במידה ואכן נעשתה בחירה מושכלת ונחליט לבחור את הפירות היבשים אשר לא עברו שינויים ותיסופים כימיים (על-ידי קריאה של תוויות המזון), נוכל ליהנות מיתרונותיהם הבריאותיים.
העובדה שפירות יבשים מכילים סוכר באופן מרוכז, יצרה חשיבה הגיונית כי אכילת פרי מיובש מעלה את כמות הסוכר בדם באופן דרסטי, אולם מחקרים מראים, כי דווקא הפיק בעליית הסוכר בדם היא נמוכה עד בינונית וזאת כנראה עקב העובדה שהוא מכיל כמות רבה של סיבים תזונתיים, תרכובות פנוליות, וטאנינים אשר פועלים גם כאנטי אוקסידנטים אשר מסייעים לנו לשמור על סטטוס בריאותי תקין.
בנוסף, צריכה של 40 גרם ביום (הנחשבים כשתי מנות פרי) של פירות יבשים מספקת כמות של מעל ל-9% מצריכת הסיבים היומית הנדרשת - כאשר הסיבים ידועים כמסייעים לפעילות מעיים תקינה, וכ-4% מצריכת האשלגן הנדרשת - כאשר אשלגן ידוע כמסייע בהורדת לחץ דם ובתפקוד לב תקין.
בנוסף לכך, למרות הכמות הקלורית הגבוהה יותר המצויה בפירות יבשים, מחקר אשר השווה בין אנשים הצורכים פירות יבשים בכמות של 1/2 כוס מדי יום לאנשים אשר לא צורכים אותם מצא, כי אנשים אשר צרכו פירות יבשים צרכו כמות פחותה של שומנים מוקשים, סוכרים מוספים ואלכוהול. בנוסף לכך, אפילו נמצא כי הן המשקל והן היקף המותן (אשר מהווה מדד להשמנה מורבידית) היו נמוכים יותר בקרב צורכי הפירות היבשים.