נסיים את הסקירה בהסתמך על דבריו של ד"ר ארז צפדיה שניתח נכון את מסריה של החוקרת. בתוך כך, נוצר בשוק העבודה בידול גאוגרפי שהשתלב היטב בהיגיון הלאומי והכלכלי. על-פי הגיון זה, במרכז המדינה נמצאו העסקים שהיו בעלי עמידות כלכלית, משם התנהלו העסקים והקשרים העסקיים הבינלאומיים, והוא קלט אל תוכו את גורמי העבודה המקצועיים יותר, וביניהם גם את העובדים המקצועיים יותר והמתוגמלים יותר.
באזורי הפיתוח נקלטו הגורמים המקצועיים פחות והמתוגמלים פחות. ענפי התעשיה באזורים אלה היו תלויים בסיוע כלכלי מהמדינה, ולכן פיתוחם היה מוגבל ואפשרויות הפיתוח המקצועי שעמדו בפני עובדיהם היו דלות. לבידול זה היו גם מאפיינים אתניים ברורים: אנשי המקצוע והמנהלים הובאו למפעלי התעשיה מבחוץ, ורובם היו ילידי הארץ או יוצאי אירופה.
הפועלים היו תושבי המקום, ורובם היו עולים מצפון אפריקה. הבידול תרם ליצירת החפיפה בין אתניות לבין מעמד, ובעיקר לעיצוב גבולות הקהילה המקומית ובידולה מכל דבר "חיצוני". למרות הבידול, האתוס הלאומי שימש כדבק המאחה בין חלקי התעשיה וחלקי האוכלוסייה. יחד עם סולידריות פנים-קהילתית נוצרה באופקים חוויה חיובית בקרב העובדים בפרט ותושבי היישוב בכלל.
עתה ברור גם ההיגיון של כותרת הספר "אורגים קהילה". הכותרת רבת המשמעויות באה ללמדנו שתעשיית הטקסטיל של אופקים משמשת לבחינת יצירתה של קהילה, שכמוה כמלאכת אריגה שבה נשזרים שתי וערב היבטים מקומיים, כלכליים ולאומיים. אריגתו של האריג נשענת על מתודות ניהוליות המבוססות על חלוקת עבודה, על רוטינות ועל מבנים ניהוליים היררכיים עד כדי טשטוש ההבדל בין עובד ומכונה.
החוטים שמהם עשוי האריג מייצגים את העבודה החיונית כל כך לתושבי אופקים; פרימתו של חוט כזה והוצאתו מהאריג היא דרך לפרימתה של הקהילה. המסע אל עולם העבודה של אופקים שוזר יחדיו חוטים דיסציפלינריים מגוונים מתוך הסוציולוגיה, האנתרופולוגיה, ההיסטוריה ולימודי העבודה. השילוב הזה חיוני למימוש מוצלח של המשימה שנטלה על עצמה בר-און: לנוע בין הפרטי למבני, בין הימנעות מקטגוריות לשימוש ביקורתי בהן, לספר סיפור לאורך תקופה, להתבונן ולחוות את המציאות הנחקרת, והכול באופן אנושי ומכבד.