שני סרטים שונים כל כך זה מזה מועמדים השנה לאוסקר: "חוטים נסתרים", של הבמאי פול תומס אנדרסון ו-"3 שלטים מחוץ ל-אבינג, מיזורי" של מרטין מקדונה.
לפי "עגבניות רקובות" (אתר ביקורת סרטים) הביקורת החיובית של המבקרים המקצועיים על הסרט "חוטים נסתרים", היא 91% בעוד שביקורת הקהל היא 69%, וזה אומר הכל: המבקרים "אניני הטעם" מתפעלים מסרטו של אנדרסון הקבוע בשנות ה-50 של המאה שעברה, על מעצב אופנה לונדוני, שמרן ומקובע, שלא זז מהרגליו. הקהל הרחב פחות מתלהב מהסרט שצילומיו אומנם מרהיבים אבל הקצב איטי והנושא, כן הנושא, טריוויאלי כל כך: אדם שכל עולמו הוא השמלות שהוא מעצב, האוכל המדויק שהוא מבקש והמשמעת חסרת הפשרות שהוא דורש מהעובדות, התופרות שלו וכל מי שסובב אותו. ואמנם, חברתו, שלימים נעשית אשתו, בהתפרצות חד-פעמית מטיחה בו שהוא קטנוני ומקובע והיא לא יודעת מה היא עושה שם, איתו. אפשר לטעון כי הסרט הוא על יחסים בין אישה וגבר, כיצד האישה מצליחה לבסוף "לאלף" אותו, אבל על כך ראינו כבר סרטים יותר מעניינים.
"3 שלטים מחוץ ל-אבינג, מיזורי" זכה ב-93% ביקורת מקצועית ו-87% ביקורת הקהל. זהו סרט המכה בצופה בכל הכוח, בברוטליות, כפי שעושים הגיבורים עצמם. גם אם הסרט הוא משל (מוגזם במקצת) על המציאות בעיירה שכוחת אל במיזורי, אחת המדינות הנחשלות, לכאורה, בדרום ארה"ב, הדמויות וההתרחשויות נראים כל כך מציאותיים, הן בגלל המשחק המעולה של השחקנים, והן בגלל הקירבה למציאות עצמה, כפי שרבים חווים אותה בדרום ארה"ב. הגזענות נגד השחורים ונגד כל מי ששונה (הגמד), הכוחניות של המשטרה והפחד ממנה, הדעות הקדומות וכל הרעות החולות שולטים שם.
הגיבורה המובילה את הסיפור, מגולמת על-ידי השחקנית הנפלאה פרנסיס מקדורמנד, אשתו של הבמאי יואל כהן, אחד משני הבמאים האחים כהן, שכבר זכתה באוסקר בסרטם "פרגו". מאחר שהמשטרה לא מנסה לפענח את אונס ורצח בתה הצעירה, היא מחליטה לשכור שלושה שלטים בכניסה לעיירה שמביעים את דעתה על מחדלי המשטרה. הדבר מעלה את זעמם של השוטרים, ובראשם מפקד התחנה, שמנסים להצר את צעדיה ולפגוע בה בכל דרך אפשרית. אחד השוטרים מוצג כדמות אינפנטילית במיוחד, עדיין גר עם אמו ומקשיב לעצותיה, אלים ומרושע. באופן לא משכנע במיוחד הוא משתנה לבסוף, לא לפני שעבר מסכת יסורים, מעין קת'רסיס ל"זיכוך נפשו". לעומתו, מפקד המשטרה החדש הוא אפרו אמריקני, למגינת ליבם של השוטרים הגזענים בתחנה, ישר וחסר פניות, אנטיתזה למפקד הקודם ולתדמית המשטרה שם.
סוף הסרט אניגמטי ופתוח לפרשנות. הגיבורים לא בטוחים שהם מעוניינים בנקמה. לדבריהם, הם יחליטו מה לעשות בהמשך הדרך, וניתן להבין שיחזרו בהם. כלומר, העולם לא רע כל כך...
אין ספק שפרנסיס מקדורמנד ראויה לאוסקר על משחקה זה. היא לא מסוג השחקניות שנבחרו בגלל יפין, ולכן ברור שזכתה בתפקיד בזכות אישיותה וכשרונה הקולנועי.
אשר לפרס השחקן הראשי בו מועמד דיי-לואיס, אין זה הסרט בו נרצה לזכור אותו. הוא כבר זכה באוסקר בסרטים "לינקולן", "כף רגלי השמאלית" ובסרט "זה יגמר בדם" ובמועמדות לאוסקר בסרט המופת "כנופיות ניו-יורק" ו"בשם האב", בהם גילם דמויות חזקות ובלתי נשכחות.
את פרס שחקנית המשנה הטובה ביותר אפשר בהחלט להעניק לשחקנית הבריטית לסלי מנוויל המשחקת את אחותו של מעצב הבגדים הנרגן: הנויאנסים הדקים במשחקה, בין נוקשות לחיוך אירוני, בצדק ייזכו אותה בפרס.
לסיכום, נראה מעל כל ספק כי כיום לנושא הסרט יש משמעות חזקה יותר מכל גינוני משחק וזוויות מצלמה. סרט המעלה באומץ ובנחישות שאלות קיומיות של זהות, ג'נדר, מעמד "האחר" בחברה, שלילת האלימות, חזקה עלינו שיקבל את המקום הראוי לו, מה גם שבמקרה זה, הסרט "3 שלטים מחוץ ל-אבינג, מיזורי" הוא סרט מעולה הראוי לאוסקר.