שירה וסיפורת, שאינם קשורים לחוויות ההמראה, היא מענגת את הקורא בנקודות מבטה החדות והמשעשעות.

1. "למשתמט", סרטון קצר של גליה אבן-חן, באתר יוטיוב 2. אורנה ליברמן, על הרומן "עובדות מהדמיון"/גליה אבן-חן, באתר אימגו, 25 במאי 2015 3. אורנה ליברמן, "נצח יחסי" - ספר שירה חדש, באתר ניוז 1, 2 בינואר, 2017 גליה אבן-חן, רואים לו לכדור-הארץ, ספרא, 2017, עורך הספר: אמתי צמרת, הציור בשער: טל סלוצקר, שידור מחשבות לתום. במהדורה אלקטרונית: בית אוצר לדף הספר באתר צומת ספרים: לדף הספר באתר בית אוצר: הביקורת התפרסמה לראשונה באתר אימגו