הטיפול בתסמיני גיל המעבר עבר מהפכה של ממש בשנים האחרונות. המהפך החל בשנת 2002 עם פרסום של מחקר גדול מארה"ב, מחקר בריאות הנשים (WHI - women health initiative) שבו פורסמה עלייה מזערית בשכיחות סרטני שד אצל נשים הנוטלות טיפול הורמונלי חלופי (תוספת של שמונה מקרים על כל 10,000 נשים שנטלו טיפול הורמונלי).
התוצאות של מחקר זה היו בשני כיוונים. הראשון - מטופלות ורופאים כאחד החלו לחשוש מאוד ממתן טיפול הורמונלי חלופי לנשים בגיל המעבר. שנית - החלו מחקרים מדעים מרובים, ברמה של ביולוגיה מולקולרית, בכדי לנסות להבין את הממצאים הנ"ל.
ידוע שמרבית סרטני השד אצל נשים שאינן נשאיות של הגן BRCA, הגורם הגנטי לסרטן שד, סרטני השד מופיעים כמעט אך ורק לאחר הפסקת הפעילות ההורמונלית. יתרה מזאת, כל עשור שאישה מתרחקת מהמחזור האחרון של שכיחות סרטני השד מכפילה עצמה. כך שבגיל 50, הגיל הממוצע בו פוסק המחזור שכיחות סרטן השד הינה 1:52 נשים, בגיל 60 השכיחות כבר 1:24, בגיל 70 השכיחות 1:14, בגיל 80 1:10, בגיל 85 1:9 ובגיל 90 1:7.
מכאן, להורמונים אפקט הגנה מובהק מפני הופעת סרטן שד וזה כלל לא מפליא שכן מבחינה ביולוגית תפקיד ההורמונים לגרום לשד לייצר חלב ולאפשר המשך קיום המין האנושי, ולא לגרום לסרטן. והעובדה היא שבשיא הפעילות ההורמונלית של האישה, סביב גיל 20, לא נמצא סרטן שד.
המחקרים אכן הצליחו לפתור את הפרדוקס. נמצא שמתן אסטרוגן בלבד, החיוני לטפל במכלול תסמיני גיל המעבר, מוריד שכיחות של סרטני שד. אבל תוספת של הורמון הפרוגסטרון, המיועד להגנה על רירית הרחם מפני האפשרות של גרימת סרטן רירית הרחם על-ידי האסטרוגן בלבד, היא הגורמת לעליה בשכיחות סרטן השד. אבל, ישנם עשרות רבות של תכשירי פרוגסטרון בשימוש קליני. נמצא הבדל ברור ומובהק בין הסוגים השונים של אותם תכשירים והשפעתם על השד.
להבדיל מהפרוגסטרון הסינטטי בו השתמשו בארה"ב ושהעלה שכיחות של סרטני שד, מחקר גדול יותר שעדיין מתנהל בצרפת, מחקר E3N בו נעשה שימוש בפרוגסטרון טבעי ובמינון נמוך יותר, כלל לא העלה שכיחות של סרטני שד.
לאור ממצאי המחקרים הנ"ל, הופסק השימוש באותם תכשירי פרוגסטרון שנמצאו כפוגעים בשד והוכנסו לשימוש תכשירים המכילים אסטרוגן ופרוגסטרון שנמצא שאינו מעלה שכיחות סרטני שד. בנוסף, נכנסו תרופות בהן הוחלף הפרוגסטרון בתכשירים אחרים המגנים היטב על רירית הרחם ואינם משפיעים כלל על השד.