כל מה שבא לידי ביטוי באמנות האמריקנית במאה ה-20 ועשה אותה למכה של האמנות - כל גדולי האמנים הללו בעצם יצרו בהמשך ליצירתה של הילמה אף קלינט (1862-1944). נקבו בשם מי שתרצו - אדולף גוטליב עם העגולים, פרנק סטלה או כל אחד אחר, ותדהמו שעשרות שנים לפניהם, כבר ב-1906, יצרה לראשונה ציורים מופשטים הציירת השבדית שציוותה שלא להציג את ציוריה בציבור במשך עשרים שנה לאחר מותה. מה שארך למעשה ארבעים שנה. תולדות חייה היו כה מיסתוריות, עד כי בקטלוג הם מכונסים בארבעה עמודים בלבד. כבוגרת האקדמיה לאמנות בשטוקהולם, ובהמשך העשירה את השכלתה באמנות הולנדית, צרפתית, גרמנית, אנגלית ואיטלקית בסיוריה בארצות אלו. כבר בגיל 18 התחברה לפילוסופיות ותנועות רוחניות ובמיוחד לכתבי הקודש. המיסטיקה שבחרה בה נראית בציוריה הכה מופלאים. לכל אלמנט בהם יש מובן וסמל אישי וכללי. הציור evolution מ-1908 כולל מופשט, כשמשני צידי האלמנט הכדורי נראות במרומז שתי דמויות, השטן ובורא העולם. בעוד בסידרת ציורי הענק ה-"alterpiece" היא מביאה לשיא את ציוריה. היא מעולם לא נישאה, ונטלה חלק בייסוד תנועת הנשים הסופרג׳יסטיות, מה שקדם לפמיניזם של ימינו. אולי זו הייתה סיבה נוספת להתעלמות ממנה. רק בשנים האחרונות החלו יצירותיה לצאת מעבר לגבולות ארצה, גם אם הציגה שם עוד בחייה בגלריות ומוזאונים, וכן במעט תערוכות באירופה וכן בלונדון בעת כנס שהייתה קשורה בו. בצוואתה הורישה את כל מיכלול יצירתה לאחיינה, וזה הקים קרן על שמה, וכך יכול המערב להכיר, גם אם במאוחר, את גדלותה וייחודה של אמנית חשובה זו. לא רק שבביקור במוזאון גוגנהיים מקבל הצופה הלם למראה יצירותיה המרהיבות, אלא במיוחד בגלל התאריכים בהם נוצרו. בקומת הבינים של הרוטונדה, מוצגים שלל ציוריה הגדולים, ביניהם מהשנים 1906, עת פיקאסו עוד עסק בדיוקנאות ובחיפוש אחר סגנון שייחד אותו ויעניק לו שם גדול יותר משאר בני דורו - מאטיס ואחרים - הילמה אף קלינט כבר ציירה עיגולים, צורות גאומטריות, עם יכולת רישומית ווירטואוזית ושליטה מושלמת בקו כמו גם בצורות הצבעוניות. למעשה הייתה חברה בחמישיית נשים שיצרו וחשבו יחדיו, אך מעבר לציורים הפיגורטיביים מהמאה ה-19 של נופים ודיוקנאות של הקרובים אליה, היא פרצה את דרכה האישית בביטחון יצירתי, הכולל איזכורים לדתה האדוקה ולאמונתה. אך לא חס וחלילה ציורי קדושים בסגנון ימי הבינים... מהיותה בת מזל מאזניים הדואלי, רבים מציוריה מכילים כפילויות - הם חצויים לעיתים ברוחב כשמעל ומתחת הם מהווים שני עולמות. ב-1904 קיבלה ידיעה במסגרת סיאנס יחד עם קבוצת "החמישה", שיום יבוא ויוקם טמפל (מקדש) שכל קירותיו יהו מקורים עם ציורים. חלומה הגדול היה להקים בניין זה, בו היא תגור למעלה ובחלקו התחתון יהיה כעין מקדש-כנסיה עטור בציורים. היא יצרה ציורים שנועדו לצורך זה. ביניהם סידרת ה"אלטרפיס". היא אף הקדישה את ממונה לבניית כזה בניין, אך בניתו לא הספיקה להסתיים בחייה. היצירה המדהימה ביותר בין כל שפע הציורים היפהפים היא הטריפטיכון מקבוצת "ALTARPIRCE" מ-1915 . פרוש השם - יצירה מעל המזבח בכנסיה. השלמות של הקומפוזיציה, החוזרת תמיד ומתאפיינת בכל יצירותיה באיזון הנשמר בהן, לוכדת את הצופה הנפעם. כך גם האיזון הזה חוזר בקבוצת ציורי "הברבור", פעם בציור כפול של ברבור לבן בחלקו העליון וברבור שחור בחלקו התחתון. כשבהמשך שני הברבורים מקבלים צורה מופשטת. ממש קסם של המחשת הדמיון והתת מודע. דפדוף בספר התערוכה מרגש כל פעם מחדש, ומגלה לך דברים שגם בביקור בתערוכה עצמה, מגודש היצירות ושפע היצירתיות קשה לקולטן. הסיפורים עליה מעטים. מעולם לא נישאה, אך הייתה לה ידידת נפש צמודה על למותה של ההיא. ידיד קרוב לדעות הפילוסופיות היה רודולף שטיינר. כמו הטבע הנורדי העצור והמסוגר, הבא לידי ביטוי רק ביצירות האמנות ובמחזות. תערוכתה של הילמה אף קלינט מציגה נביאה של המופשט, וציוריה הם מאורות, כמו מראי דרך בהמשך המאה לכל הגדולים שהיו אחריה. אם יש אפשרות בחירה של ביקור במוזאון אחד בלבד בניו-יורק - הבחירה תיפול על מוזאון גוגנהייים בלבד. זה לא שלא שחזינו בתערוכות מעולות מהרמה העילאית כמו במטרופוליטן, במומא, ב-ICP ובניו מיוזיאון, בין היתר, ועליהן נדווח בהמשך. אבל ה"נומרו אונו": היא תערוכת האמנית שלא הייתה מוכרת כיאות עד לתערוכה הענקית במוזאון הגוגנהיים - של הילמה אף קלינט.