במחצית הראשונה של המאה ה-20 פעלו ברחבי הארץ שורה של "משקי פועלות". היו אלה משקים-חוות חקלאיות, סוג של מוסדות חינוך חקלאי, לנשים בלבד, שנועדו להכשיר צעירות, לרוב עולות חדשות או רווקות לעבודה חקלאית. חלק ניכר מ"משקי פועלות" שכנו בתוך או בסמוך למושבות או ישובים בעלי צביון חקלאי ובהם חוות העלמות בכנרת וכן "משקי פועלות" בנהלל, בעפולה, בנחלת יהודה, בעיינות, בחדרה ועוד. היו גם "משקי פועלות" ששכנו בתוך הערים הגדולות כמו תל אביב וירושלים. הלימודים והעבודה המעשית במשקים כללו הכרות עם כל ענפי החקלאות, כגון פלחה, מטעים, לול ורפת, וכן כללים לניהול משק בית של משפחה.

"משק פועלות צפון"

אחד מ"משקי פועלות", אולי מהפחות הידועים שבהם, שכן בצפון הישן של תל אביב, באזור שדרות בן-גוריון ורחוב ארלוזורוב, ונקרא "משק פועלות צפון". היה זה משק חקלאי, סוג של חווה לימודית חקלאית לנשים בלבד שהוקמה ב-1926 ביוזמת האגרונומית חנה צ'יזיק-דובינסקי. כמה מילים על חנה צ'יזיק - היא נולדה ב-1889 בעיר טומשפול באוקראינה. עלתה כחלוצה בשנת 1906 לארץ ישראל ולמדה אמנות בבצלאל בירושלים. לאחר מכן יצאה לעבוד בחוות העלמות של חנה מייזל בכנרת, שם הכירה את א.ד גורדון. וכנראה הושפעה מתורתו ומהגותו. בשנת 1921 נסעה לווינה ולמדה שם בבית ספר גבוה לגננות (חקלאות). עם שובה ארצה ב-1922 הקימה את "משק פועלות" בנחלת יהודה. באותה שנה נישאה למאיר דובינסקי. ב-1926 עברה לתל אביב ויסדה את "משק הפועלות צפון" אותו ניהלה ביד רמה במשך כ-20 שנה. חנה הייתה אחותה של שרה צ'יזיק שנהרגה בי"א באדר תר"פ בהגנת תל חי, אחיה אפרים צ'יזיק, נהרג בקרב ההגנה על חוות חולדה באוגוסט 1929. מימון "משק פועלות צפון" הגיע בחלקו מהמרכז החקלאי של ההסתדרות הכללית וגם על-ידי מכירת תוצרת חקלאית לציבור מיבולי המשק. בעת הקמתו היה "משק פועלות צפון" רחב ידיים והשתרע על שטח גדול של עשרות דונמים, משדרות בן-גוריון (של ימינו) בדרום עד מעבר לרחוב ארלוזורוב בצפון (שעוד לא נסלל אז), וגבל במזרח בכפר הערבי סומיל (אבן גבירול) ובמערב ברחוב בן יהודה. בשנותיו הראשונות למדו בו כ-12 חניכות תנועת "החלוץ" בפולין. במקום הוקמו וטופחו גן ירק, משתלה, לולים, רפת ועוד. מעיון במסמכים המצויים בארכיון עיריית תל אביב, אני למד כי התנאים ב"משק פועלות צפון", לפחות בשנותיו הראשונות, היו קשים: התלמידות התגוררו ולמדו בצריפים ובמבנים ארעים. המקום לא חובר בתחילה לרשת המים, והתלמידות שאבו מים מבאר בכפר סומיל הסמוך. אדמת המשק הייתה נמוכה מסביבתה, והוצפה מדי חורף במי גשמים, וההצפות הרסו לא פעם את היבולים ואת רכוש הפועלות. מאחר שלא היה אמצעי הובלה, נאלצו הפועלות לסחוב את הארגזים עם התוצרת לעיר על הגב. בהמשך נרכשו פרד ועגלה להובלת התוצרת לעיר. למרות הקשיים הצליחה חנה צ'יזיק בסיוע התלמידות לטפח במקום משק חקלאי מניב ופורח. ששמעו יצא אף למרחוק. תושבים מתל אביב והאזור הגיעו למשק כדי לקנות תוצרת חקלאית עברית טרייה, ירקות, פרחים ועוד ולטייל בשביליו. הבנות, כך על-פי ארכיון עיריית תל אביב, חיו בצניעות רבה. חיי החברה שלהן כללו יציאה להרצאות ולסרטים ב"בית העם" ששכן בקרן הרחובות בן יהודה ושלום עליכם, וב"גן רינה" ובילוי לילות שבת על שפת הים (בשכונת מחלול) אצל חברי גדוד העבודה בשיחות ובריקודים. בשנות השלושים, קלט המשק חניכות בנות העלייה החמישית, גברה בו הפעילות והיקף התוצרת החקלאית שלו גדל, וזאת בניגוד ל"משקי פועלות" רבים אחרים בארץ שבאותן שנים החלו לשקוע ולהתפרק.

"בית חנה"

בעשור הראשון להקמת "משק פועלות צפון" היו במשק בעיקר צריפים ומבנים ארעיים. בשנת 1935 הוחל בהקמת מבנה קבע גדול בחווה, שנבנה בסגנון הבינלאומי (באוהאוס) ותוכנן על-ידי האדריכל יעקב פינקרפלד, אחיה של המשוררת אַנְדָה עמיר-פּינְקֶרְפֶלְד, שנרצח בפיגוע ברמת רחל בסוכות 1956. בנייתו של המבנה הושלמה ב-1936 והוא החליף את המבנים הזמניים שהיו במקום עד אז. המבנה החדש (שלימים יקרא "בית חנה, על שם חנה צ'יזיק) היה בן שתי קומות וכלל אולמות, חדרי מגורים עבור החניכות, מרפסת גג גדולה ועוד. בפינה המזרחית של הבניין בקומת הרחוב נפתחה חנות עם ויטרינת זכוכית למכירת התוצרת החקלאית, יבול שטחי החווה. בשנים 1938-1940 פעל בבניין "משק פועלות" "בית חנה" בצורה חשאית "מכון ב'", שמו המחתרתי של אחד ממפעלי תעש (התעשיה הצבאית של ארגון ההגנה), בו יוצרו קני מרגמות ועוד. בשנות מלחמת העולם השנייה קלט המשק בני נוער עולה, רבים מהם ללא מסגרת משפחתית שהתחנכו בו. בשנת 1943 בעיצומה של מלחמת העולם השנייה שהו במקום במשך כששה שבועות קבוצה מ"ילדי טהרן", שניצלו מהשואה באירופה, עד שעברו לאפיקים, למשמר העמק ולמקומות נוספים. תושבת תל אביבית ותיקה כותבת לי כי ליד "משק פועלות צפון", שכן סניף תנועת נוער שאימץ את הילדים העולים וערך להם מסיבת חנוכה ואירועים חגיגיים משותפים. במלחמת העצמאות התרחש ב"בית חנה" אסון כבד. ב-9 ביולי 1948, הגיחו שני מטוסי "ספידפייר" מצריים מעל תל אביב, והפציצו את העיר. אחת הפצצות נפלה על "בית חנה", שניים מילדי המוסד נהרגו ואחרים נפצעו. ב-19 בדצמבר 1951 נפטרה בבית חולים בלינסון חנה צ'יזיק-דובינסקי מייסדת ומנהלת המשק והיא בת 62. הלוויתה נערכה בגשם שוטף. ארונה עטוף זרי פרחים וירק הונח באולם "משק הפועלות" בצפון תל אביב. מאות עברו על פני הארון. דברי הספד נשאה רחל כצנלסון-שזר. הבן אפרים אמר קדיש. משם יצא מסע ההלוויה לכיוון בית העלמין בנחלת יצחק שם הובאה לקבורה. בין המלווים היה ראש הממשלה דוד בן-גוריון שהתגורר בסמוך לבית "משק הפועלות" בשדרות קק"ל (לימים שדרות בן-גוריון). לאחר מותה הוחלט לקרא את שם הבית המרכזי במשק על שמה "בית חנה". משק הפועלות נסגר רשמית בסוף שנות ה-40 תחילת שנות ה-50 ומבנה "בית חנה" עבר לשמש כבית ספר מקצועי תיכוני לנערות שנקרא בשם "בית חנה", בתנאי פנימייה בפיקוח משרד החינוך. התלמידות למדו מקצועות כמו תפירה, גזירה, ציור, אופנה ועוד. בית ספר זה פעל במשך כמה עשרות שנים עד שנסגר. החל משנות ה-40 עד שנות ה-70, החלו להעלם אט אט השטחים החקלאים שהקיפו את "בית חנה" והיו שייכים ל"משק פועלות צפון" על שטחם נבנו בניינים כחלק מהתפתחותו של אזור הצפון הישן. במתחם נותרו בסמוך לרחוב ארלוזורוב מבנים וצריפים שבהם שכן סניף של תנועת נוער.

פיגוע בית קפה "אפרופו"

בשנות ה-90 שופץ בניין "בית חנה" בעזרת העירייה ויזמים פרטיים, ובוצעו בו עבודות שימור לשחזור צורתו המקורית. בבניין נפתח בית קפה אפרופו. ביום שישי בתאריך 21.3.1997 ערב פורים בשעה 13:40 לערך, אירע בחצר בית הקפה שהיה עמוס באותה עת באנשים רבים, פיגוע טרור רצחני. מחבל מתאבד פוצץ עצמו בחזית הבניין באירוע המכונה "הפיגוע בקפה אפרופו". שלוש נשים נהרגו וכ-47 נפצעו. לזכרן של שלוש הנרצחות הוקם ממול ל"בית חנה" במרכז שדרות בין גוריון אנדרטה פרי יצירתו של האמן אליעזר ויסהוף. על שלט באנדרטה נכתב בין השאר: "ביום שישי ערב פורים יב' באדר ב' תשנ"ז 21.3.97 בחצר "בית חנה", ב"קפה אפרופו" נהרגו בידי מרצחים בפיגוע חבלני נפשע שלוש נשים צעירות אשר השלום היה חלומן. יעל גלעד - עובדת סוציאלית בת 32, מיכל מידן-אברהמי רופאה בת 32. ענת רוזן-וינטר - עורכת דין בת 30. בשיא פריחתן נקטעה שירת חייהן. הי"ד, זכרן ינון לעד".