מר גרין העולה בתיאטרון בית ליסין הוא מחזה מבריק ומרגש, מצחיק וקולח בביצוע שני שחקנים משובחים: גדי יגיל ועידו רוזנברג. המחזאי האמריקני ג'ף בארון כתב את המחזה שעלה בהצלחה בניו-יורק וברחבי העולם והעוסק בישיש יהודי נרגן ובעל דעות קדומות הנאלץ לארח בדירתו צעיר שנידון לעבודות שרות. הצעיר רוס גארדינר, העובד בחברת אשראי, נסע במהירות מופרזת וכמעט דרס את מר גרין שזינק לכביש. השופט גזר עליו להתייצב אחת לשבוע למשך חצי שנה בביתו של גרין ולסייע לו במטלות הבית, לאחר שנותר בודד עם מות אשתו. גרין מסרב לקלוט את רוס בדירתו המבולגנת, אך לאט-לאט נשבר הקרח והשניים לומדים להכיר ולהוקיר זה את זה, עד שמסתבר לגרין כי הצעיר הוא הומוסקסואל, והוא מפגין כלפיו ניכור ובוז. התפנית בעלילה מתרחשת כאשר מתבררים סודות מחיי המשפחה של מר גרין והסיום המרגש, פותר את כל הבעיות. המחזה נשען על דו קרב של מילים ודיאלוגים שנונים בין הצעיר לבין הדייר הזקן, הנראה כנבער מדעת וולגרי וגזען. אולם, המסכות מוסרות והאמת והתבונה מגיחים ומאירים את השמים הקודרים.

אפיזודה מפתיעה

גדי יגיל מגלם להפליא את דמותו של מר גרין. הוא נהדר במשחק של זקן קנאי ועקשן, המדשדש עם נעלי הבית שלו ומסרב להשכין סדר בחפציו המבולגנים. גדי יגיל נוסך עצב ותוגה מהולים בצחוק ודמע במארג של משחק מקצועי ומענג. עידו רוזנברג המעולה מגיש משחק משובח כצעיר הנאלץ לחיות עם דעות קדומות גם בקרב בני משפחתו וגם במגעיו עם מארחו הטרחן. עידו הוא שחקן מוכשר ומשחקו מותיר רושם עז ומוצלח. המחזה מתובל באמרות שפר ביידישקייט מפיו של יגיל-גרין והוא מתענג על המרקים שמביא לו רוס-עידו וגם רווה נחת ממנות חמין וצימעס. הדעות הבלתי סובלניות שלו כלפי אנשים השונים ממנו מתנקזים בהמשך העלילה הקולחת ועם אפיזודה מפתיעה עד לסיום מרגש שבו כמובן נפתרים כל הצרות ומשברי הבדידות של הזקן. נתן דטנר ביים את ההצגה במקצועיות ובכישרון והיטיב לנווט את צמד המקצוענים במסלול של חוויה תיאטרלית מעוררת אהדה שמעלה לחלוחית של עצב וצחוק במקביל. התרגום של עידו ריקלין הוא קולח ועכשווי. התפאורה של אלכסנדרה נרדי היא מוצלחת מאוד. אורן דר עיצב את התלבושות הראויות של הצמד וליאור רונן אחראי למוזיקה המקסימה. עדי שימרוני עיצבה את התאורה הנאותה.