התערוכה החדשה "בסוף מערב", שבמוזאון לתרבות האיסלאם ועמי המזרח בבאר-שבע, היא זיכרון היסטורי וקול של געגוע למורשת הענפה של תרבות צפון-אפריקה, המוסלמית והיהודית כאחד. בתערוכה מוצגים פרטי אמנות ואומנות מסורתיים מהאיזור, ששיקפו את הרבגוניות התרבותית והאתנית בארצות המגרב, וחלקם אף מצביעים על השפעת הקולוניאליזם האירופי על אותן מסורות. לצד אלה מבטאת התערוכה כמיהה להמשכיות תרבותית בעבודותיהם של אמנים ישראלים כמו ז'אק ז'אנו, אייל אסולין, מירב פלג ופנינה ברקאי, שלהם מיוחס קשר ביוגראפי למורשת הצפון-אפריקנית. אוצרת התערוכה, ד"ר שרון לאור-סירק, מציגה בה פרטי אמנות וחפצים מסורתיים מהמאה ה-19 עד תחילת המאה ה-20, לצד עבודות עכשוויות של אמנים ישראלים, שלהם יש קשר ביוגראפי הדוק לתרבות היהודית הצפון-אפריקנית, ובמיוחד למרוקו. החלק המרכזי בתערוכה מוקדש לחפצי,אמנות וכלים מסורתיים מאוספו הפרטי של ד"ר דוד רואש, יהודי אלג'יראי שהיגר לצרפת וששם לו למטרה לשמר ולכבד את התרבות הצפון-אפריקנית המפוארת. האוסף המיוחד נוצר בזכות אחיו, ד"ר רוברט רואש, המתגורר בנגב, ושיצר קשר עם המוזאון בבאר-שבע בין הפריטים בתערוכה בולטים תכשיטי-נשים, ששימשו כאביזר-קישוט, אך היו גם סימן למעמד כלכלי וסמלי; קמעות, שיוחסו להם כוח מאגי נגד עין הרע בקהילות האיסכמיות והיהודיות כאחד.

זיקה עמוקה

כל המוצגים בתערוכה הושאלו מאוספים פרטיים ומאוסף מוזאון ישראל. האמנים הישראלים ז'אק ז'אנו, אייל אסולין, מירב פלג ופנינה ברקאי, בחרו לבטא]בשפת האמנות את הזיקה העמוקה שלהם למורשת ולמסורת התרבותית שממנה באו, וכמו גם את הכמיהה להמשכיות תרבותית של יהדות צפון-אפריקה. חלק מהפריטים משקפים את השינויים באמנות המסורתית, שחלו בהשפעת הקולוניאליזם האירופי. היחסים הבעייתיים בין צפון-אפריקה לצרפת כיום משתקפים בעבודתו של האמן האלג'ירי-צרפתי עאדל עבד אסאמד, "נוף-אוקיינוס. לעומתו, אמן הפיסול, אייל אסולין, יצר לרגל התערוכה שתי עבודות חדשות, שבאמצעותן הוא מציג את החשיבות התרבותית המיוחסת לזהב ולתכשיטים כפריטים מסורתיים, בעלי משמעות סמלית ורוחנית בתרבות הצפון-אפריקנית. שמלות-כלה מסורתיות, מרשימות ואותנטיות, מארצות המגרב, המוצגות בתערוכה, מתכתבות עם עבודותיהם של אמנים עכשוויים. מירב פלג, אמנית היוצרת בנייר, יצרה במדיום זה את "השמלה הגדולה" שלה, כמחווה וגעגוע למסורת התפירה והעמלנות המפוארת של נשות הקהילה, בהן בנות-משפחתה, בהכנת בגדי הכלה לאורך דורות. ז'אן ז'אנו, יליד-מרוקו, הוא אמן פיסול שמתכתב עם המקורות ומציג סתערוכה שתי עבודות. אחת מהן, "הללויה", מרמזת על הקדושה שיוחסה לבגדי החתונה, וגם מסמלת את התכריכים שנהגו ללבוש מתחת לבגדים, לזכר חורבן-ירושלים. פנינה ברקאי, גם היא ילידת-מרוקו, יוצרת כלי-קרמיקה, בהשראת כלי הבישול המסורתיים של אמה, עם הסמלים והצבעים מהמורשת המרוקאית, לצד שילוב מוטיבים עכשוויים וארץ-ישראלים.