בעיר העתיקה של בית שאן, ברחוב שטורמן, סמוך לציר ירושלים טבריה (כיום שד'
מנחם בגין) פעל שוק הפירות והירקות המרכזי בעיר, ששימש במשך שנים את תושבי בית שאן והאזור. כיום ניצב במקום שלט המספר את סיפורו של המקום.
שוק בית שאן הישן נבנה בתקופת המנדט, לאחר שהבריטים הרסו את כל מתחם החנויות מול בניין בית הממשל "הסראייה" בעקבות מאורעות 1939-1936. השוק נקרא בפי תושבי המקום הערביים שוק אל חמיס' (שוק של יום חמישי) משום שפעל בימי חמישי בלבד, לעומת שוק הבהמות שהיה בסמוך לתל בית שאן. לשוק הגיעו תושבי המקום ותושבי הסביבה ומכרו את מרכולתם. עם קום המדינה התושבים היהודים המשיכו למכור ולקנות בשוק שפעל בימי שיני וחמישי. עיקר התוצרת הגיעה מהמושבים ביכורה, ירדנה ובית יוסף, ובשלב מאוחר יותר גם מישובים ערביים מהסביבה הקרובה. המקום שקק חיים ועם הזמן נפתחו חנויות חדשות.
מבנה והווי השוק
מבנה השוק המרכזי היה עם גג בצורת מעין קשת כשמשני הצדדים היו חנויות ודוכני ירקנים. גם מחוץ למבנה השוק המרכזי היו דוכנים. חלק מהדוכנים היו מאולתרים, הרוכלים היו פורסים את מרכולתם על הרצפה על גבי ארגזים, קרטונים וכדומה כשהרוכלים היו יושבים על טירסה בגובה של 40 - 50 ס"מ.
השוק כאמור פעל פעמים בשבוע, בימי שני וחמישי. הרוכלים היו מגיעים השכם בבקר לספק לתושבים בעלי המוסר עבודה את מבוקשם. הרכב הנפוץ בשוק היה עגלה רתומה לסוס. הקונים בשוק הגיעו לרוב ברגל או באופניים. כידוע רק למעטים בקרב תושבי בית שאן היה אז רכב ממונע. היו לא מעט קונים בשוק שהובילו את הקניות לבתיהם ב"רכב" שימושי ופופולרי אז - עגלות תינוק ועגלות ברזל לסוגיהם.
אטרקציה מיוחדת בשוק, בעיקר עבור הילדים, כך מספרים לי כמה מבני המקום, היה מאפה "חם חם" - מאפה בית - שאני, מתוק עם מלא דבש שנמכר בשוק על-ידי בני משפחת בן-חמו.
עם השנים נהרס חלק מהשוק הישן של בית שאן ועבר לשכון במרכז העיר. במקום בו פעל השוק הישן הוצב שלט מורשת מטעם עירית בית שאן והמוזאון העירוני המספר את סיפור השוק, שהוא פרק חשוב בתולדת העיר.